השבת התחלנו בשעה טובה את ספר במדבר, שעניינו מסעות עם ישראל עד בואם לשערי הארץ. כמו כן השבוע יחול יום ירושלים, היום הגדול שבו זיכה ה' אותנו לשוב אל ירושלים ולהיאחז בה. ירושלים נקראת 'נחלה', והיא המקום שבו ייתמו נדודינו בעת בניין המקדש במהרה. שלבי הנדודים של עם ישראל באים לידי ביטוי בשלבים שהיו בכינון המקדש בקרב עם ישראל: מהמשכן שהיה מיטלטל עם ישראל במדבר, דרך המשכן בגלגל, בנוב ובגבעון, ומשם למשכן שילה, ועד המעמד השלם והאידיאלי, בית המקדש בירושלים.
אנו רואים כאן את סוגיית העראיות והקביעות ביחס למקדש, ונקודה זו עמוקה מאוד, וניגע בה בקצרה.
המקדש הוא נקודת השראת השכינה בתחתונים, ודבר זה הוא תכלית בריאת העולם, שנתאווה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים. עיקר עניין ה'דירה בתחתונים' הוא נתינת המקום לבני אדם שיהיו שותפים בהשראת השכינה. כי רצה הקב"ה לתת מקום לאדם שיהיה שותף בהשראת השכינה ותיקון העולם, ולכן תלה את השראת אור הא-לוהות בתחתונים, במעשה בני אדם ובבחירתם.
וזה עומק עניין דירה בתחתונים, שמשמעותה שותפות עם בני אדם, ובמובן זה תלויה היא השראת השכינה לפי מעשי בני אדם, ועולה ויורדת עימם. ככל שעם ישראל נמצאים במצב שלם יותר, כך השכינה שורה באור גדול יותר. וזה סוד אור השכינה, שנמשלה ללבנה, שיש בה שלמות וחיסרון. להורות על התגלות אור השכינה, התלויה במדרגתם של ישראל.
יש דרגות רבות בהשראת השכינה בעולמות, וכמידת טהרתם של התחתונים והכנתם, כן תהיה ההשראה מרובה יותר, ובדרך קבע ואחיזה מוחלטת, ולא בדרך עראית וחלשה. במובן זה, ככל שעם ישראל מתקדש ומתעלה, מאוחד באהבה ומתפתח בחוסן ובעוז, כך השכינה מתעצמת באורה ומתגלה בו באור גדול. ישראל הם בחינת 'כלי' והשכינה היא ה'אור', לפי מוכנות הכלי כן עוצמת האור. השכינה היא נשמת ישראל, והתהוות ישראל היא בסיס ומכון לשכינה.
לאור דברים אלו נבין את ההדרגה בין מצבי המשכן והמקדש שהיו בקרב עם ישראל. המדרגות הללו הן דרגות נוכחות השכינה בקרבנו, והן תלויות בהתפתחות עם ישראל. ביציאת ישראל ממצרים נולדנו והיינו לעם, ואז החלה השכינה להתגלות בקרבנו. ועם ישראל הלך והתפתח בהדרגה, על כן בתחילה היה בסוד המשכן במדבר, שהיה מיטלטל ממקום למקום. ודבר זה בא להורות שהשכינה לא שכנה באורח קבע ובאחיזה מוחלטת, כי עם ישראל עדיין לא בא לשלמותו.
עומק העניין נעוץ בכך שלא היינו בארץ ישראל, ואין ישראל שלמים אלא בארץ, ואין השכינה שורה אלא בארץ. על כן במשכן לא הייתה זיקה בין המקום הגשמי שבו נבנה המשכן ובין קדושתו. מה שאין כן במקדש בארץ, שאז כבר הייתה יניקת קודש מתוך האדמה עצמה, כי ארץ ישראל היא עצמה הופעת קדושת השכינה, ונקודת המשכן היא ביטוי של קדושת הארץ עצמה. במיוחד בירושלים, שאבן השתייה היא שורש התגלות ה' בעולם.
התהוות עם ישראל והתפתחותו באו במקביל לאחיזת ישראל בארץ ישראל. כי עם ישראל וארץ ישראל הם הוויה אחת, כמשל הגוף והנפש, שעם ישראל בחינת הנפש, והארץ בחינת הגוף. לכן אין עם ישראל נקראים גוי אחד אלא בארץ, כי בחוץ לארץ איננו אלא אברים מפורדים, ודווקא בארץ אנו מופיעים כהוויה אחת בסוד הנפש, והארץ עצמה סוד הגוף, ועל שניהם יחדיו מופיעה השכינה בסוד הנשמה. במובן זה מידת ההשתלמות של עם ישראל כעם והתקדמותו אל שלמותו באה לידי ביטוי באופן ישיר במידת שייכותו ודבקותו בארץ.
עצם הכניסה לארץ היא בוודאי מדרגה עצומה בחיי העם, אך עדיין היה תהליך של התהוות העם והשתלמותו, ודבר זה התבטא בתהליך הארוך של ירושת הארץ בזמן יהושע והשופטים. רק בימי דוד ושלמה נחו ישראל מעול הגויים, ואז זכינו לקניין ירושלים בימי דוד, דבר המבשר את ההתקדמות למקדש. ומשם בא בניין המקדש בימי שלמה. קניין ירושלים הוא שלמות אחיזת ישראל בארץ, והיא עצמה ביטוי לשלמותם הרוחנית ולהגעתם לייעודם, ודבר זה מתבטא בהשראת שכינה שלמה שהייתה בבית המקדש.
היום שבו ה' החזיר לנו את ירושלים מבטא את הפוטנציאל העמוק שחבוי בקרבנו, לבוא אל השלמות. ירושלים היא עיר שמחברת את כולנו, והיא עיר המקדש. על כן ביום זה נתעורר הן לאחדות ישראל והן לחיבור שלם עם ה'. ועל ידי כך נזכה במהרה לבניין המקדש, אמן ואמן!
