על לימוד תורה בהמון
אריאל אוסטרבך
בחג הפסח הלכתי לאמירת שיר השירים בבית כנסת תימני. היינו מעט אנשים. כל אחד בתורו קרא בקול פסוק וגם את התרגום שלו.
במהלך הקריאה נגלה לפניי עושר רעיוני שלא הכרתי. התרגום מפרש את השיר ביחס ליציאת מצרים ומעמד הר סיני. נפרשים בו הסברים על חטא העגל ועל הקמת המקדש. ההיסטוריה הישראלית כולה, עד ימי החשמונאים, מוארת באור הקשר של עם ישראל עם ריבונו של עולם.
התרגום על הפסוק האחרון ריגש אותי ממש. על פי התרגום, שלמה מבין שממלכתו תיקרע, שהמקדש ייחרב. ועם זאת הוא מבקש מהקב"ה להיות כצבי, שעוצם עין אחת ומשאיר תמיד את רעותה פקוחה. או כעופר האיילים, שתמיד שומר על קשר עין עם מי שלכאורה עזב אותו.
הנמשל ברור: גם בגלות הארוכה ה' משגיח עלינו. הוא לא עזב אותנו. ולכן, ברור שהוא גם יגאל אותנו ויחזיר אותנו למקומנו.
כשחזרתי מהתפילה שאלתי את עצמי: איך יכול להיות שזו הפעם הראשונה שהלכתי להשתתף בקריאת שיר השירים? איך לא נחשפתי למנהג היפה הזה?
בעוונותיי, אני חושב שהתשובה נעוצה בחוסר כבוד ללימוד תורה בהמון. למדתי בישיבה, נהניתי מאוד לשמוע שיעורים מאלפים ועמוקים. בזכות הלימוד נפגשתי מעט עם עומקה של תורה. טעמתי קצת מהתורה הגואלת.
אך בבחינת "מי שטעם יין הונגרי" ויתרתי על מה שלא היה באותו רף. הלימוד ה'בעלבתי' והמהיר לא קרץ לי. היום אני מבין שטעיתי.
זכיתי ללמוד מהרב יעקב לנזר שליט"א. הוא תמיד חזר ואמר לנו שדווקא כתלמידי ישיבה עלינו להשתתף בשיעור שבין מנחה לערבית כאשר אנו נמצאים בחופשה בבתינו. אני חשבתי שהוא אמר זאת כדי שלא תהיה מראית עין, כדי שלומדי השיעור הקבועים לא ילמדו מבחורי הישיבות ויעזבו את השיעור גם הם.
היום אני מבין שזה הרבה יותר מזה.
הרב קוק כותב שלימוד התורה בהמון מביא לידי יראת חטא. הלימוד בהמון מקשר את העם כולו למעמד הר סיני. גם אם זה שיעור קצר וקולע. כשכולם כולל כולם קשורים להר סיני, זה יוצר חברה בריאה רוחנית.
לעומת זאת, אם התורה נתפסת כאריסטוקרטית, ככזו שאינה שייכת להמון העם, היא הופכת להיות לא רלוונטית. ויראת החטא נעדרת גם מלומדי התורה.
כאשר לימוד התורה בהמון חסר, כאשר השיעור בין מנחה לערבית לא מקבל מקום של כבוד, אז אין יראת חטא.
כשאין יראת חטא, היהדות מוצגת כבעיה ולא כפתרון. כשאין יראת חטא, מנסים להזיז הצידה את ההלכה כדי שלא תתנגש עם הנאורות.
את המצב הזה עלינו לתקן. אנחנו צריכים להשקיע בלימוד התורה ההמוני ובכך להיות קשורים לרבבות עמך בית ישראל. "ועמך כולם צדיקים".
הוֹדָיָה
מֵיטַב בָּרָק
לזכרה של הודיה מעודד ז"ל
הוֹדָיָה
הוֹדָיָה עַל שֶׁיִּהְיֶה וְעַל שֶׁהָיָה
הוֹדָיָה גַּם כְּשֶׁמַּד הַדֹּפֶק צוֹעֵק
גַּם כְּשֶׁהוּא פּוֹסֵק
וְהַזְּמַן דּוֹחֵק
גּוּף, אַל תִּתְפָּרֵק
הוֹדָיָה, בִּלְעָדַיִךְ אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים
הוֹדָיָה עָלַיִךְ אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים
הוֹדָיָה בִּרְשִׁימוֹת הָ"אֵ-ל רְפָא נָא"
כָּל יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִים עַל הַתְּאוּנָה
לְכָל יִשְׂרָאֵל זֶה חוֹנֵק וּמַכְאִיב
וּמִי יוֹדֵעַ אֵילוּ פֵּרוֹת זֶה יָנִיב
בָּעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ נִקְיוֹנוֹת וַהֲכָנוֹת לַמּוֹעֵד
בֵּין כָּתְלֵי בֵּית הַחוֹלִים הַמַּצָּב לֹא מְעוֹדֵד
הוֹדָיָה וּבַעַל, שֶׁמִּכֻּלָּנוּ מֵיטִיב רֹאִי
עוֹדוֹ בִּפְצִיעָתוֹ מַאֲמִין מֵעֵבֶר לָאֶפְשָׁרִי
הוֹדָיָה וְהַכֹּל עוֹד טָרִי
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ כְּמוֹ בְּשִׁיר הַשִּׁירִים
לִלְקֹט הוֹדָיָה וְרֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים
וּמָה יָנִיב זֶה בְּהֶמְשֵׁךְ הַשָּׁנִים
הוֹדָיָה לַה' בְּלִי חֶשְׁבּוֹנוֹת
הוֹדָיָה בֵּין נִסִּים עֲצוּמִים וַאֲסוֹנוֹת
הוֹדָיָה בֵּין הַתְּאוּנוֹת
בִּכְבִישׁ בִּנְיָמִין מְלֵא הַפְּנִיּוֹת הַמְּסֻכָּנוֹת
הוֹדָיָה לְיָנִיב
בֵּין תְּהוֹמוֹת הַמַּכְאִיב וְהַמַּעֲצִיב
שֶׁלִּמְּדָנוּ כֹּחָם שֶׁל מַעֲשִׂים טוֹבִים וִיקָרִים
שֶׁעוֹלִים הַשָּׁמַיְמָה וּפוֹתְחִים שְׁעָרִים
לִכְתֹבֶת שְׁאֵלוֹת בְּלִי תְּשׁוּבוֹת, לְשַׁעֲרֵי דִּמְעָה
וְהוֹדָיָה שָׁם עַכְשָׁיו קוֹלָהּ מַשְׁמִיעָה
הוֹדָיָה שֶׁאֵינֶנָּה
וְהוֹדָיָה שֶׁיֶּשְׁנָה
יַחַד עִם מַלְאָכִים
יַחַד עִם מַלְאָכִי
רַחֵם נָא עָלֵינוּ ה' יִתְבָּרַךְ
מִתְגַּעְגְּעִים אֲנַחְנוּ כָּל כָּךְ
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ
מִתְפַּלְּלִים וּמְהַלְּלִים
רְחוֹקִים מֵהַלְּלִי
מָתַי הַדְּמָעוֹת תִּהְיֶינָה רַק שֶׁל שִׂמְחָה
מָתַי תּוֹפִיעַ בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזְּךָ
מָתַי תָּבִיא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ
אָנָּא ה', בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ!
בִּרְכַּת הַטַּל
נחשון מאיר
"בְּטַלְלֵי חַיִּים תְּחַיֶּה אֲדָמָה"
אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּדָבָר
הַסָּמוּי מִן הָעַיִן.
לֹא הַגֶּשֶׁם
לֹא הַנִּסִּים הַגְּלוּיִים
מְקַיְּמִים אֶת הָעוֹלָם
אֶת הָאָדָם,
אֶלָּא טִפּוֹת זְעִירוֹת וּשְׁקוּפוֹת
שֶׁל טַל.
כְּמוֹ דְּאָגָה אֵין־סוֹפִית שֶׁל אֵם
שֶׁלֹּא מְגַלָּה אֶת דַּאֲגָתָהּ
שֶׁמַּסְתִּירָה אֶת מְסִירוּתָהּ.
כִּי אִי אֶפְשָׁר לָגַעַת
בְּסוֹד.
לחזור הביתה, להיות יהודים
אביחי שושן
על רקע המציאות הנפיצה סביבנו
מוכרחים להעמיק מעבר לידיעות החדשותיות,
להתבונן מבפנים החוצה ולא להפך.
ערביי ישראל, כפי שמכנים אותם
פלסטינים, כפי שהם מכנים את עצמם
הם דבר אחד שהיסטורית־עובדתית הוא בלתי ניתן להפרדה
וכל מי שמנסה להפריד ביניהם הוא טיפש ועיוור.
אין ישראליזציה שתשנה ערבי מאום אל פאחם שליבו בשכם.
אין תוחלת לממשלה העלובה ששיתפה פעולה עם תומכי האויב.
בנוהל, הערבים מזכירים לנו את מה שאנחנו מתאמצים לשכוח.
הר הבית
הלב של האומה היהודית
כשנוגעים שם כל העולם רועד.
אז במקום להוסיף מגנומטרים ולהשקיט את המהומות עד הפעם הבאה
הגיע הזמן לעבור מתודעת 'הר הבית בידינו' ל'הר הבית שלנו'!
לחזור לעצמנו
לזכור את מה שרבים מאיתנו שכחו ומנסים להשכיח.
אנחנו יהודים,
לא ארבעה שבטים של ריבלין אלא שנים־עשר שבטים של יעקב אבינו
לא מדינת כל אזרחיה אלא אומה יהודית ריבונית ועצמאית.
יהודים,
כאלו שענקי הרוח שלנו מככבים בתנ"ך ולא בסדרות טלוויזיה.
שחולמים על בית מקדש וקורבן פסח,
על נביאים, על סנהדרין, על שכינה ורוח הקודש,
לא פחות ולא יותר.
יהודים.
אנחנו המקף
איתי אליצור
אלמלא נאמר בתורה
שאנו עם הבחירה
וזו ארץ הבחירה
לא היינו לוחמים לשחרורה
ושולחים ידינו בעפרה.
אלמלא ציווה ה' "וירשתם אותה וישבתם בה"
לא היינו עולים אליה ויוצאים עליה לצבא
ודאי שלא היינו שרים ולא אומרים הלל.
אלמלא ציווה לנו ה' את הארצות האל
ולא היינו שמחים ומריעים
אלמלא כך ניבאו הנביאים.
אבל ציווה ה' להניח תפלין וליטול לולב
לאכול מצה ולהפריש תרומת פרי מעליו
ואת הארץ לרשת ואת המקדש לבנות
ולא להניח לזר בה לחנות
ולכן נילחם וידינו נרים
לקדשה, לרשתה ולגרש הזרים
ובגאולתה נודה לה' ונהלל
ונשיר ונגיל בקול צוהל
ונשמח ונצהל ונמחא כף
כי אנו – אנו המקף.
עד מתי יהיה לבן הדגל
אליסף מורד
עין תחת עין, רגל תחת רגל
עד מתי יהיה לבן הדגל.
עוד גיחה ועוד שיסוף
עד מתי מבול ייקרא טפטוף.
להרוס בית זה לא פתרון
עד מתי כלא יהיה בית מלון
שכול אין ניתן למדוד
עד מתי העבד באדונו ימרוד.
להרים את הכפפה
ללכת בקומה זקופה
להיות נחוש בשדה הקרב
ולהכתיב את המצב
לשנות את החוקים
זה לא מגרש למשחקים
כי הקם להורגך
להורגו אתה משכים.
דם אחים לא להפקיר
ובערכנו להכיר
את החיים יש לקדש
ישראל בלי דם ואש
ידעו כולם בבוא היום
מוטו לא מתמול שלשום
עם הנצח הוא עמנו
לא משנה מי למולנו.
לשוטרינו האהובים
ס"כ
"שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה".
שוטרים ושוטרות אהובים,
אנו מבקשים להודות לכם בשם כל עם ישראל
על שקיבלתם על עצמכם עוד משמרות, ויתרתם על ליל הסדר והחג בבית עם המשפחה והילדים, רק כדי שאנחנו נוכל לחגוג בשקט ובבטחה.
היו לכם אינסוף משימות במקביל:
אבטחת הצעדה לחומש.
אבטחת תפילת ההלל בכותל הדרומי בפרט והתפילות הרבות בכותל לאורך כל השבוע.
אבטחת ברכת כוהנים בכותל.
אבטחת כל הכבישים והיערות שבהם טיילו הנופשים.
הכוונת התנועה בכל הארץ.
שמירה בימים טרופים של רמדאן וגם בשבת האור של הנוצרים, כשהכול מתרכז בעיר העתיקה של ירושלים אבל מתפרס על הארץ כולה.
והכול במקביל לטיפול באירועי הפשיעה השגרתיים.
אנו מעריכים מאוד את פועלכם ויודעים שהחג השקט בעזרת ה' הוא בזכותכם.
וכל מי שעוסקים בצורכי ציבור באמונה
הקב"ה ישלם שכרם!
תבורכו מכל הלב!!
