יוסף ארנפלד
סיפור חייהם עד כה של אליהו ורות שלוש יכול למלא כתבה שלמה. השניים נפגשו ביפן, אליהו הגיע מישראל ורות הגיעה מרוסיה. לאחר כמה שנות מגורים ביפן, שבהן נולדה להם בת, החליטו השניים לעלות ארצה והתמקמו בעיר חיפה. כשביקשו לרשום את הילדה לגן, אחת האפשרויות הייתה הגן הדתי של גרעין הדר. היות שאליהו היה בשלבי התחזקות, אף שהבית לא היה דתי והמיקום שלו היה רחוק יותר, ההחלטה הייתה לרשום אותה לגן זה.
"אף שהיא לא דיברה את השפה, כבר ביום ראשון כשחזרה מהגן, ראינו עד כמה היא שמחה שם ושזה עושה לה טוב", נזכרת רות. "ראינו עד כמה לצוות אכפת ממנה. בהמשך הזמינו אותנו להצטרף יחד עם הורים נוספים לקבלת שבת בגן. כשהגענו לגן ראינו עד כמה הילדה מרגישה בבית ומוקפת חברים. כך החלטנו להצטרף לפעילויות שמארגן הגרעין ולשיעורים ולסעודות השבת. הרגשתי שקהילת הגרעין היא כמו משפחה בשבילנו. אנחנו אוהבים מאוד להיפגש איתם, גם מעבר לפעילויות. אם אני צריכה עזרה בכל מיני תחומים, הם שם בשבילי".
בהתחלה התגוררה משפחת שלוש בשכונה קריית אליעזר, אך בעקבות הרצון להיות קרובים יותר לפעילויות של הגרעין, הוחלט לעבור לשכונת הדר העליונה. "עם הזמן חשבנו שכדאי שנעבור קרוב עוד יותר, לשכונת הדר התחתונה. כדי שהילדה תוכל ללכת לחברים וגם עבורנו המשפחתיות של הגרעין תהיה קרובה יותר. לאט לאט התחזקנו בשמירת תורה ומצוות, כך שהיום אנחנו כבר שומרים שבת כהלכתה, וזה כיף גדול".
זו רק טעימה של אחת המשפחות שהושפעה מהפעילות הברוכה של גרעין הדר בחיפה. הגרעין הוקם לפני כשלוש־עשרה שנה, כמענה לצורך שעלה מתושבי השכונה, נציגי העירייה וראש העיר בראשם. השכונה התחילה להתדרדר בשנות השבעים והשמונים, לאחר שמרכזים עירוניים התחילו לעבור לשכונות אחרות ומרכז העיר התחיל להתרוקן. "עד היום יש בשכונה יותר מאלף עסקים, העירייה נמצאת במקום, ועם כל זה השכונה הלכה והתדרדרה. הרבה כוחות שליליים נכנסו אליה", מתאר הרב דניאל רבקין, מנהל הגרעין.
"כשהגיעה העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות התשעים, הפכה השכונה לסוג של מעברה. חלק גדול מהעולים החדשים עברו דרכה", הוא מציין. "שכונת הדר גדולה מאוד, בגודל של עיר. היא קטנה במעט מכרמיאל, אך גדולה מנשר. היא מגוונת מאוד וכוללת חסידים, ליטאים, אשכנזים, ספרדים, דתיים, חילונים, מוסלמים, נוצרים, צעירים ומבוגרים". לתוך הוואקום הזה נכנסו הרב שמואל ששון והרב דניאל רבקין והקימו את הגרעין.
הרב ששון עבד ברשת גרעיני 'שעלי תורה' כאשר פנו אליו מהעירייה ומהשכונה בבקשה להקים במקום גרעין תורני. הרב ששון פרסם שהוא מחפש רב לקהילה דוברת רוסית. "הקהילה הזאת לא הייתה קיימת בפועל", מחייך הרב רבקין. "באותה תקופה למדתי בכולל 'רצון יהודה' ומכיוון שאני דובר רוסית, התקשרתי לברר פרטים. כשהבנתי שאין קהילה כזאת, רציתי לסגת מהעניין אבל הסכמתי להיפגש. בפגישה רתמו אותי ברשת 'שעלי תורה' להקים את הגרעין. בשלב מסוים של ההקמה, כשהרב ששון עבד על הבאת משפחות לגרעין, גם הוא עצמו עם משפחתו החליטו לעבור לחיפה".
"יש כאן הרבה כוחות"
עשר משפחות היו בגרעין ההקמה, ובשנים הראשונות הוא זכה להצלחה רבה עד שהגיע לשיא של ארבעים משפחות. "עם הזמן הורגש גודל האתגר, ומשפחות שהגיעו על הדרך כמו סטודנטים, נשארו כמה שנים והמשיכו הלאה. משפחות הגרעין כיום הן כאלה שהגיעו עם רצון כדי להיות בשליחות משמעותית. כמי שבא משדרות, ראיתי עד כמה מבחינה תורנית, חיפה ושכונת הדר היו מרחק שנות אור מהמצב בעיירות הפיתוח. מצד שני, גם בתחום של רווחה וגם בתחום של יהודים־ערבים יש מורכבות גדולה. זאת הסיבה שלמרות היותו של ראש העיר הקודם יונה יהב איש שמאל, הוא שמח בבואנו. הוא סבר שאם הדמוגרפיה היהודית בשכונת הדר תשתנה לרעה, זה ישפיע על כל חיפה. בפרעות תשפ"א ראיתי את הרחובות ריקים. החוסר, האתגר והגודל – זה מה שהביא אותי לעיר. יש הרבה כוחות ואפשר לפעול בתחומים רבים".
במהלך השנים, לצד פעילותו כמנהל הגרעין, משמש הרב רבקין כרב קהילת דוברי הרוסית. ההתחלה הייתה בעיקר פעילות לקראת חגי ישראל. לפני כמה שנים, בשיתוף עם ארגונים נוספים, הוקמה קהילה לדוברי רוסית. "הכנסנו שתי רכזות דוברות רוסית, אחת מהן הייתה עולה טרייה, וזה הקפיץ את הפעילות במאות אחוזים", הוא מתאר. "כך התחלנו לייצר פעילות קבועה עם הרבה שיעורים וסדנאות לצעירים ולמבוגרים. כמעט בכל חודש אנחנו מוציאים טיול מאורגן. חלק גדול מהם אינו יכול לנסוע באופן עצמאי, וגם אם כן, אינו יודע לאן לנסוע. כך אנחנו מחברים אותם לאתרי התנ"ך והציונות וכמובן מאווררים אותם מהיומיום".
חברי קהילת דוברי הרוסית אינם מרוכזים בשכונת הדר, אלא פרוסים בכל רחבי העיר. "האופציה היחידה היא לייצר קהילה על גלגלים. אנחנו לא רוצים קהילה וירטואלית, אלא מפגשים חיים. חלק מהעניין הוא לתת מענה לבדידות הגדולה שחווים העולים שעלו לבד לארץ. מדובר על מאות חברי קהילה שחברים בשתי קבוצות וואטסאפ, ומסביבם יש מעגלים נוספים. הפעילות כוללת כחמישה־עשר שיעורי יהדות שונים בכל חודש מפי שישה מרצים שונים. בשנים האחרונות הוספנו נושאים כמו לימוד ספר תהילים, שיר השירים, ספר הכוזרי, מסילת ישרים. אנחנו רוצים לא רק להכיר להם נושאים נוצצים, אלא להקיף נושאים וספרים על פי הסדר בצורה עמוקה יותר.
"להביא יהדות לציבור הצעירים דוברי רוסית זה אתגר", קובע הרב רבקין. "אלה שלומדים באיתנו באופן קבוע הם מגיל שלושים ומעלה. יש כאלה שלומדים איתנו כבר כמה שנים. מעניין לציין כי רוב הלומדים לא חוזרים בתשובה, לפחות בשלב הזה. אבל הם יודעים יותר ומתחברים יותר. בשנים האחרונות התחלתי ללמד הלכה, כי ראיתי שאנשים לומדים כמה שנים ובסוף לא עושים כלום. שיעורי ההלכה הם כמובן למי שזה מעניין אותו. גם כך אחרי הקורונה לשיעור פרונטלי מגיעים פחות אנשים, משתתפים יותר בזום. מלבד השיעורים האמוניים, חשוב ללמד גם פרקטיקה. אבל עצם העובדה שאנשים מתחברים יותר לזהות היהודית שלה, זה לא מובן מאליו".
כדי להגיע לצעירים שמעניין אותם פחות עולם היהדות, מציע הגרעין פעילויות מותאמות. כך למשל מקיימים במוצאי שבת הבדלה עם הסבר, ואחר כך עושים ערב קוקטייל עם יין ומשחקים חברתיים. בט"ו באב לפני כמה שנים התקיים ערב של ספידי־דייט, והגיעו עשרות צעירים. לפני כן העביר הרב רבקין שיחה על אהבה ויהדות. "להביא אותם לשיעור שלם – לא היה בכלל סיכוי, אבל כך מכניסים להם ערכים חשובים יחד עם בילוי והנאה".
פועלים בעיר האדומה
דרך נוספת לסייע לקהל דוברי הרוסית היא מרכז למיצוי זכויות שמפעיל הגרעין. "בכל הצעדים הראשונים אחרי העלייה", מסביר הרב רבקין. "המטרה היא לעזור להם עם השפה והביורוקרטיה – איך להתנהל מול הביטוח הלאומי, איך להמיר את התואר האקדמי לתואר ישראלי, איך להמיר את רישיון הנהיגה ברישיון ישראל וכדומה. אנחנו עושים איתם יד ביד את כל השלבים הנדרשים, עד רמה של פתיחת חשבון בביטוח לאומי והגשת המסמכים. מגיעים אלינו מאות אנשים. שנים אחר כך הם זוכרים שהיינו הראשונים לעזור להם בארץ והם מעריכים את זה לאורך שנים. כמו שאומרים בחסידות: הרוחניות שלנו היא לדאוג לגשמיות של האחר".
"עיקר הפעילות של הגרעין מתמקד בחיזוק הזהות היהודית", מרחיבה תמי ורצמן, רכזת קהילה וקליטה בגרעין הדר, "דבר שנצרך בחיפה שבעתיים מבכל עיר אחרת. חיפה היא עיר מעורבת שיש בה התבוללות. בכלל, בתודעה הישראלית היא נחשבת לעיר חילונית ואפילו מכונה 'העיר האדומה'. מצד שני, אין בחיפה הלחץ נגד ההדתה כמו שיש במרכז הארץ. בחיפה בכלל ובשכונת הדר בפרט נמצאת תמצית החברה הישראלית. פועלות בה קהילות משימתיות נוספות. הקהילה שלנו היא משימתית־תורנית ויש לה קשר הדוק וטוב עם השאר הקהילות, אגב נתינת כבוד לעשייה ההדדית".
לדבריה, אחד המאפיינים שמייחדים את גרעין הדר הוא שילוב של קהילת הפנים עם קהילות החוץ. "אנחנו לא קהילה סגורה", היא מצהירה. "להפך, המטרה שלנו היא לשלב את הקהילה הגרעינית עם הקהילה המקומית. זה הדגל שלנו, ואנחנו לא מסתירים אותו. כך למשל פועלים גני הילדים שלנו שפתוחים לקהל הרחב, שבהם מי שמכתיב את הצביון הוא הגרעין. זו משימה לא פשוטה, כי רוב ילדי הגן לא דתיים ואנחנו רוצים להיות מקום מכיל, בלי שיהיו התנגשויות. אני רואה תהליך מדהים אצל המשפחות בעקבות שליחת הילד שלהם לגן אצלנו. דרך הילדים הם נקשרו לגרעין. שתי משפחות הפכו לחלק מהגרעין לכל דבר. כך גם יש משפחות חילוניות ששולחות את הילדים לבית הספר שלנו, וזה מדהים. ברור לי שהדבר לא היה קורה בלי הקשר שהגיע דרך הילדים בגנים".
ורצמן מודה כי לחלק מההורים במשפחות הגרעין לא היה פשוט לשלוח את הילד שלהם לגן שבו רוב הילדים אינם דתיים, חלקם אפילו אינם יהודים. "אם הייתי יודעת את זה לפני שעברתי לכאן מבית אל, יכול להיות שהייתי נשארת שם. לכן, לפני שלוש שנים לקחתי על עצמי את המשימה לדאוג לצביון חזק של הגן, כדי שגם הילדים שלנו יקבלו את החינוך שאנחנו רוצים, גם שאר הילדים יכירו את מה שאנחנו רוצים וגם ההורים ירגישו ביטחון שהילד שלהם נמצא בסביבה שמובילה את מה שהבית רוצה לתת. זה בהחלט אתגר, אבל בסוף, אם מחדירים בילדים תחושת שליחות, הם סופגים את הדברים. כך הם הולכים לגן וכך הם חוזרים ממנו.
"הלב של הפעילות שלנו הוא הקשר הבינאישי", מדגישה ורצמן. "זה מוביל לתהליכים נפלאים. כמו מיזם 'שולחן שבת', שבו בכל ליל שבת חלק ממשפחות הגרעין מארחות משפחות חילוניות, ברמה שהביקוש גדול מההיצע וחלק מהפונים נדחים לשבת אחרת. זה בא בעקבות תהליך עומק". כמו כן, משפחות הגרעין מלוות גרים בתהליך הגיור שלהם, מה שמשאיר אותם בתוך עולם התורה ומצוות. "הם באים לקבלת שבת בבית הכנסת ולסעודות שבת אצלנו, שומרים על קשר ומגיעים לאירועים משפחתיים, מה שמניח נדבך נוסף בתוך תהליך העומק שאנחנו מייצרים". מוקד פעילות נוסף של הגרעין הוא מרכז זהות שנכנס לבתי ספר ממלכתיים בחיפה ובקריות. "התלמידים שם ממש מחכים לבואן של בנות השירות הלאומי. מרגש כל פעם לקרוא את התגובות של המורות והמנהלות".
מאתיופיה לחיפה
לצד הפעילות עם הצברים הישראלים וקהילת העולים מרוסיה, הרב צ'רנט וורקו, חבר הגרעין, מוביל את הפעילות עם הקהילה האתיופית. הוא בן המקום שגדל בעיר, למד שנים רבות בישיבת אור עציון וחזר לעיר לפני כעשר שנים. "חיפשתי מסגרת שתוכל לתת לעזור לשמור על הרמה הרוחנית מצד אחד ומצד שני להעביר הלאה את מה שקיבלתי בישיבה", הוא אומר בפשטות. "שמענו על גרעין הדר, באנו לבקר, וקיבלו אותנו בסבר פנים יפות. ראינו את הפעילות שלהם ואת הרצון לעשות טוב ולהשפיע, וזה היה מה שחיפשנו. כך הצטרפנו לגרעין".
עם השנים זיהו בגרעין את הפוטנציאל להרחבת הפעילות לבני העדה האתיופית בעזרת הרב וורקו. "כל פעם שהייתי מגיע לבקר את ההורים, הייתי רואה את הצימאון של הצעירים והמבוגרים. הם צריכים מישהו שידבר בשפה שלהם. ברגע שמגיע מישהו שמדבר איתם בעברית, המבוגרים בקושי מבינים. הם היו צריכים דמות דומיננטית שדוברת גם עברית וגם אמהרית, שתשמש עבורם דוגמה אישית. נכנסתי למשבצת הזאת ואני משתדל לתת מענה".
הפעילות של הרב וורקו מתקיימת בעיקר בבית הכנסת של יוצאי מרוקו. עם הזמן עברו המבוגרים דירה וחלקם הלכו לעולמם. בני העדה האתיופית זיהו את בית הכנסת המתרוקן ומצאו בו את מקומם. "כשראו שהם מקבלים בו מענה תורני שניתן גם בשפה האמהרית וגם בתפילות – באופן טבעי הם נמשכו להגיע לשם. אני מעביר במקום שיעורים קבועים, גם נוער משתתף בשיעורים. ביססנו את השיעורים הקרובים, ולאט לאט הצטרפו עוד ועוד מבני העדה לבית הכנסת". נוסף על כך, בשנים האחרונות מגיעים לשכונת הדר עולים מדרום אמריקה, דוברי ספרדית. היעד הבא הוא להקים קהילה נוספת של דוברי ספרדית.
"חיפה היום היא גם פריפריה במובן הזה שתושבים רבים שלה עוברים למדינת תל אביב, לירושלים או להתיישבות", מוסיף הרב שמואל ששון, ראש גרעין הדר. "התהליך הזה קורה כבר חמישים שנה. חיפה הייתה בעבר העיר השנייה בגודלה בישראל. מצד שני, עדיין מדובר במרכז עירוני גדול. יש כאן מוסדות אקדמיים רבים ומבחר תעסוקה גדול של נמל ומפעלים. המשימות כאן מורכבות מאוד. חיפה צריכה כוחות מחודשים וחזקים, בתודעת שליחות, של אנשים מיומנים שיודעים לעבוד גם עם אוכלוסייה עממית, גם עם אוכלוסייה משכילה וגם עם עולים חדשים – גם מבחינת יהודית וגם מבחינה חברתית. הצלחנו ליצור חבורה משמעותית שמצליחה לגעת בכולם ולהשפיע על הצביון של העיר. אנחנו רואים הצלחה רבה בפעילות בבתי הספר, בהיקף הסטודנטים החילונים שבאים ללמוד יהדות, במרכז מיצוי הזכויות, בכמות האברכים בכולל. ככל שאנחנו גדלים, אנחנו רוצים לגדול עוד. כל משפחה שתצטרף, תביא מתנה גדולה לילדים שלה. בחיי היומיום הפשוטים נותנים באן מענה וכוח לכל העיר חיפה".
