כותרות חמות :

רשות הדיבור- שמיני
רשות הדיבור- שמיני

רשות הדיבור- שמיני

דרוש.ה לוֹכְסָן
מֵיטַב בָּרָק

הָיֹה הָיָה לָנוּ פַּעַם לוֹכְסָן
תָּו חַף מִפֶּשַׁע, חָמוּד וְקָטָן
נְטוּל סַמְמָן כָּזֶה אוֹ אַחֵר
שֶׁבָּא לְבָרֵר, שֶׁבָּא לְקַצֵּר
לִפְעָמִים קָרְאוּ לוֹ בִּסְלֵנְג slash
לִפְעָמִים תָּקְעוּ אוֹתוֹ בְּנִימוּס, לִפְעָמִים הוּא מִתְבַּקֵּשׁ
נִכְתַּב – דָּרוּשׁ אוֹ דְּרוּשָׁה
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה
בַּבַּגְרֻיּוֹת הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּזָכָר מִטַּעֲמֵי נוֹחוּת
שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַרְגִּישׁ נָחוּת
עַד שֶׁאֲחֵרִים טָעֲנוּ לַכֶּתֶר וְלַמַּלְכוּת
הַלּוֹכְסָן נֶחֱשַׁב לִמְדַכֵּא וּמָאוּס
מָעֲכוּ אוֹתוֹ לְסִימַן פִּסּוּק דָּחוּס
לִנְקֻדָּה אַחַת בּוֹדְדָה
נְקֻדָּה מְיַצֶּגֶת שֶׁתַּעֲמֹד לְבַדָּהּ
מוּל כָּל הַלּוֹכְסָנִים הַשַּׁמְרָנִים הַחֲשׁוּכִים
מוּל כָּל אֵלֶּה שֶׁמַּשְׁתִּיקִים, שֶׁמְּסַבְּכִים
הַלּוֹכְסָן הַזֶּה שֶׁמַּפְרִיד בֶּאֱמֶת
עִם נְקֻדָּה בֵּין הָאוֹתִיּוֹת – הַמִּלָּה תִּהְיֶה זוֹרֶמֶת
הָיֹה הָיָה לָנוּ פַּעַם לוֹכְסָן
וְסִלְּקוּ אוֹתוֹ בְּשֶׁקֶט, בְּמַגַּע מִקְלֶדֶת קָטָן
וְלִכְאוֹרָה עַל מָה וְלָמָּה הַהִתְרַעֲמוּת הַגְּדוֹלָה
רַק סִימָן קָטָן, מָה הַבֶּהָלָה,
אֶלָּא שֶׁשִּׁנּוּי תּוֹדָעָה מִתְרַחֵשׁ כָּאן
חִנּוּךְ מֵחָדָשׁ בִּשְׁלַבִּים, בְּאוֹתִיּוֹת, לְאֹרֶךְ זְמַן
אַל תִּדְאֲגוּ, תֹּאמַר תַּרְבּוּת יָוָן,
תִּכְבֹּשׁ לָהּ עוֹד חֶלְקָה בְּמַאֲבָק שָׁקֵט אַךְ מְתֻכְנָן
וַאֲנִי הַקְּטַנָּה לִי שְׁאֵלָה נְבוֹכָה
אִם קָצָה נַפְשְׁכֶם בָּעִבְרִית הַחֲשׁוּכָה
שָׂפָה מְיֻשֶּׁנֶת שֶׁבֵּין הַמִּינִים מַבְדִּילָה
אִם רְצוֹנְכֶם בְּשָׂפָה גְּדוֹלָה וּמַכְלִילָה
אַל תִּשְׁלְחוּ יֶדְכֶם אֶל הַלּוֹכְסָן
לְכוּ לָכֶם אֶל תַּרְבּוּת יָוָן
אַל תַּהַרְגוּ אֶת הָעִבְרִית
לְכוּ לַשָּׂפָה שֶׁהָרֹב בָּהּ לֹא מַפְרִיד
אוּלַי תֵּלְכוּ לָאַנְגְּלִית
תִּכְתְּבוּ שָׁם s.he, אוּלַי זֶה יִהְיֶה קָלִיט
הָיֹה הָיָה פַּעַם לוֹכְסָן
תַּפְקִידוֹ שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת קַו הַפְרָדָה
נְקֻדָּה.

גבולות
פנינה

היא הייתה ילדה קטנה, בעלת שיער זהוב ועיני דבש חולמניות. ילדה שכל אחד היה רוצה, או כמו שההורים קראו לה "ילדת החלומות שלנו", ולא סתם. כי מלבד שהייתה מתוקה ומשובבת לב, חולמנית הייתה, ובכל עת בה יכלה הייתה מתיישבת על השטיח ברגליים מקופלות ובוהה.
"מה את עושה??" שאלוה בתמיהה, ובמתיקות כובשת היא הייתה עונה: "חולמת".
אך היום נראה היה כי מהפך מתחולל בקרבה. רגליה רצו ממקום למקום בסערה, וידיה נעו במהירות למקומות שונים. מבטה כבר לא היה חולמני. הוא היה ממוקד, חדור מטרה ונע למקומות שונים מעת לעת. מדי פעם עצרה והתבוננה בנקודה מסוימת בדקדוק ולאחר מכן המשיכה לנוע בתזזיות. נראה היה כי דבר מה מטריד את מנוחתה. שמיים תכולים נפרשו מעליה והמים שצפו סביבה בגעש. הנוף שסבב אותה עמד רגוע ושלֵו, כרוצה להדגיש את הניגודיות במצב רוחה של 'ילדת החלומות', אך נראה כי לעת עתה הילדה כלל לא שמה לב לניגודיות, וכל ישותה זעקה חוסר נוחות.
היא רצה בלהט לעבר הים ודהרה לאורכו הלוך ושוב, מסמנת דבר מה במקל ארוך. פיה היה קפוץ בחוזקה, ועיניה רצו הלוך ושוב לעבר נקודה נעלמה. לאחר כמה דקות היא פנתה לעבר נקודה נוספת ומבטה שוטט למקומות שונים. לא היה ברור מה היא מחפשת, אבל לא קשה היה לקלוט כי היא מוטרדת.
לפתע נשמע קול קורא בחלל האוויר: "היי! ילדה!" היא נעצרה לרגע מבוהלת, אך כאשר לא ראתה אף אחד המשיכה לתור סביב. לאחר מה דקות נשמע הקול בשנית: "ילדונת! מה את מחפשת?" עתה היא כבר לא עצרה לראות מיהו הקורא, אך לאחר הישנות והישלשות הקריאה נראתה הילדה עוצרת ומתנשפת במהירות. היא התבוננה סביבה במבט סוקר ולא ראתה איש. אך הקריאה חזרה בפעם הרביעית, ואז כבר לא יכלה הילדה להמשיך לשתוק.
"גבולות… אני מחפשת גבולות", היא אמרה ושבה להתבונן סביבה מוטרדת. היא הסתכלה בשנית על המים הגועשים ועל החול הרך שתחתם. גלי הים קיפצו בשובבות עזה והתיזו טיפות על פניה הלוהטות, אך היא כלל לא שתה ליבה לכך. בשפתיים קפוצות לקחה הילדה מקל מחוספס וסימנה בעזרתו את קו הגבול שאליו הגיעו המים ולאחר מכן נסוגו אחור. "הנה!" צהלה, "מצאתי את הגבול בין הים לחוף!" אך עוד בטרם הספיקה לסגור את פיה, שטף אותו גל נועז שהפריך את תגליתה. מים מלוחים מילאו את פיה, וטעמם כטעם הכישלון היה. שערה המתבדר ברוח נע ביתר חופשיות, וקווצת שיער חצופה נחתה על פניה כצוחקת, כרוצה להתריס בפניה: "את הגבולות לא תמצאי לעולם!"
נעליה נסוגו אחור, והיא התיישבה על החוף מתוסכלת. החול הרך חדר בין אצבעותיה והשרה בה מעט רוגע וטיפה נוספת של תקווה. מבטה נע לעבר השמיים, והיא התבוננה בהם כמהופנטת. עת שקיעה הייתה זו, והשמיים נצבעו בארגמן לוהט, ובים למטה השתקפו אותם מראות מחזירים פניהם לשלום באלפי נצנוצים. המחזה היה מרהיב, אבל גם שם היא לא הצליחה להבין היכן נמצא הגבול בין הים לשמיים. בדמיונה מתחה לעצמה קו דקיק בין המים לשמיים, אך רק דמיון היה זה, לא מציאות מוחלטת.
דמעה נוצצת זלגה מעיניה בחופשיות, וקרני שמש אחרונות ליטפו את פניה בסלחנות. "הם כל כך דקים ומבלבלים", אמרה לעצמה, בעוד עיניה נעצמות בעייפות, ושנייה לפני שהספיקה לשקוע בשינה עמוקה עוד הספיקה להפריח את שאלתה: "אם הם כל כך דקים ולא ברורים, אפשר בכלל למצוא אותם?? איך אפשר למצוא את אותם גבולות??"

בחדר קטן ברחוב רשב"ם
רחל טאוב

הַיּוֹם נִצְבְּעוּ בְּשָׁחֹר־לָבָן כּוֹתְרוֹת הָעִתּוֹנִים.
כְּמוֹ גַּם הָרְחוֹבוֹת וְהַשְּׁבִילִים
שֶׁל הָעִיר שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו הָיוּ בָּהּ מְסֻבִּים.
וְנִדְמֶה כִּי גַּם הַנְּחִילִים הָרַבִּים
אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ,
כִּמְלוֹא הַנִּימָה לֹא יְתָאֲרוּ
אֶת הַרְרֵי הַמִּלִּים, הַדַּפִּים,
וְהָאוֹתִיּוֹת הַפּוֹרְחוֹת בָּם,
בְּחֶדֶר קָט מָלֵא בְּחַיִּים
בִּרְחוֹב רַשְׁבָּ"ם.
כִּי הַתּוֹרָה כּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.
מִינִים רַבִּים שֶׁל גְּוָנִים
נִצְבְּעוּ שָׁם בִּפְנִים.
שֶׁל תּוֹרָה וְתַלְמוּד וְשָׁ"ס וּפוֹסְקִים.
בַּבְלִי וִירוּשַׁלְמִי בֵּינֵיהֶם מִתְכַּתְּבִים
אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְשָׁם וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ.
אַךְ יֵשׁ יָחִיד בְּדוֹרוֹ
שֶׁהוּא וְגוּפוֹ, כָּל כֻּלּוֹ תַּלְמוּדוֹ.
וְנִדְמֶה מִבַּחוּץ כִּי לִוִּינוּ אוֹתוֹ לִמְנוּחַת עוֹלָמִים,
אַךְ בָּעֹמֶק,
הוּא הַנּוֹשֵׂא אוֹתָנוּ,
וִיהִי רָצוֹן שֶׁיְּבַקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים.

בצאתך ממצרים
גפן

בכל דור ודור
קמים עלינו,
עד שתמלא רוחנו,
ונכבוש ונתרומם
ונעלה את כל הניצוצות,
במובן לאומי ובמובן אישי.
והייאוש שלפעמים תוקף,
העמלק שמטמטם מבפנים,
אף על המטרה המסומנת.
הנפילה חוזרת ומגיעה,
ותקופות של גילוי והסתר,
וניסים גלויים ושאינם,
ואני רציתי בכל ליבי להימלא באלוקים,
אך מה אעשה שכוחי לא עומד בתוכי,
והבחילה עודנה ובאה.
השיחות המייאשות,
והמבלבלות,
זכור את אשר עשה לך עמלק,
בדרך בצאתך ממצרים.
אשר קרך בדרך כשרצית
והתחלת להתרומם,
והפיל אותך.
מחה תמחה את זכר עמלק,
תסלק אותו מתוכך,
תאמין בעצמך.
אמץ לבבך,
מתחת השמיים תפעל,
במקומות החשוכים.
לא תשכח.

ארץ ישראל שלי
מ"ג

רוח מייללת
סערה משתוללת.
שלוש משאלות, מה את מבקשת?
להירגע ולנשום עמוק בקצב קבוע
גם אם בחוץ הזמן ממשיך מהר לנוע.
מתחת לשמש לרחף על ענן,
להסתכל מלמעלה על כל הבלגן.

ויש אנשים אחרים שהיו עונים:
תן לנו את הכוח להיות גיבורים.
תן לנו את הכוח לעצור את הסערה,
גם בשביל אנשים שנמנעים ממלחמה.
כוח להמשיך להאמין במה ששלנו בלי שנתייאש,
גם בשביל האנשים שבוחרים להתכחש.
צעק לנו באוזן: לא לוותר!!
כדי לעזור גם לאנשים שבחרו לא למהר.

אֶסְתֵּר
רֵעוּתָא

מַהֲרִי
וּבַחֲרִי לָךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד
לִשְׁזֹר בּוֹ
אֶת הַקּוֹרֶה בַּמְּצִיאוּת
לְרִקְמָה
שֶׁרוֹקֵם הָרְקָמוֹת רָקַם
וְלֹא בְּמִקְרֶה.

כְּמוֹ אֶסְתֵּר בְּיָמֶיהָ
תְּהִי בְּיָמַיִךְ
מְגַלָּה אֶת הַהֶסְתֵּר
בַּמַּלְכוּת.
בַּאֲצִילוּת,
בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ.

מַהֲרִי
וַעֲטִי בַּאֲדָר
אַדֶּרֶת
שֶׁתּוֹסִיף הָדָר,
תְּכַסֶּה וּתְגַלֶּה.

כְּמוֹ אֶסְתֵּר בְּיָמֶיהָ
תְּהִי בְּיָמַיִךְ
שׁוֹתֶקֶת כְּרָחֵל,
אַךְ דּוֹבֶרֶת.
כַּאֲשֶׁר אֵין זוֹ
הָעֵת לְהַחֲרִישׁ.
בַּמָּקוֹם בּוֹ הִנִּיחַ אוֹתָךְ
מֶלֶךְ
מַלְכֵי הַמְּלָכִים
וְלֹא בְּמִקְרֶה.

אוֹ אָז תִּרְאִי
שֶׁמָּצָאת חֵן
בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ
וְעַל הַמֶּלֶךְ טוֹב.
אוֹ אָז תִּרְאִי
שֶׁעוֹלֶה הַשַּׁחַר
קִמְעָא קִמְעָא
וְהִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלָּתֵךְ.

תורת חיים
טליה והדסה אביעד

לעיחוי נשמת הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל
צַדִּיק וּגְדוֹל הַדּוֹר עֲזָבָנוּ, מֵעִמָּנוּ נִפְרַד
וְכִשְׁמֹעַ הַבְּשׂוֹרָה לִבֵּנוּ נֶחֱרַד.
בַּתּוֹרָה שָׁקַד וְעָמַל כָּל חַיָּיו,
גָּאוֹן וַעֲנָק בִּכְתָבָיו וְחִיבּוּרָיו.
אֵין גְּבוּל לְלַמְדָנוּתוֹ וְלִידִיעוֹתָיו
וְעִם כָּל זֹאת תָּמִיד צָנוּעַ וְעָנָו.
בֵּיתוֹ וְלִבּוֹ פָּתוּחַ לִרְוָחָה
לְעֵצָה טוֹבָה, לְחִזּוּק וְלִבְרָכָה.
קִבֵּל כָּל יְהוּדִי בְּאַהֲבָה וּבְעַיִן טוֹבָה,
לִמֵּד זְכוּת וְרָאָה תָּמִיד אֶת הַתְּמוּנָה הַשְּׁלֵמָה וְהַרְחָבָה.

מַנְהִיגֵנוּ הָלַךְ לְבֵית עוֹלָמוֹ
מִי יִתֵּן לָנוּ אַחֵר תְּמוּרָתוֹ?
אַיֶּכָּה רַבִּי חַיִּים, רַבֵּנוּ הָאָהוּב?
לִבֵּנוּ נִשְׁבָּר, לִבֵּנוּ כָּאוּב
עַל אָבְדָנוֹ שֶׁל זֶה הַמַּלְאָךְ
שֶׁהָיָה לְכָל יְהוּדִי כְּאָב וּכְאָח.
מָרָן שַׂר הַתּוֹרָה הֶחֱזִיר נִשְׁמָתוֹ לְבוֹרֵא עוֹלָמִים .
נִצְּחוּ אֶרְאֶלִּים אֶת הַמְּצוּקִים
וְאָנוּ נוֹתַרְנוּ יְתוֹמִים וּשְׁבוּרִים.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן