הרבה ועדות תוססות עברנו כאן בשנים האחרונות. אבל דיון בכנסת, בטח מחוץ לאולם המליאה, שזכה לכזאת ערנות ציבורית – מעקב בלייב בשידורים, פוסטים, מאמרים, כמות עצומה של משתתפים בוועדה עצמה – לא זכור כאן. מתי אי-פעם זכה דיון על חבר כנסת פורש לתהודה, לסיקור ולמעקב בסדר הגודל שהיה כאן השבוע?
האמת היא שזה לא היה דיון על אם עמיחי שיקלי יוכרז פורש או לא, כי התוצאות היו ברורות ולא חשובות. זאת הייתה מחצית יממה שבה ישבה מפלגת ימינה על ספסל הנאשמים מול כל העם הזה ונאלצה להקשיב שעות ארוכות לכל העוולות שלה, והפעם לא בפוסטים ויראליים אלא בניסוחים משפטיים. הם עמדו לדין לראשונה לראווה מול הציבור. לא היה אפשר לברוח לשום מקום. היה שם איש אחד שכל עם ישראל יודע שהוא הצודק והם המרשיעים.
והזעקות של השר כהנא מולו חידדו את הפער. את הזעקה על הערווה הגלויה, את הקנאה שהוא רוחש לשיקלי, שהנה הוא, החילוני לכאורה, הוא הערכי, הוא אהוב העם, ואילו הוא כהנא נאלץ להגן על מה שהוא אפילו אינו מאמין לו בסתר ליבו.
האמת היא שזה לא היה דיון על אם עמיחי שיקלי יוכרז פורש או לא, כי התוצאות היו ברורות ולא חשובות. זאת הייתה מחצית יממה שבה ישבה מפלגת ימינה על ספסל הנאשמים מול כל העם הזה ונאלצה להקשיב שעות ארוכות לכל העוולות שלה, והפעם לא בפוסטים ויראליים אלא בניסוחים משפטיים.
כמו תמיד הערבים מקדימים אותנו בחושים שלהם. הם מבינים שבית מקדש זה סיפור מאוד משמעותי לעולם ושקורבן פסח כנראה הולך לשנות כאן את המציאות איכשהו. מבחינתנו אנחנו בעד, אבל הם? אותם זה מסעיר. זה מבעיר
המציאות הפוליטית השפלה הזאת, שבה כל כך הרבה בוז לאמת, ציניות ללא גבולות, זה משהו שבאמת לא היה כאן. ימינה מסמלת פירוק ומשבר הנהגה שלא היו כמותם במדינת ישראל.
ואז מגיעים המספרים הבלתי נתפסים על בזבוזים של משפחת בנט. באמת שחשבנו שיהיה הסבר כלשהו לסכום של שלושים אלף שקלים בחודש על טייק אוויי למשפחה של שש נפשות. חיכינו לשמוע איזו הפרכה. כי זה באמת מספר לא הגיוני: מה לעזאזל אפשר להזמין בחודש בסכום כזה? ולא הייתה הפרכה. הם אשכרה הזמינו מזון מהיר בשלושים אלף שקלים בחודש אחד.
עכשיו אתה שואל את עצמך: איך מגיע כזה סיאוב? הרי נפתלי בנט במקור לא איש כזה הזוי. הרי לא ייתכן שהוא ברצינות אומר "גם ביבי" בתגובה.
אין הסבר מניח את הדעת מלבד מה שאמרו חז"ל שעבירה גוררת עבירה. בשביל עצמנו, ולא בשביל להכות על החזה של ימינה, כן חשוב שבכל זאת נשים את האצבע על העבירה הקשה שדרדרה אותם לתהום השחיתות והשקרים והבגידה בעצמיות שלהם. לדעתנו הקטנה החטא הכבד ביותר הוא המוכנות להשתמש במפלגה של מוסלמים כדי להכריע את המחנה הלאומי. לקחת גויים ובעזרתם להכניע אחים זאת עבירה קשה מאוד. וממנה הדרדור מתבקש.
נכון שאין שום סיבה לחשוב שבגלל דבר כזה מישהו פתאום יעביר את מעון ראש הממשלה מירושלים לרעננה, ונכון שזה נראה לא קשור לעובדה שבן אדם בעל שמץ הגינות ישקיע מכספי הציבור חמישים מיליון שקלים לשיפוץ מעונו הפרטי בשביל תפקיד שגם לפי התחזית הכי אופטימית יסתיים בעוד פחות משנה. אבל זהו, שזה נראה כאילו מישהו למעלה בכוונה מעביר את האיש על דעתו כדי לחדד את הקלון.
אבל לנו אסור להתייאש מההנהגה. עוד תקום הנהגה נקיית כפיים. ערכית. דבקה בתורה וביעדים הציוניים. שומרת על היהדות. על האחווה. על הקופה הציבורית. הנהגה שיש לה כבוד להבטחות. בטח שתקום כזאת.
מה הערבים יודעים ואנחנו מפספסים?
בואו נודה על האמת, אנחנו באמת בסך הכול בעד בית מקדש וגם יודעים שמתישהו צריך להקריב קורבן פסח. אבל בואו, הערבים באמת עושים כזה סיפור מאיזה טלה חמוד שמישהו התקרב איתו להר?
כמו תמיד הערבים מקדימים אותנו בחושים שלהם. הם מבינים שבית מקדש זה סיפור מאוד משמעותי לעולם ושקורבן פסח כנראה הולך לשנות כאן את המציאות איכשהו. מבחינתנו אנחנו בעד, אבל הם? אותם זה מסעיר. זה מבעיר.
בלי שמץ של יומרה להיכנס לסוגיות ההלכתיות סביב הכניסה להר, מזל שלנו – גם רוחנית וגם ריבונית – שבחול המועד האחרון היו כאן ארבעת אלפים איש שלמרות כל הבלגן צבאו על פתחי בית המקדש שטרם נבנה לנו. מזל של כל העם הזה שלנוכח כל הזועקים הערבים יש כאן מי שלפחות מבינים ולו מעט את גודל המדרגה שאנחנו חייבים לשאוף אליה.
כמה אנחנו מפחידים את עצמנו. ממי לעזאזל? ממצרים, מסוריה או מלבנון, המתפרקות לרסיסים לנגד עינינו? מירדן? או אולי בעצם משלטון חמאס, שבהחלטת קבינט אחת הוא נעלם ואיננו?
מי יגלה עפר מעינינו? בית המקדש ההוא, שכל העולם חושש ממנו ואנחנו קצת מנומנמים כלפיו, כבר ירד מזמן משמיים. זה אנחנו ששמים על עצמנו עבותות של פחדים מלראות אותו.
פשוט לעשות את המעט שמוטל עלינו. לשלוח צבא ושוטרים שינקו את ההר מהשחיתות ומהכדורגל שבמבנה כיפת הסלע. להעיף משם לעזאזל את כל אנשי הווקף הלא קשורים בעליל לעידן הזה. להטיל על הרבנות הראשית לקבוע את סדרי הכניסה למקום הזה, ופשוט לעבור לשלב הבא. כן, זה דווקא פשוט עד כדי כך.
(קרדיט תמונה ראשית יונתן שינדלר/פלאש 90)
