איתי אסמן
תפקיד התקשורת הוא להתוות סדר יום, לקבוע לאזרחים מה לחשוב ואילו ערכים לקדם. כשיש סערות חשוב קודם כול לשים עוגן, לעצור רגע ולחשוב.
מילת המפתח היא ההקשר. בימינו אין קמפיין מבודד הקשר, נקודתי. בסוגיות הציבוריות אין דבר כזה בעיה נקודתית. בואו נקפוץ לרגע ישר למסקנת המאמר: זו אינה "סערת מירי רגב״ ולא ״סערת הטקס״ ולא "חוסר רגישות" אלא ״סערת האנשים שרוצים להפיל את הממשלה, בכל פעם בתירוץ אחר״.
עכשיו ננסה לעשות סדר במחשבות:
- מרוב קמפיינים וסערות תקשורתיות רבים מתקשים להחזיק ראש. ביטול הטקסים הממלכתיים כבר החל בקמפיין של יום הזיכרון ויום העצמאות. כבר אז טענו בשמאל שלא לגיטימי ששרים וחברי כנסת ינאמו בימים הללו, כי הם "לא-לגיטימיים״. הם יחליטו מי לגיטימי, מי ראוי ומי שנוי במחלוקת. כשממשלת שמאל בשלטון, כל פעולה שלה היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, וכל מי שמבקר אותה הוא מכונת רעל. התקשורת ומובילי דעת הקהל תמיד יסבירו לנו מי לגיטימי ומי לא-לגיטימי. הממשלה הזו אינה לגיטימית לדעתם, וכל מה שהיא תעשה הם יסבירו לנו כמה זה רע ומפלג ופוגע במשפחות החטופים, במשפחות השכולות, בביטחון, בכלכלה, ותורם גם למשבר האקלים (אמיתי לגמרי). המטרה סומנה, ועכשיו זורקים את החיצים. לכן כל מי שהיה מארגן את הטקס, מייד היה מואשם בפלגנות והיה מתנהל נגדו קמפיין של משפחות שכולות וקיבוצים.
- את השרה מירי רגב (היא שרה, היא לא מירי ולא רגב) אפשר לחבב ואפשר לחבב פחות, אך מהרגע שהיא נבחרת ציבור, כך יש להתייחס אליה. אם אנחנו לא נכבד את השלטון הנבחר, יהיה כאן כאוס מוחלט. אפשר וצריך לבקר אותה כמובן, אך אסור להפוך אותה ללא-לגיטימית בזדון מכוער. לא סתם אמרו חז״ל "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". זה בדיוק מה שמנסים לעשות. כדי להפוך את השלטון ללא-לגיטימי צריך להפוך את כל מי שמכהן בו לאדם רע ומושחת, להוציא משפטים שלו מהקשרם ולהפוך אותו לפרסונה נון גרטה. זה עובד להם. קרובי משפחתי מהשמאל בטוחים שנתניהו הוא השטן עלי אדמות, שבן גביר רוצה להבעיר את המדינה ושמירי רגב היא מפלצת. כל אלו נתפסים לעיתים כאויב קיומי יותר מחמאס.
- לשרה מירי רגב יש חסרונות. ממש הפתעה! אבל לתאר אותה טיפשה, כפי שמנסים לצייר אותה, זו רשעות. הציבור יחליט מי חכם יותר ומי טיפש יותר, היא, יאיר גולן, רם בן ברק או יאיר לפיד. יש נבחרי ציבור בעלי מכונת יחסי ציבור הדואגת למרוח עליהם מייקאפ ולהסתיר את כל חסרונותיהם, ואילו השרה מירי רגב זוכה לתקשורת שתדאג להבליט כל חיסרון שלה ותהפוך אותה לקריקטורה מגוחכת.
- הקמפיין המרושע הזה מחלחל גם לימנים טהרנים ולציבור הדתי-לאומי, הנופל בפח ורואה בממשלה אוסף של חדלי אישים. למה? הם הרי לא! מתי קיבלה פה ממשלת ימין מנדט מוסרי לקידום מדיניותה? התקשורת ושאר מעצבי התודעה יעשו כרצונם לכל מועמד ימני שיבקש לקדם מדיניות שעל פיה נבחר אלא אם כן יחליף את עורו, ואז יקבל ליטוף חם ואוהב מהתקשורת (רובי ריבלין, איילת שקד, מתן כהנא ונפתלי בנט יוכיחו). הציבור הדתי-לאומי גדל על ערך הממלכתיות. הוא התחנך על החובה לכבד את נבחרי הציבור, אבל השמאל (ולא רק הוא) הצליח לסדוק זאת. ממלכתיות היא ערך שערכו הושחת לגמרי, והנושא דורש העמקה רבה. מתוך תפיסה אחראית אך מאוד לא-מאוזנת ורחוקה מדיוק, מלמדים בישיבות הציוניות שאסור לבזות את ראש הממשלה ואת הקואליציה, אך יוצא כאילו זה רק כאשר מדובר בנבחר ציבור מהשמאל. הדוגמה המובהקת לכך בתנ״ך היא ביחס לאחאב, שהיה מלך רשע, ולמרות זאת אליהו הנביא רץ לפני מרכבתו. קמפיין השמאל פעל את פעולתו: ממלכתיות היא רק כשהשמאל בשלטון, והימין חדלי אישים. אני קורא לתפיסה הזו אחאביזם, ניסיון לכבד רק את היריב האידאולוגי, את אחאב, אבל אם מדובר באדם מסורתי או באיש ימין, כלפיו אין יחס של כבוד, ואפשר להצטרף לקמפיין הכה בימני. המצטרפים לחגיגה המכוערת הזו מבזים לא רק את נבחר הציבור המסוים אלא את הממלכה עצמה. וחמור יותר, הם הופכים בכך לאידיוטים שימושיים בקמפיין הכאוס.
- היחס לאנושיותם של נבחרי הציבור מידרדר. ולא, אין פה שום סימטרייה בין ימין לשמאל. מופע השפל היה בשבוע שעבר, באירוע זריקת עגבניות על תמונת הממשלה בפארק המסילה בתל אביב. זה היה אחד השיאים. בתמונה אגב היו גם סמלי שלטון, ולכן זו עבירה על החוק, ולפתע כל מיזמי האחדות, המשופעים במשאבים, שותקים שתיקה רועמת ומכוערת. דמיינו מה היה קורה אילו היה מיצג כזה של תמונת שופטי בג״ץ למשל. משליכי העגבניות היו מושלכים לכלא, והתקשורת הייתה דורשת מכל חבר כנסת לגנות את האירוע. הנושא לא היה יורד מסדר היום עד שכולם היו מתנצלים, ורבנים מסוימים היו מסבירים שעל שנאת חינם כזו בדיוק חרב המקדש.
- תסלחו לי על החריפות, אבל הפלגנים האמיתיים הם כל מי שמשתף פעולה עם הטקס האלטרנטיבי. הם מפרקים את הממלכתיות. אומנם זה לא ימנע מהם, אם וכאשר תקום כאן ממשלת מרכז-שמאל, לדרוש מהעם לכבד את הטקס הממלכתי, אבל מרגע שהממלכתיות נפרמה כבר יהיה קשה מאוד לתקן אותה. ייתכן שמינוי השרה מירי רגב לתפקיד לא היה הבחירה הכי מוצלחת, איני נכנס לזה. אך ביטול הטקס הממלכתי הוא מעשה נבלה. אם יתקיים בסוף טקס זיכרון ממלכתי ולא יבוטל בגלל קמפיין השנאה, גם אני אצפה בו, כמו איריס חיים הגדולה. לא כי אני אוהב טקסים אלא כדי לכבד את המדינה.
ומשפט אחרון לסיום: אילו הייתה הממשלה היום מהשמאל, הייתי טוען את אותן טענות בדיוק. הייתי מבקר את חבריה בחריפות, אך לא מבטל את אנושיותם, לא זורק עגבניות על תמונתם, וכמובן לא עושה טקסים אלטרנטיביים.
