זכורני שבימים שלאחר מלחמת ששת הימים היה מי שבא אל מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל ובפיו שאלה אם ראוי לקבוע יום טוב לאזורים בצפון הארץ ששוחררו אז מהאיום הסורי. הרב השיב מייד שהשאלה אינה ראויה לדיון, מפני שאם יש עניין לקבוע משהו בעקבות אותה מלחמה, הרי זו רק הודאה מיוחדת על שחרור ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו ועלתה על ראש שמחתנו.
הבנתי מתשובה זו את שהוספנו ללמוד: גם אחרי שהיה ברור שהניצחון במלחמה היה גדול ומיוחד במינו ובוודאי צריך להודות עליו לה' יתברך, לא נחוץ לקבוע נוסף על יום העצמאות יום טוב שבו אנו אומרים הלל ומודים על כל מה שזכינו לו בדורנו – הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל והגנה עליה מפני האויבים הקמים עלינו.
לעומת זאת יש עניין לקבוע יום טוב נוסף לכבוד ירושלים, שזכינו שתחזור להיות כולה לידינו, וזו מדרגה חדשה, המביאה לשמחה אך גם מחייבת אותנו בעשייה ראויה ובהתנהגות נאותה.
ירושלים היא עיר הבירה של המדינה היהודית. את זאת הבינו מקימי המדינה, ובראשם דוד בן-גוריון ז"ל, אפילו בשנים שהייתה העיר מחולקת ומצומקת. קל וחומר שכך תמשיך להיות בעזרת ה' לאחר שקיבלה פנים חדשות ונוספו לה יופי והדר, כראוי לעיר הבירה.
אי אפשר לשבת על זרי הדפנה, ליהנות מן הדברים שזכינו להם ולחכות שהכול ייפול מן השמיים, אלא מצווים אנו לתת תוכן של קדושה לחיים שבירושלים, וממנה לכל המדינה. וזה עיקר עניינו של יום ירושלים: ירושלים היא פלטרין של מלך, ומותר לצפות להתחשבות באופייה המיוחד: פרהסיה שיש בה שמירת שבת וצניעות. לשם כך צריך להשקיע מאמצים חינוכיים מתוך מכנה משותף של הבנה והזדהות שיקיפו את כל מערכות החיים ואת כל חלקי האוכלוסייה, כי רב בהם המשותף על המפריד
שגור על לשוננו הכינוי של הפייטן לירושלים "מקדש מלך עיר מלוכה": אין מקום לקדושה בלי המלכות, ואין טעם למלכות בלי הקדושה. כבר בשמה של ירושלים נמצאת המילה שלמות, והיא ניתנת להשגה רק במימוש שני היסודות גם יחד. כאשר מתקיים השילוב הנפלא הזה ירושלים מקרינה לכל העם בכל הארץ: מקדש מלך עיר מלוכה.
מירושלים אפשר לראות שהכול מרומם ומקודש. אנו קוראים בתנ"ך על הנביא ישעיהו שעמד בבית המקדש ואמר "מלוא כל הארץ כבודו", כלומר דווקא מן המקום המקודש אפשר לראות שהקדושה מקרינה ומשפיעה על מלוא כל הארץ.
בירושלמי במסכת חגיגה דורשים את הפסוק "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו": "ירושלים הכול חברים אצלה". אומנם מלכתחילה נאמרו שם הדברים לעניין הלכות טומאה וטהרה, אולם נראה שיש להם גם משמעות כללית, והיא שירושלים במהותה יכולה להביא לאחדות אמיתית. מכאן אנו לומדים את כוחה הגדול של ירושלים במובן הרחב של הכרה של כל העם בערכה ובחשיבותה, ועל כן גם נאמר על ירושלים שלא נחלקה לשבטים.
אחד הנושאים המלווים אותי מאז ומתמיד כשאני נדרש לנושא ירושלים הוא המתח המסוים בין הסגולה הטבעית של העיר לבין המעשה הנדרש מאיתנו באשר לסגולה זו. בתהלים נאמר "שאלו שלום ירושלים", ללמדנו שיש לשאול ולחקור בעניינה, ללמוד ולעשות.
מעניין שאפילו המצווה של בניין המקדש נתונה במחלוקת. מצד אחד מוכרת הדעה שבית המקדש עתיד להיבנות בידי שמיים, ומצד אחר לפי דעות רבות המצווה ממשיכה להיות מוטלת עלינו גם בזמן הזה, ויש לקיימה אפילו לפני בוא משיח בן דוד. על כן עלינו להגביר ולהעמיק את הלימוד המעשי הקשור לקיומה של מצווה מיוחדת זו.
לפיכך כאשר אנו מדברים על עשייה בירושלים אין הכוונה רק לעשייה של בנייה. העשייה בירושלים חייבת להיות קשורה לדברים שבקדושה ולגיבוש חברתי המבוסס על ערכים חיוביים. בהקשר זה כדאי להתבונן בהלכה אחת שמקורה בירושלמי, ולפיה אם טעה שליח ציבור בברכת 'בונה ירושלים', מסלקים אותו מייד.
לכאורה יש כאן קושיה: מדוע לא די בתיקון כמו בשאר הברכות (חוץ מברכת המינים)? האם יש חשש שמישהו אינו חפץ לראות בבניין ירושלים? אלא שבמקרה זה החשש הוא ששליח הציבור מתכוון רק לבניינה הפיזי של ירושלים ולא להשראת שכינה בה, ולכן מסלקים אותו מייד.
נמצא אפוא שאי אפשר לשבת על זרי הדפנה, ליהנות מן הדברים שזכינו להם ולחכות שהכול ייפול מן השמיים, אלא מצווים אנו לתת תוכן של קדושה לחיים שבירושלים, וממנה לכל המדינה. וזה עיקר עניינו של יום ירושלים: ירושלים היא פלטרין של מלך, ומותר לצפות להתחשבות באופייה המיוחד: פרהסיה שיש בה שמירת שבת וצניעות. לשם כך צריך להשקיע מאמצים חינוכיים מתוך מכנה משותף של הבנה והזדהות שיקיפו את כל מערכות החיים ואת כל חלקי האוכלוסייה, כי רב בהם המשותף על המפריד.
לסיום ברצוני לומר דברים בשבח ראשי העיר בשנים שלאחר ששת הימים, שעשו הרבה לפיתוחה העיר עד שנתקיים בה מה שנאמר "יפה נוף משוש כל הארץ – קריית מלך רב", וממש אי אפשר להשוותה לעיר כפי שהייתה לפני שחרורה. כדאי לזכור את מאמר חז"ל השגור על לשוננו על המשמח חתן וכלה שנחשב כמי שבונה חורבה אחת מחורבות ירושלים. דברים אלו התאימו לעיר האבלה והחרבה. לא כן היום, לאחר שנבנתה ברוב פאר ומוכנה לקבל את פניו של מלך המשיח. לכן היום אפשר וצריך לברך את הזוגות הצעירים הבונים את ביתם שיוסיפו אור של קדושה לבתים החדשים הבנויים לתפארה.
"למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך, למען בית ה' א-לוהינו אבקשה טוב לך".
קרדיט תמונה ראשית: תמונה צבועה אלי לנדאו, לע"מ
