רשות הדיבור בחוקותי

 

נגילה ונשמחה בישועתו

תגובה למאמר 'תוכניות אלוקיות' (גיליון 847)

הרב עמיחי אליאש, ר"מ בישיבת שלום בנייך

מקריאת המאמר 'תוכניות אלוקיות' עלול להיווצר הרושם שיש ערך לחיים לאומיים של עם ישראל גם בלי התורה ח"ו. אך כבר לימדנו רבנו סעדיה גאון ש"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", ומרן הראי"ה קוק כותב בהקדמה לשבת הארץ ש"כנסת ישראל מכירה בכל עוז חייה שאין חיים אלא אלוקיים, וחיים שאינם אלוקיים אינם חיים כלל".

התמיכה של הרב קוק בתנועה הציונית אינה מפני שיש ערך לחיים לאומיים בלי תורה, אלא להפך, כי בניגוד לעמדה החרדית שייתכנו חיים לאומיים בלי תורה אך אין בהם ערך, הרב קוק האמין שכיוון ש"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" – אין כלל אפשרות של חיים לאומיים בלי תורה. ואם אנחנו רואים שעם ישראל מתעורר לשוב לחיות חיים לאומיים מתוך ניתוק לכאורה מהתורה – אנחנו יודעים בוודאות שזה רק מצב זמני, ובעומק הנפשות מה שדוחף את ההתעוררות הלאומית הוא הציפייה לחיים שלמים של עם ישראל בתורתו, במקדשו ובממלכתו, וזה מה שיופיע בסופו של התהליך.

התשובה העיקרית לטענות החרדיות כנגד הציונות והמדינה היא שבכלל אין לבחון את הציונות והמדינה בשאלה כמה הן תרמו ליהדות בשלב זה (אף שגם בבחינה כזו ברור שהתרומה של הציונות והמדינה ליהדות גדולה בהרבה מהחסרונות, כפי שהוסבר במאמר 'תוכניות אלוקיות'), אלא מה הקב"ה רוצה ומה הקב"ה עושה. כי כל מי שמסתכל על תולדות עם ישראל במאתיים השנים האחרונות, רואה בבירור שהקב"ה הוציא את עם ישראל מהגלות והשיב אותו לארצו לחיות בה את חייו הלאומיים, וכל מי שקורא את נבואות הנחמה רואה בצורה ברורה איך הן הולכות ומתגשמות לעינינו, ולכן ברור שהקב"ה גואל את עם ישראל וזה רצונו, ולנו נשאר רק להחליט אם אנחנו הולכים איתו ביחד או מעדיפים לעמוד מהצד ולהתבכיין על כל מה שעוד חסר. (רק לתזכורת – עוד לא הייתה בתולדות ישראל גאולה בלי משברים, ודי להזכיר שאפילו אחרי יציאת מצרים ומתן תורה היו חטא העגל וחטא המרגלים, ורק אחרי ארבעים שנה נכנסנו לארץ, שלא לדבר על כל ימי השופטים שהיו בדרך למלכות בית דוד ובית המקדש).

פשוט מדהים לראות ציבור שעוסק כל כך הרבה באמונה בהשגחה פרטית, עם סיפורים רבים על פלוני ואלמוני, אך עוצם את העיניים מלראות את מעשה ד' עם עם ישראל כולו. יחסנו לציונות ולמדינה נובע מאמונתנו השלמה בקב"ה ובהשגחתו על עם ישראל, וכשאנו רואים שהקב"ה מקיים את הבטחתו לקבץ את גלויותינו ולהשיב אותנו לארצנו, אנו שמחים ומודים ומאמינים שזה מוביל אותנו לגאולה השלמה. "ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קיוינו לו ויושיענו, זה ד' קיוינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו".

 

לא להתרגל

אמונה פרנק

זֶה הַלֵּב שֶׁמִּתְעוֹרֵר

וְהָרֶגֶשׁ שֶׁמִּתְעַרְעֵר

וְאֵין כְּבָר מִלִּים לְתָאֵר.

זֶה הַזְּמַן שֶׁנֶּעֱצַר,

הַחַיִּים שֶׁנִּגְדְּעוּ,

וְאֵין כְּבָר מָה לְהַגִּיד יוֹתֵר.

 

אֵיךְ זֶה שׁוּב קוֹרֶה,

אִי אֶפְשָׁר לְהָכִיל,

וְהַלֵּב עוֹד שָׁבוּר וּבוֹכֶה.

אֵיךְ כָּל אֶחָד שֶׁנִּפְגַּע,

לוֹחֲשִׁים בִּצְעָקָה,

חֹר בַּלֵּב שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.

 

אֵיךְ הַדָּם שׁוּב מֻקָּז עַל מִזְבֵּחַ לֹא בָּרוּר,

וְהַלֵּב שֶׁמְּנַסֶּה לֹא לִשְׁבֹּר

לֹא לִסְגֹּר,

לֹא לְהִתְרַגֵּל.

 

זֶה הַלֵּב שֶׁהִתְעַרְעֵר

וְהוּא קָם וְאוֹמֵר,

אִי אֶפְשָׁר כָּךְ לְהַמְשִׁיךְ, לִשְׁתֹּק לְהַחֲרִישׁ.

 

 

האמת שלא נאמרה

נעמי דיסקין

בוגרת טכניון, יו"ר אגודת הסטודנטים הדתית בטכניון לשעבר

 

משתיקים אותנו בטענות שווא. נמאס.

כמעט הכול נאמר באשר ל'סערת רב הטכניון' ועמדותיו בנושא הלהט"ב.

מה לא נאמר? האמת לא נאמרה. ואני לא מסוגלת לראות דמות כזו מושתקת ומרודדת עד יסוד. אני לא נכנסת לעניין 'כן או לא להט"ב' כי זה פשוט לא העיקר.

לא אספר את כל הסיפור, הרי הוא נכתב בכל אתר אפשרי, ולא אפרט כאן את הסערה שהתחוללה בקבוצה הסגורה 'סטודנטים בטכניון' בפייסבוק.

אבל כן אנתח רק את התתחלה והסוף.

הודעה שכתב הרב ד"ר אלעד דוקוב בקבוצה פרטית של בית הכנסת שבו הוא משמש סמכות רבנית (במקרה – בית הכנסת בטכניון), יצאה מן הפרט אל הכלל ופורסמה לחברי קהילת 'התא הגאה' בטכניון.

בוצע בקבוצה שיח בנושא הלהט"בי (שאיכשהו לא פורסם), והרב ראה לנכון להגיב אליו. כל דתי יודע שבבית הכנסת בשבועות שסמכו לסאגה הזו קראו את פרשות קדושת המשפחה (תזריע, מצורע, קדושים) שעל פי היהדות, אוסרת את סוגי העריות למיניהן וכן גם משכב איש באיש.

התאים מאוד לקשור את הנושאים, או כמו ששמעתי פעם מפי פרופ' ישראל אומן, זוכה פרס נובל: "אם אתה צריך לקשור סוס שלא יברח, תקשור אותו לפרשה".

עד כה – אין שום הפתעה או דבר חריג. האיסור כתוב ומפורסם, והנה, במקרה או לא, בדיוק מתארגנת לה מסיבה האסורה על פי הפרשות הנ"ל.

הרב כתב: "ההתכתבות בנושא קדושה וצניעות בקבוצה מתאימה לימים הללו, ערב פרשת קדושים ויום השואה". הלאה – "הגסות והבוטות של המסיבה שאורגנה ביום שלישי היא בדיוק הרוח ההפוכה לכך". נכון. המסיבה שאורגנה היא ברוח ההפוכה לערכי היהדות שמוזכרים בין היתר בפרשות השבוע ושניסו למחוק במהלך השואה הארורה.

אפשר עד מחר להתווכח מהם ערכי היהדות ומי מסכים למה, אבל למה זה מעורר סערה שרב מן המניין מאמין שערכי היהדות הם אלו הכתובים מפורשות בתורה?

לאחר מכן כותב הרב בהודעה בקבוצה: "העמידה האיתנה על הרוח היהודית בנושאים אלו לא קלה, וברוך ה' זכינו לשמור על הקמפוס עד כמה שניתן". נכון, מי שמאמין בערכי היהדות האלה, הרוב המוחלט של הציבור הדתי במדינה, היה רוצה לשמור עליהם בכל מקום שאפשר. לדוגמה, כאשר מתארגן אירוע לסטודנטים אך הוא חל בשבת – מבקשים להזיזו. אז כאן – הרוח היהודית כפי שהייתה עד כה בקמפוס בנושא הזה ממשיכה לעמוד ככל האפשר, או לפחות מנסה.

ולאחר מכן מגיעים, אוי ויי, לשורה הקשה: "לצערי הם נוקטים אלימות רבה, מה שגרם להשתקת כל ביקורת עניינית". איך אומרים בטכניון? מש"ל. כל הסערה מסביב לזה רק מוכיחה את המשפט הזה. לא אצטט כאן כתבות מהארץ או מ־N12, אך הן לגמרי יצאו מפרופורציות. ולא נדבר על האלימות המילולית שחווינו בקבוצת הפייסבוק 'סטודנטים בטכניון' ברגע שהעזנו להגיד את הדבר הפשוט – איננו שונאים שום אדם, אך כפי שאנחנו מתנגדים לחילול שבת והיינו פועלים נגד אירוע בשבת, כך אנו נגד הקונספט של להט"ב. עדיין יש אנשים מחללים שבת, ועדיין יש להט"בים. לא שמעתי על מחללי שבת שחשים לא בטוחים כי דתיים מתנגדים לחילול השבת. דעת התורה אינה משנה זאת.

ולסיום – "כל מי שייקח חלק בלקדם ולקחת אחריות על הקמפוס תבוא עליו ברכת ה'". ואו!! הוא קורא לפעול נגד להט"ב! לא, חברים, פשוט לא. מה שנקרא, על ראש הגנב בוער הכובע. הוא קורא לקחת אחריות על הקמפוס בנושא ולהמשיך לקדם את ערכי היהדות. בהקשר שלנו – את ערכי המשפחה היהודית. כיצד לעשות את זה? כל אחד בדרך שהוא מוצא לנכון. קידום ערכי המשפחה היהודית המסורתית אינו נופל מקידום של 'התא הגאה' את ערכיו שלו.

לא התכוונתי לפרש את דברי הרב במקומו, קטונתי – וייתכן כי ייתן פירוש אחר לגמרי – אך אם יש עוד מישהו שעדיין חושב שההודעה הפרטית הזו, שעוררה סערה כה גדולה ותלתה את הרב בחוצות העיר, מעודדת אלימות כנגד להט"ב ונותנת לגיטימציה לשיח כזה מול אדם שכזה, צריך לבדוק את עצמו טוב טוב. הרב דוקוב, חזק ואמץ.

 

איש עניו, לוחם עז

מיכל וייס

אז זהו נעם רז, הלכת בדרך אל־חזור

הלכת, ובלב שלנו נשאר חור.

אפילו בלי שבכלל נכיר

גילינו ואיבדנו יהודי יקר שאורו מזהיר.

כי הדמות שלך עכשיו היא מגדלור

שמזכיר לנו שבעם שלנו יש הרבה אור,

שיש לנו עם צדיק וקדוש וטהור,

וזה מה שכל כך מפחיד את כוחות השחור.

אז הם מנסים שוב ושוב בלי הפסקה

עוד פינוי, עוד פיגוע, עוד פסיקה,

אבל אל דאגה, נעם, הרז שלך עוד יתגלה,

הרע ייעלם, הטוב יעלה,

עם הנצח יקום מבג"צ ומעפר,

וכנשר יעוף וכארי יתגבר!

שנזכה לראות בשוב ה' את שבות עמנו,

ויהי נעם ה' עליך וגם עלינו.

 

 

זיכרון חיים

טליה אביעד

לעילוי נשמת החייל משה מחבר הי"ד

"זַכֵּנִי לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה"

אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי בְּכָל רֶגַע שֶׁל מַשְׁבֵּר

אַךְ בְּשָׁמְעִי קוֹל שֶׁבֶר וַאֲנָחָה

לִבִּי מִתְכַּוֵּץ וּמֵצֵר.

 

הַמַּרְאוֹת הַקָּשִׁים שֶׁעוֹלִים לְנֶגֶד עֵינַי

לֹא נוֹתְנִים לִי מַרְגּוֹעַ

רַק אֶתְמוֹל הָיוּ חַיִּים, וְהַיּוֹם?

הַיּוֹם הֵם כְּבָר חַיִּים לְמַעְלָה

חַיִּים בֶּאֱמֶת.

 

אֵיךְ מַמְשִׁיכִים וּמָה עוֹשִׂים?

מִתְפַּלְּלִים וּמְקַוִּים

מְצַפִּים וּמְיַחֲלִים

אֶל הַשָּׁמַיִם תְּפִלָּה נוֹשְׂאִים.

 

מְפַזֶּמֶת לִי מַנְגִּינוֹת שׁוֹנוֹת

לְהַרְגִּיעַ אֶת נַפְשִׁי הַפְּצוּעָה

אַךְ אֵלּוּ מִתְחַלְּפוֹת מִיָּד בְּקִינוֹת

וְלֹא נוֹתְנוֹת לִי שַׁלְוָה וּמְנוּחָה.

 

מִשְׁפָּחוֹת שַׁכּוּלוֹת

בְּאַדְמַת הַקֹּדֶשׁ אֶת יַקִּירֵיהֶן קוֹבְרוֹת.

קוֹל נְהִי וּבְכִיּוֹת

עֵינַי אֲדֻמּוֹת

לִבִּי מְסָרֵב לְקַבֵּל הַבְּשׂוֹרוֹת.

 

הַאִם אֶפְשָׁר מִיּוֹם שֶׁל עֶצֶב

לְהַגִּיעַ מִיָּד לְיוֹם שֶׁל שִׂמְחָה?

מְקַנֶּנֶת בִּי תָּמִיד הַשְּׁאֵלָה.

 

וְעַל אַף הַקֹּשִׁי הַתְּמִידִי

מְנַסָּה אֲנִי בְּכָל לִבִּי

לְקַוּוֹת…

לִחְיוֹת…