שכחת את מה שאבא שלך עבר? הגוף שלך לא שכח. המדע מגלה כיצד חוויות מהעבר נרשמות בגוף ומועברות לדור הבא.

האם ייתכן שהחרדה, הדיכאון או חוסר השקט שאנחנו חווים כיום אינם רק תוצאה של אורח החיים המודרני – אלא תולדה של העבר הרגשי של הורינו, ובעיקר של אבינו? מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי Molecular Psychiatry מגלה: לטראומות שאב חווה בילדותו יש השפעה ביולוגית מדידה על הזרע שלו – והשפעה אפשרית על הדור הבא.

צוות החוקרים, בראשות ד"ר ג'ושואה סמית מהמכון לחקר המוח באוניברסיטת קליפורניה, ניתח דגימות זרע מ-58 גברים בגילאי 30 – 40. בקרב אלו שדיווחו על רמות גבוהות של לחץ נפשי בילדותם, נמצאו שינויים אפיגנטיים ברורים – בעיקר במולקולות RNA זעירות ובדפוסי מתילציה של DNA באזורים גנטיים הקשורים להתפתחות מוחית מוקדמת.

טראומה אינה רק רגש – היא גם מורשת ביולוגית

בניגוד למה שחשבו בעבר, תורשה איננה רק עניין של גנים "קשיחים" העוברים מדור לדור. אפיגנטיקה – תחום מחקר מתפתח – עוסק בשינויים באופי הפעולה של גנים, הנגרמים מהשפעות סביבתיות כמו תזונה, לחץ נפשי, טראומה או סביבה רגשית.

"ממצאים אלה מספקים הוכחה חזקה לכך שטראומה לא מסתיימת בנפש של הפרט אלא משאירה עקבות ממשיים בדור הבא", אומרת ד"ר רייצ'ל יהודה, מומחית לטראומה בין-דורית מבית החולים הר סיני בניו יורק. "למעשה, מדובר בכתב גנטי חדש שמותיר סימנים המשפיעים על אופן ביטוי הגנים שלנו, מבלי לשנות את הקוד עצמו".

הגוף זוכר, אך גם יכול להשתנות

בעוד שהממצאים עלולים להישמע מדכאים, המחקר מדגיש גם כי שינויים חיוביים יכולים להתרחש. גורמים כמו טיפול נפשי, תרגול מיינדפולנס, פעילות גופנית, תזונה בריאה וחיי חברה תומכים עשויים להשפיע על אותם מנגנונים ביולוגיים – ואף "לתקן" את הנזק שנגרם מהעבר.

ממצאים אלו משתלבים ברוח ספרו הידוע של ד"ר בסל ואן דר קולק, "נרשם בגוף ", שמתאר כיצד טראומות חקוקות לא רק בזיכרון – אלא ממש בגוף הפיזי, ושהחלמה נפשית דורשת גם עבודה גופנית עמוקה, לא רק מילולית או פסיכולוגית. הספר מציע גישה חדשנית להבנת טראומה – לא כזיכרון פסיכולוגי בלבד, אלא כתהליך עמוק המושרש בגוף, דבר שמקבל חיזוק מהמחקר החדש שמראה כי ההשפעה הביולוגית עשויה להתרחש עוד לפני שהילד נולד.

טיפול מקדים בטראומה

אם בעבר התמקדו גופי בריאות הציבור בטיפול בסימפטומים של מצוקה נפשית, הרי שכיום מתבהר שהתערבות מוקדמת וטיפול רגשי בגברים צעירים – במיוחד לפני שהם הופכים להורים – עשויים להיות בעלי השפעה מרחיקת לכת.

החוקרים מדגישים כי "גם אם אדם אינו מודע לטראומות שעבר או נוטה להדחיק את רגשותיו, הדבר לא מבטל את ההשפעה הביולוגית של מה שחווה. להיפך – הדחקה עשויה להנציח את המעגל לדור הבא".

שינוי חברתי נדרש

המחקר גם מעלה שאלה חברתית נוקבת: האם הגיע הזמן לעדכן את הגבריות הישראלית ולהכיר בכך שלבריאות נפשית של גברים יש השפעה ישירה על עתיד ילדיהם? בעידן שבו אנו כבר לא מתביישים לדבר על דיכאון אחרי לידה אצל נשים – אולי הגיע הזמן לדבר על טיפול בטראומה גברית לפני הלידה?

המסר מהמחקר ברור: טיפוח בריאות נפשית – לא רק בזמן משבר, אלא כחלק מאורח חיים מודע – איננו מותרות. הוא השקעה בעתיד. לא רק בעתידו של האדם הפרטי, אלא בעתידם של ילדיו.