לפני 11 שנה, ב־31 במאי 2011, פרסמתי באחד העיתונים מאמר תחת הכותרת "ייבום מודרני". במאמר, הצעתי לאפשר לנשים מבוגרות להרות מזרע של נפטרים יהודים מזוהים (תוך כדי קיום קשר עם בני משפחתם) במקום מזרע של גויים או של יהודים אנונימיים, שכן מצבים אלו יוצרים בעיות של ממזרות, היעדר זהות ועוד.
לא הייתי מודעת אז לשאלות ההלכתיות המונעות הריונות כאלו בשל הנאה אסורה ופסולה מגופו של המת, ובכל מקרה אינני אדם בעל סמכות לפסוק הלכה. כמו כן לא עלו על דעתי מצבים רגשיים מורכבים שהיו יכולים להיווצר לו הייתה אפשרות זו קיימת במדינת ישראל. למשל, כאשר חברות של חללי צה"ל רואות עצמן מחויבות רגשית או מוסרית להרות מזרעו של חברן שנפל בקרב. במקום לחפש זיווג ולהביא לעולם ילד שיש לו אב שהולידו ומגדלו בשותפות עם אימו, הן יעדיפו לגדל ילד לבדן מזרעו של חברן הנפטר. בכל מקרה, הַצעתי אז זכתה בארץ להתייחסות מצומצמת, ובעיתונות היהודית בחו"ל – התגובה הייתה גם נלעגת.
והנה, לפני כשבוע נתבשרנו שאחת הממשלות הליברליות ביותר בתולדות מדינת ישראל, מעלה הצעה כזו שאין לה אישור הלכתי על הפרק, דרך חברות הכנסת של ימינה. בתמצית, הצעת החוק, המכונה 'חוק ההמשכיות', תאפשר שימוש בזרעם של חללי צה"ל כדי להביא ילד לעולם. ההצעה הוגשה על ידי חברי הכנסת עידית סילמן וצביקה האוזר, והיא עברה לאחרונה את אישור ועדת השרים. כמו כן החוק מתקדם בתמיכתה ובעידודה של איילת שקד, שהבטיחה למשפחות שכולות לקדם הצעה מעין זו.
כאשר העליתי את ההצעה על הפרק, חשבתי על הנשים הרווקות המבוגרות בעם ישראל שנותרות ללא זיווג מסיבות טרגיות שמהן סובל העם היושב בציון. ואולם כיום, משהעבירה הממשלה הנוכחית לאחר פסיקה אנטי דמוקרטית של בית המשפט העליון את התקנה שכל אדם (או קבוצת אנשים), גבר או אישה, בעל ממון יוכל לסחור ברחמה של אישה תחת השם המכובס "פונדקאות לכול," אנו חיים במציאות חדשה.
גם אם פוסקי ההלכה יפסקו שיש לאפשר לאישה פנויה להפוך לאם באמצעות זרע של בחור שנפטר או נהרג במלחמות ישראל, או בכלל, זה לא ייעצר שם. בית המשפט העליון ידרוש מטעמי "שוויון" לאפשר לאלו שלא חפצים באם לנכדם שיוולד מזרעו של בנם המת, לאפשר הריונות אלו באמצעות פונדקאיות. התעלמות בג"ץ מהפסיקה ההלכתית המציינת את המוסר היהודי ומחוות הדעת המקצועית דוגמת ועדת מור יוסף, רוקנה למעשה מסמכות כל חוות דעת מקצועית אתית דתית או חילונית כלשהי במדינת ישראל. בכל מקרה שבו ידם של בעלי ממון עומדת על כף המאזניים, יטה בית המשפט – במתכונתו הנוכחית, לא ההיסטורית – את הכף לטובתם, כך למדתי ממורי שהלך בימים אלו לעולמו, פרופ' אליעזר שביד. ומכיוון שהתעשיות הרפואיות מבקשות להשתלט על הרבייה האנושית, הרי שגזר הדין בעניין ידוע מראש: הרחבת תעשיית הפונדקאות ככל הניתן, שמשמעותה סחר בבני אדם.
וזה לא הסוף. אין זו הפעם הראשונה שאינטרסים לפגיעה בהורות הטבעית נתלים באופן מניפולטיבי בצערן הגדול של המשפחות השכולות בישראל. מעטים יודעים שהמילים "אבא" ו"אימא", מילים מקודשות בשפה העברית וברגשות של כל בני האדם, נחשבות היום "פוגעניות", ולכן הוחלפו בהדרגה בשפה הרשמית של מדינת ישראל במילים "הורה 1" ו"הורה 2", בעקבות שימוש מניפולטיבי בצערן של משפחות שכולות על ידי מנהיגה של ארגון לסביות דתיות. אין שום אלמנה או יתום שהיו מעלים על דעתם לדרוש מהמדינה למחוק מן השפה העברית את המילים ואת צירוף המילים "אבא" ו"אמא", משום שאב, אם או בעל הלכו בטרם עת לעולמם.
לא למען "משפחות שכולות" מבקשת הממשלה הנוכחית להביא לעולם ילדים ללא אב ואם. ימים אלו הם ימים של סכנה גדולה. מגיעות לישראל נשים עניות וקשות יום המורגלות במכירת ביציות, רחם וחלב אם בארץ מולדתן. יש מי שידאג שהן תוטבלנה במקווה לצורך מכירת ילדים לציבור היהודי, ושאחרות תוכלנה לדלג על השלב הזה ולעבוד במכירת תינוקות לחו"ל. אל לנו להיות תמימים ולסבור שתעשיית הפונדקאות המוקמת כאן עם ממשלה אולטרה־ליברלית, תסתפק בייצור ילדים לצורכי הורות ללא אב ואם, בישראל או לחו"ל. סכנה גדולה קיימת שחלק מן התינוקות המיוצרים כאן יופנו גם לצרכים פדופיליים, כפי שמעידים גורמים המטפלים בנושא הסחר בבני אדם בעולם.
מן הטעמים הללו הריני רואה כיום בהצעה שהצעתי חוסר אחריות לחיי אדם ולטוהר המידות של החברה היהודית בישראל, ונסוגה ממנה לחלוטין.
