היום השמיני למילואים הוא שיא השיאים של כל התהליך שהחל ביציאת מצרים, ואפילו של המהלך שהחל בבריאת העולם. וכפי שאומרים חז"ל, "אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ". כדי להבין את מהות השמחה הזו יש לסקור בקצרה את התהליך שעבר העולם מאז הבריאה ועד הקמת המשכן.
התכלית כל בריאת העולם היא שיהיה ה' יתברך מתגלה באורו בעולמות, שתשכון ותשרה שכינתו בתוך עם ישראל וממילא בתוך כל המציאות כולה. הקב"ה הוא "נשמתא דכל נשמתין" (זוהר א מה, א), ומשמעות דבריו היא שכל הבריאה כולה במהותה היא בבחינת 'גוף' להשרות בו שכינה, שהיא הנשמה של המציאות. זוהי המדרגה העליונה, שבה יתקדש הכול בקדושה עליונה, בלי ניתוק בין רובדי המציאות ממקורם הא-לוהי, ויהיה הכול מזוכך ומאיר באור קדושתו יתברך.
כך עמדו כל העולמות בעת בריאתם, מוכנים להשראת השכינה העליונה. אלא שחטא אדם הראשון, ובחטאו הפיל את כל העולמות והרחיקם מאור פניו יתברך שמו. מציאות החטא גרמה לקרע ונתק בין העולמות כולם ובין נשמתם הפנימית, שהיא אור השכינה. השכינה הסתלקה למרומים, וכל העולם נעשה חשוך ומלא בקליפה ובזוהמת החטא. כך התפתחה העבודה הזרה, ושם שמיים נעשה חולין, כמו שאומרים חז"ל על הפסוק "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (בראשית ד, כו), לשון חולין, ששם ה' התחלל בדור אנוש. הכול נעשה טמא, מקולקל ומסואב, ואור ה' הלך ונעלם מהמציאות כולה.
כך המשיך העולם להתמוטט בריבוי חלאת העוונות. עד שזרח אורו של אברהם אבינו, שהכיר את בוראו וקרא תיגר על כל חשכת האלילות וניתוק הבריאה ממקורה. אברהם אבינו הרים את דגל האמונה וקרא לחבר את העולמות אל מקורם. פעולתו התייחדה בהקמת עם שיהא קורא בשם ה', כפי שציווהו ה' יתברך בתחילת פרשת לך לך. אלא שעדיין הזוהמה והקליפה התגברה מאוד בעולם, כי אחזה היא בנפשות ובלבבות. ולכן הוצרכו ישראל לרדת למצרים, אל עומק השעבוד, כדי להסיר מהם את כל סיגי הטומאה שאחזה בנשמות בעקבות החטא הקדמוני.
זוהי נקודת היסוד והשורש של ירידת ישראל למצרים, להסיר את זוהמת החטא הקדמוני, ובכך תוכל השכינה לשכון בקרבנו, ועל ידי כך נוכל להמשיך אורה לכל ההוויה ולתקן את העולם כולו במלכות ה'. כך מבואר בזוהר ובספרי הפנימיות, שסיבת ירידת ישראל לשעבוד מצרים הייתה כדי לתקן את חטאו של אדם הראשון. השעבוד הוא תהליך של זיכוך ומירוק, עד שיסורו כל הסיגים והקליפות ויאירו הנשמות ויזריחו בזוהר קדושתם.
כך ישראל עלו ונתעלו, יצאו ממצרים בתהליך אדיר של גילוי שכינה, ומשם הלכו והתעלו עד שהגיעו למרגלות הר סיני, ושם פסקה זוהמתן של ישראל, זוהמת החטא הקדמוני, ונגלה עליהם הקב"ה בערפילי טוהר ללמד אותם תורה ומצוות ולייחדם ולקשרם עימו, שיהיו הם בחינת גוף ולבוש להופעת האורה, סוד השכינה. לפיכך מייד בהר ציווה ה' את משה לבנות את המשכן, הוא הבית הגדול שיהא בית לשמו של הקב"ה, שתוכל השכינה לחזור ולשכון קבע במציאות.
כך בתחילה נתגלה ה' יתברך בהר סיני בגילוי הרוחני העליון של מתן תורה, שהיא כולה רוחנית נאצלת, ולאחר מכן בא השלב הבא, של ירידת האור מן השמיים אל המציאות, להיאחז במציאות ממשית של חומר, בתוך העולם הזה. זהו המשכן, העשוי ממש מעצים ומאבנים ומחומרי העולם הזה, ובתוכו תשכון השכינה העליונה, הא-לוהות האדירה, כנשמה בגוף. זוהי התכלית העליונה של בריאת כל העולמות, ששם שמיים יתגלה לא רק במחשבות קודש נאצלות בתורה, אפילו בחומר הממשי, בזהב, בכסף ובנחושת. הכול יהא כלי לגילוי שכינה, ובכך תופיע מלכות ה' בכל העולמות כולם, והכול יתקדש בקדושת אור הא-לוהות.
וביום השמיני למילואים החל אהרן הכוהן לעבוד את עבודת המקדש בשם כל ישראל. זהו היום הגדול, התכלית העליונה של כל המסלול האדיר, שבו השכינה חזרה מרום מעלה לדור בתחתיות ארץ בקרב ישראל. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
עומדים אנו לקראת חודש ניסן, שבו חל יום גדול זה. ממנו נלמד שלמרות כל הקלקולים הגדולים, רוח ה' עומדת לעד להקים את הכול מחדש. וכן בימינו, לאחר מסלול ארוך של גלות אדום, שבים אנו אל ארצנו, ואנו מתפללים שכשם שבניסן נגאלו ישראל ובניסן הוקם המשכן, כך בניסן עתידין להיגאל, וישוב ה' לשכון בנו בשלמות בבניין בית מקדשנו במהרה, אמן!