כותרות חמות :

נטושים ברשת

מדורים :

נטושים ברשת

נטושים ברשת

הנתון הדרמטי ביותר בסקר שיזמו בארגון 'גלגל הצלה' הוא הפער הבלתי נתפס בין הרצון והיוזמה של בני הנוער להיחשף לתכנים פורנוגרפיים ברשת לבין החשיפה שלהם בפועל * מומחים בנושא בארץ ובחו"ל מעידים שתעשיית הזימה ברשתות מזהה בילדינו קורבנות פוטנציאליים ובאופן הכי פשוט מנסה ללכוד אותם * בני נוער יוצאים לראשונה בקריאה יזומה להורים ולמחוקקים: אל תשאירו אותנו לבד במערכה

קרדיט איור: אשר שוורץ

משפט חכם אומר שאנחנו, המבוגרים, מהגרי מדיה, ואילו הילדים, שנולדו לזה, הם מקומיים בעולם הדיגיטלי. אך עם כל הטבעיות שבדבר, ילדים ובני נוער בכל העולם מתמודדים כמבוגרים עם האתגרים שהאינטרנט מזמן לפתחם. אילו השלכות יהיו לעולם שהם גדלים אליו, עולם שנמצא בתוך מסך שנראה תמים? אולי הנתונים האלו ייתנו לנו קריאת כיוון.
בסקר שערך מכון הגל החדש בעבור ארגון גלגל הצלה בקרב בני 12–17 בשבועיים האחרונים מתגלים נתונים מטרידים: 56% מבני הנוער נחשפו לפורנוגרפיה. ל-66% מהם זה קרה עד כיתה ז', ו-64% פגשו בפורנוגרפיה דרך הסמארטפון. 20% מהם העבירו בעצמם – או שחבר שלהם העביר – סרטונים אינטימיים של חבריהם. 20% נחשפו לפורנו דרך משחקים ואפליקציות. רק 14% ישתפו את הוריהם במה שראו. אבל הנתונים החשובים ביותר בסקר הזה הם דווקא הנתונים האלה: 72% מרגישים רע עם החשיפה לפורנוגרפיה, ורק 13% מהנסקרים הצהירו שנחשפו לפורנוגרפיה מרצונם.

נחשפים בעל כורכם
מי שמובילים את הפעילות בגלגל הצלה וסייעו לבני הנוער להקים את הארגון הם צבי רדלר, ראש צוות פיתוח בחברת היי-טק, ועמית נעמן, מנהל ומחנך כבר יותר מעשרים שנה. שניהם הרצו בהתנדבות לפני בני נוער על הקשר בין כסף למדיה, על הנזק שהמדיה גורמת ועל הרשתות החברתיות שנועדו לגרום לכולנו להשתמש בהן כמה שיותר.
"בני נוער ששמעו את ההרצאות שלנו לא יכלו לסבול את העובדה שיש כאן כמה חברות מדיה מאוד חזקות ועשירות שמשקיעות המון כדי לגרום לילד לא להניח את הטלפון מהיד, ובקצה המלוכלך חברות הפורנוגרפיה שמשקיעות בכוונה כדי להכניס ילדים בני נוער לאתרי פורנוגרפיה. לפני כחצי שנה עזרנו להם להרים את הארגון, והיום חברים בו כמה מאות בני נוער".
לארגון שהקימו רדלר ונעמן שתי מטרות: לעודד שימוש בריא במדיה וברשת כדי למנוע נזקים כמו קשיי קשב וריכוז ולהגן על ילדים ונוער מחשיפה לתכנים פוגעניים. "הנוער הוא לא הבעיה, הוא הפתרון", הם אומרים. "מדהים לראות אותם מצמיחים את השינוי מהשטח, מסבירים על הנזקים, נותנים ייעוץ על כלים טכנולוגיים לסינון ולפיקוח על התוכן ועוזרים בהתקנה למי שצריך.
"הם גם פועלים במישור של כלל המדינה, עם התקשורת ובכנסת. הם נפגשו עם ועדת החינוך של הכנסת, עם שר התקשורת ועוד. ברגע שבני הנוער נחשפו למידע, הם לקחו את המושכות. יש להם יכולת טכנולוגית טובה יותר והרבה יותר מודעות והבנה של המצב החמור שקיים היום ברשת. כמעט אין בן נוער שלא נפגע מהמצב כך או אחרת.
"כחלק מהרצון שלנו להגיע לכמה שיותר בני נוער ולהכניס אותם להובלת התהליך פנינו אל מחוז יהודה בבני עקיבא", מספר נעמן. "דניאל ליקסנברג, רכז המחוז, הרים את הכפפה, ועם צוות הרכזים והרכזות המובילים שלו החל בתהליך עמוק שכלל שיחה למובילי המחוז, שיחה לקומונריות ושיתוף פעולה עם מהפכת הקשב. שיאו של התהליך היה בערב ל-500 מדריכים ומדריכות של כל המחוז. בכניסה הופקדו כל הטלפונים בקופסאות לפי סניפים, ובאולם הכניסה הוצבו שלטים לקניית אפליקציות ואיזה מחיר הנוכחים מוכנים לשלם בעבורן בתכונות הפנימיות שלהם. לאחר מכן נכנסו כולם לאודיטוריום לשמוע הרצאה של גלגל הצלה.
"לאחר הצגת המורכבות במדיה, הסכנות והקשיים התמקדה ההרצאה בהזדמנות הגדולה שעומדת לפתחו של הנוער שלנו: להוביל את המהפכה שאינה מוכנה להיכנע ולהיות נשלטת על ידי הטכנולוגיה. בסופה של ההרצאה הוקרנו מילות השיר של יונתן גפן 'יכול להיות שזה נגמר', וסיכמנו שברוך ה' שום דבר לא נגמר, ויש הרבה אידיאלים ודברים ששווה להילחם למענם.
"בהמשך התהליך המטרה היא להוציא את הטלפונים ממסעות בני עקיבא כדי שהטיולים יחזרו להיות חוויה אנושית בחיק הטבע ולא רק שירים, תמונות והעלאה לרשתות החברתיות, בתקווה ששאר תנועות הנוער ילכו בעקבות בני עקיבא ויחוללו את השינוי המבורך והמתבקש כל כך".
צבי, העובדה שאתה איש היי-טק לא סותרת את המסר?
"כשראיתי את הסרט 'מסכי עשן' נפל לי האסימון. כמתכנת אני יודע שאנחנו בקרב לא הוגן. למחשב יש כוח אינסופי, ואנשים כמוני יודעים עד כמה הוא מנוצל לרעת האוכלוסייה, ובעיקר נפגעים הילדים ובני הנוער, שיש להם יותר זמן פנוי ואכפת להם יותר ממה שקורה ברשתות החברתיות, ולכן הם פגיעים וסקרנים".
בני נוער מגיעים לכנסת ומבקשים "תעזרו לנו לא להיחשף". איך זה מתקבל?
"הם אומרים לנו: אתם גדלתם בפארק, אנחנו גדלים ברשת.
זה השדה והמרחב שהם חיים בו. גם בפארק יש שוטר, ולא תשלח את הילד לשם לבד. את הרשת הוא חייב בשביל הלימודים, וזה כמו לשלוח אותו לפארק שורץ זנות ופדופילים, והם אשכרה רודפים אחרי הילד שלך".
הסקר שיזמו וערכו בגלגל הצלה מצביע על תמונת מצב מטרידה, אך יש בה גם פתח לאופטימיות: "ילדים נכנסים כי הם סקרנים ויש להם מיניות, שזה דבר טבעי ובריא. אבל תכלס רק 13% חיפשו את זה, ויותר מ-70% לא חיפשו את זה בכלל. זה קופץ בפרסומות, בגוגל, בקבצים", מסביר רדלר.
"החוק צריך ויכול לחייב הורים לשים סינון והגנה", הוא אומר על מה שנשאר היום פתוח להחלטת ההורים. "כמו שקונים כיסא בטיחות לרכב, אין פה שאלה. על המדינה לפחות לסבסד סינון לכל מכשיר. חוק הסינון אומנם מציע הגנה ללא עלות, אך היא לא אפקטיבית ונפרצת בקלות. הפתרון צריך להיות אפקטיבי וראוי".
לדברי רדלר, בני נוער וילדים נותרים חסרי אונים לנוכח הסכנות: "הם הכי נפגעים כי אין להם אמצעי הגנה. הם תלויים במבוגר האחראי, בין שהוא ההורים ובין שהוא המדינה. הם מתפדחים לומר שנחשפו, לפעמים מאשימים את עצמם. בני הנוער יותר חזקים מכולם, יש להם יכולת טכנולוגית טובה יותר ומודעות.
"רבע מבני הנוער אומרים שהפורנוגרפיה שהם נחשפים אליה כוללת אלימות, שהיא הרבה יותר אכזרית חמורה ומזעזעת, ממש לא מה שאנחנו חושבים. בכל פעם שאני נפגש עם בני נוער, בנים ובנות, אני מזועזע ממה שהם מספרים. בנות מספרות שבאפליקציות של שיחות אנונימיות תשע מעשר שיחות מתחילות במפגש עם איבר מין. אני פונה לבני הנוער: בואו תצטרפו, כי זה העתיד שלכם, ואף אחד מכם לא אוהב את זה".
מה אנחנו כחברה צריכים לצפות מהמדינה בנושא הזה?
"משרד התקשורת וחברות הסלולר מוכרות את המכשירים ואת האינטרנט, ועליהם האחריות שכל ילד יהיה מוגן. ההגנה החינמית היא בדיחה. יש פתרונות טובים בשוק, אבל הם עולים כסף. לבני נוער אין כסף! הכי מפדח להגיד להורים 'ראיתי ככה וככה, זה פוגע בי, שימו לי הגנה'. למה משפחה צריכה לשלם עשרות שקלים בחודש? מי שיש לו כסף ומודעות מוגן, ורוב הילדים מופקרים. קיבלנו תלונות ושמענו עדויות של בני נוער וילדים שנחשפו בלי שרצו, למשל בפרסומת קופצת במשחק ילדים תמים".

לא כוחות
בואו נתמקד רגע במילה 'תמים', כי מסתבר שדבר מכל מה שקופץ לנו ולילדינו לנגד העיניים ברשת אינו תמים. מחקרים בנושא מראים שחברות הפורנוגרפיה משקיעות הון רב כדי למשוך את ילדינו אל הביצה הטובענית שלהן. קוראים לזה לטרגט, והילדים הם מטרה נייחת במכונה משומנת היטב, חסרי אונים מול כוחות חזקים מהם בהרבה.
פרופ' גייל דיינס מארצות הברית היא מנהיגה עולמית נגד תעשיית הפורנוגרפיה ועומדת בראש ארגון ששמו Culture Reframed. היא בעלת דוקטורט בתחום מדעי החברה, וחוקרת את הנושא הזה שנים רבות: יש לה מחקרים בנושא שנמשכים יותר מארבעים שנה. רדלר ונעמן יצרו איתה קשר, ומאז היא צועדת איתם יד ביד ומסייעת להם במאבק הזה, החיוני לכולנו. בשיחת זום חוצת יבשות וימים היא מסבירה לי איך אתרי פורנו משתמשים בדמויות ממשחקים פופולריים בקרב ילדים, כמו פורטנייט, כדי למשוך ילדים פנימה. "אם אתה מקליד בגוגל 'פורטנייט פורנו', אתה מקבל 341,000,000 תוצאות", היא אומרת, רגילה לזעזע את שומעיה באמצעות הנתונים שהיא מביאה מהשטח.
פרופ' דיינס, יהודייה אמריקאית שמגדירה את עצמה פמיניסטית רדיקלית לא דתייה, הפכה את המלחמה בפורנוגרפיה ברשת למלחמת חיים. היא ומומחים נוספים פרסמו מאמרי דעה רבים על איך חברות הפורנו מטרגטות בני נוער כדי למשוך אותן פנימה, ובאתר הארגון שלה תמצאו חומרים רבים שמסייעים להורים לחנך ולהתמודד עם התופעה "כדי שלא להשאיר הורים רק מפוחדים מכך אלא גם כדי לתת להם כלים", היא אומרת.
הנתונים שדיינס מציגה מטרידים עד מאוד, אפילו מטלטלים: כשליש מבקשות החיפוש באינטרנט קשורות כיום לפורנוגרפיה; מחקרים מראים כי כמעט 90% מסצנות הפורנוגרפיה הנצפות ביותר כוללות אלימות מינית, פיזית ומילולית כנגד נשים; אתרי פורנוגרפיה משיגים יותר מבקרים בכל חודש מאמזון, טוויטר ונטפליקס גם יחד.
לדבריה, "בנים נחשפים לראשונה לפורנוגרפיית מיינסטרים כבדה בגיל הממוצע של 11, ומחקרים הדגימו כי ילדים שנחשפו לפורנוגרפיה בגיל צעיר עלולים בסבירות גבוהה יותר להפגין אמונה ב'מיתוסים של אונס', שמצדיקים אונס או מגינים עליו, פחות אמפתיה לקורבנות אונס, נטיות התנהגותיות אלימות במידה רבה יותר, אימוץ גישות שתומכות בהטרדה מינית ואלימות כלפי נשים ועוד.
"לעומת זאת, על פי המחקרים, בנות ונשים שנחשפו למדיה הסובלת ממיניות מופרזת בגיל צעיר עלולות בסבירות גבוהה יותר להראות רמות גבוהות יותר של חרדה ודיכאון, לסבול מהערכה עצמית נמוכה, להציג נטייה מוגברת לפיתוח הפרעות אכילה ופגיעה עצמית, להיות מעורבות בהתנהגות מינית מסכנת, להראות סבירות גבוהה יותר לשימוש מפריע בסמים ואלכוהול, להיות מעורבות בשיחות מיניות ובהחלפת תמונות מיניות ולהיות קורבן להטרדה או לפגיעה מינית.
"הבעיה היא שמחקר מראה שרוב ההורים לא יודעים מהי פורנוגרפיה הארד קור", מסבירה דיינס. "הם לא מבינים שילדיהם נחשפים לפורנוגרפיה, ו-50% מהם אינם מעריכים שילדיהם צופים בפורנו. הם גם לא מבינים מהו פורנו. כשהורים חושבים 'פורנוגרפיה' הם לא מבינים שהפורנו היום אלים ומשפיל, וזה המיינסטרים, והוא חינם".
בציבור היהודי-דתי יש יותר מודעות לעניין?
"להפך. מעטים ההורים, במיוחד הדתיים, שמבינים שילדיהם פגיעים כל כך. על פי המחקרים, ככל שנבין בזה פחות, כך גדל הסיכוי שהילד ייחטף על ידי התעשייה הזאת. גם בטלפון כשר", היא מדגישה.
איך זה קורה?
"ילדים נחשפים היום לפורנוגרפיה בטעות או דרך חברים. הקהילות הדתיות פגיעות יותר כי הגישה למיניות עוברת דרך פורנוגרפיה. לכוכבי פורנו יש חשבון משלהם באינסטגרם כפלטפורמה לבני נוער עם עשרות מיליוני עוקבים. גם מסנפצ'אט אפשר לעבור לשם בקלות.
"בכל העולם הילדים חשופים ופגיעים, אבל מדינת ישראל מפגרת אחרי מדינות העולם במאבק הזה בפער", היא אומרת. "בגרמניה מי שעומד להיכנס לאתר פורנוגרפי עובר תשאול ובדיקה של גיל. בישראל הכול פרוץ. אבל הבעיה עולמית. פורנו הפך למחנך למיניות בכל העולם.
"יש מה לעשות עם זה", מרגיעה פרופ' דיינס. "צריך רק שיתוף פעולה. אנחנו בארגון ללא מטרות רווח מקבלים תרומות מכל העולם ומזרמים דתיים מאוד, קתוליים ומורמוניים, אבל העולם היהודי והדתי לא מוכן לשתף פעולה. מסיבה לא ברורה היהודים לא בפנים".
בעוד כמה שבועות תגיע דיינס ארצה. אומנם כאן גרים בנה ובני משפחתו, אך מטרת הנסיעה היא הרצאה שלה בכנס מחקרי אונליין על פורנוגרפיה וזנות וגם יצירת קשרים עם משרד החינוך כדי ליצור שיתופי פעולה בנושא. בארגון של דיינס עובדים עם רופאי ילדים, שופטים ועוד, וכותבי התוכניות להתמודדות עם הפורנוגרפיה ברשת הם בעלי הכשרה מדעית ואקדמית. "תרגמו את התוכניות שלנו לטורקית, אבל אם תחפשו אותן בעברית, עדיין לא תמצאו אותן. צריך לבנות מודעות כדי להיכנס את התוכנית הזאת, אחרת למה להכניס אותה?
"הדור שגדל עם פורנו חושב שזה נורמלי ולגיטימי. התפיסה העתידית שלהם על מיניות היא מעוותת. אילו בעלים, אבות, מורים ורבנים הם יהיו אם המיניות שלהם מבוססת אלימות? כל התרבות שלנו משתנה פה, ואני אומרת את זה מנקודת מבט מדעית. כשמכירים את הנתונים זה מפחיד יותר".

פצצה מתקתקת
"אני יכולה לעבור במסדרונות בבית הספר ולדעת מי חווה מה ברשת, איך ובאיזה גיל ומה הוא למד מהם", אומרת יהלי פופה טרוטוש ארגמן, נערה לא דתית בת 16 מתל אביב. "אני שומעת איך הם מדברים, והדיבור מוביל למעשים". לארגון גלגל הצלה הגיעה יהלי אחרי מקרה חמור שקרה בבית ספרה בהקשר זה. אימה פרסמה פוסט בפייסבוק, ובעקבותיו פנו אליה חברי הארגון.
כשהבינה יהלי שאין באזור שלה פעילים של הארגון, היא הצטרפה לארגון והפכה לאחת מבני הנוער המובילים בו. "המטרה שלי היא שמשרד החינוך ובתי הספר יחשבו על זה יותר ויבנו תוכנית לנושא הזה, כי לא מלמדים אותנו מספיק. שיעור בשנה על חינוך מיני, כשבני נוער לומדים בזמן הזה מהתכנים האלימים ברשת איך לדבר ואיך לפעול, זה לא מספיק", היא אומרת על התחושה של פצצה מתקתקת.
"מהסקר רואים כמה שהנתונים גבוהים, והם לא רק על הנייר, אני גם רואה את זה בשטח, החברים והחברות שלי חוו את זה ברשת, זה גורם לטראומה ומשאיר רושם שככה העולם צריך להיראות. השימוש במילים ובמושגים ובהתנהגות נעשה גם בין כותלי בית הספר. מי שצופה גם מתנהג ככה. הבעיה היא שעד שזה לא ממש חמור, לאיש לא ממש אכפת. מיניות היא לא דבר רע, אבל אלימות כן".
איך התגובות בסביבה הקרובה על הפעילות שלך בגלגל הצלה?
"מבוגרים רבים לא רוצים להתמודד עם זה או לגעת בנושא רגיש כל כך ולא יודעים איך להילחם ברשתות. גם מהסקר וגם מהמקרה אצלנו בבית הספר אני רואה שזה משהו שקודם כול גורם שוֹק, ואחרי השוק יש הכחשה, וחלק מסכימים שהגיוני שהמציאות תיראה ככה. זה שוק לראות אנשים שמכחישים שזה אמיתי. הילדים ברובם כבר נחשפו, ורבים לא מעיזים לומר שזה לא נעים להם, כי יש סטיגמה נורא גדולה על בני נוער שהם מלאים הורמונים, אבל רובנו לא נבחר לראות פורנוגרפיה אלימה כל כך, וילדים שרוצים להימנע מזה יתביישו לומר לחבר שהם לא מעוניינים לצפות בזה".

גם עברי זיידל, בן 15 מקיבוץ מרב ותלמיד בישיבת רגבים בגולן, פעיל בגלגל הצלה. הוא מספר בכנות על הסיבה שהובילה אותו להצטרף: "לפני שנתיים בערך נחשפתי לתמונה פורנוגרפית פוגענית. חוויתי חוויה איומה, היו לי סיוטים, זה רדף אותי. קיבלתי עליי שאעשה כל מה שאני יכול כדי שזה לא יקרה לאף אחד אחר".
החברים מדברים על זה?
"עכשיו שאני מתעסק בזה מספרים לי יותר, ומתברר שנורא נפוץ שנחשפים לזה בלי שרוצים, אצל דתיים במיוחד. נדיר שלא נחשפו לזה, כל מי שיש לו מכשיר חכם בבית. ברור שהנוער יהיה במהפכה הזאת, אנחנו אחראים לזה. ועדיין חשוב לומר שאנחנו לא הבעיה אלא הפתרון. צריך להדגיש להורים שישימו הגנות, שהילדים ידעו שזה רע, צריך גם להנגיש את המידע איך להתגונן מפני זה. רק מהדיבורים על זה בסביבה הקרובה שלי אני רואה שאצל החברים שלי רבים שמו הגנות, יש יותר דיבור על שזה רע. גם אצל חילונים מבינים את הבעיה שבדבר. היינו בכנסת, בערוץ 13, וכרגע אנחנו מתמקדים בהעלאת המודעות לנושא כדי להוביל לעשייה. בני נוער שומעים על זה וישר רוצים להתגייס לעניין".

כולנו באותה סירה
נועם לב, פסיכולוג המתמחה בנושא התמודדות של ילדים ונוער עם תכנים מיניים ומשיב במיזם 'חזקים ברשת', מסביר בתגובה על תוצאות הסקר: "הדבר הכי טבעי לילד או ילדה שנחשפו להתנהגות מינית שאינם יכולים לעכל הוא לשתף בה את חבריהם. כך אפשר לפרוק את המתח וההתרגשות והחרדה. מן הצד השני, לעיתים ילדים אלה מתנהגים באופן מיני שאינו מותאם אבל נראה שהם מנותקים ממנו או לא מבינים אותו".
בשיחה עימו הסביר לב כי כעזרה ראשונה יש שני כיוונים: ההורים והמחנכים צריכים להסכים ללכלך ידיהם בשפיר ושליה ולהיכנס לדיבור ישיר ובהיר, וכן עליהם להתחיל בפיקוח טכנולוגי כזה או אחר שיבוא לאחר הסבר על תפקידו ומטרתו.
לבני הנוער הוא מציע שלושה דברים: למצוא מבוגר אמין ומיטיב שאפשר להתייעץ איתו, שכן הסודיות היא חלק עמוק המצוקה. 'חזקים ברשת' של 'לוקחים אחריות' עשויה להיות מסגרת להתחיל בה, אך מדריך, אח גדול או מחנך עשויים לסייע.
לבנים הוא מציע תמיד רגע לפני שמשתפים או צופים לשאול את עצמם אם היו עושים זאת אם זאת הייתה אחותם או אדם אחר שיקר להם. "להיזכר בנשמה של האדם, שטהורה היא, והוא בראה והוא יצרה והוא רצה שתתבטא בגוף בקדושה ובטהרה.
"הדבר השלישי הוא לקבל אחריות חברתית. כולם מתמודדים, ואין בעיה להודות שקשה וגם לייעץ. ובכלל, בעיניים פקוחות צריך להודות שהבעיה הזו היא של כולנו. צעירים ומבוגרים, נערים ונערות, לכן הפתרון דורש אף הוא התגייסות כללית וחברתית".
אוהד עזרן, מייסד הפורום הדיגיטלי למוגנות ילדים ברשת, אומר: "הנתונים האלו שמתקבלים שבוע אחרי דו"ח מבקר המדינה בנושא, מאותתים על מגמה חמורה: לא רק צריכה וחשיפה של ילדים ובני נוער לתכנים פורנוגרפיים קשים אלא יצירה ושיימינג מיני במגמה גוברת. החשיפה המוקדמת והנטייה לחיקוי תכנים כאלה ולהתמכרות להם מראה את השלכותיה.
"זוהי מגפה שקטה שפושה בכל ילדי ישראל, וכולם מיישרים איתה קו מאימת חופש הביטוי. אנחנו מכירים גם מגמה של יצירת הכנסה אצל ילדים ובני נוער מתכנים שכאלה. אפליקציות מעודדות אותם לפתוח מינויים אישיים וליצור תוכן אינטימי למנויים. הורים ונוער צריכים להתאחד סביב דרישה ברורה משר התקשורת ומשרת החינוך למגן מכשירי קטינים כברירת מחדל. ארגון גלגל הצלה, שנוסד על ידי בני נוער, הוא בדיוק מי שצריך לתת את הטון בהקשר הזה. צריך לסייע לו בכל דרך".
מטעם שר התקשורת יועז הנדל נמסר: ״הנתונים אכן מדאיגים, ואנחנו מתייחסים אליהם בכובד ראש. כבר כיום אנחנו מחייבים את חברות התקשורת לספק חינם תוכנה לסינון תכנים לטלפונים ניידים, וכל לקוח מקבל אפשרות להירשם לכך בקלות. אך איננו מסתפקים בזה, ועובדים על פתרונות ברמה הרגולטורית שייתנו מענה לבעיה שכל הורה בישראל מוטרד ממנה״.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן