מה באמת מפריע לשב"כ?

אלחנן גרונר, אתר הקול היהודי

מכתבי ההפחדה שמשגר לממשלה חדשים לבקרים ראש השב"כ רונן בר, הדואג בעיקר שיגיעו לתקשורת השמאל, מתריעים שוב ושוב מפני סכנות שונות ומשונות. בר משתדל לגוון: לפעמים זו הסכנה מתפילות בהר הבית, לעיתים נוער הגבעות, לפעמים היעדר אופק מדיני. העיקר שהיהודים יהיו אשמים איכשהו במצב.

בשבוע שעבר שלח בר מכתב ובו התריע מפני "הטרור היהודי". מי שראה רק את הכותרת יכול לחשוב שמה שמפריע לבר הוא רק נערי גבעות ששורפים רכבי ערבים, אבל עיון מדוקדק בדפי המסרים שיוצאים בתקופה האחרונה מאזור החיוג של בר וחבריו לדרך מגלה את הלחץ האמיתי של השב"כ ובכירי השמאל.

בין הטענות נגד נוער הגבעות מסתתרים דברים נוספים. למשל זה: "מסע דה-לגיטימציה לגורמי ביטחון". מה הכוונה? האם הבעיה היא שהציבור הפסיק לאתרג כל נושא משרה במערכת הביטחון בשנים האחרונות? האם זו הביקורת שרבים מאוד בימין מטיחים בבכירי המערכת המביעים אג'נדות שמאל מובהקות ופועלים על פיהן? אולי אלו הטענות נגד בוגי יעלון ויאיר גולן או הביקורת על מפקד הפיקוד הקודם אלוף יהודה פוקס?

ולא פחות ואולי אף יותר ממעשי "נוער הגבעות", המכתב ותדרוכים נוספים מלמדים על החשש של השב"כ מהדבר הנורא מכול: יהודים שמתפללים בהר הבית. שנים מתריעים שם כי הדבר יוביל למלחמה אזורית. מראות היהודים המשתחווים בהר ומתפללים עוררו את זעם השב"כ הרבה יותר מאת זעם הערבים.

קריאות "בושה" מהדהדות בין כותלי בית המשפט, וההגמוניה אינה יודעת מה לעשות. לציבור נמאס לראות כיצד שופטי בג"ץ באים לקראת כל אויב, מחבל ומסתנן על חשבון חיי עם ישראל

"המופעים שראינו בהר הבית הם ביטוי מוחשי לכך. התקדמות בכיוון תוביל לשפיכות דמים רבה ותשנה ללא היכר את פניה של מדינת ישראל", כתב ראש השב"כ במכתבו. הבנתם? תפילת יהודים במקום הקדוש ביותר לעם היהודי היא שתוביל לשפיכות דמים. לא איראן, שהקימה ציר רשע אדיר ממדים, לא הברחות הנשק מירדן המתרחשות זה שנים תחת אפו של ראש השב"כ, לא ארגוני המחבלים, לא שומרי הווקף בהר הבית, שרבים מהם מחבלים ומסיתים. היהודים שמתפללים בהר הבית הם הסכנה.

ואת זה מצהיר ראש שב"כ שכשל כישלון היסטורי כאשר אלפי מחבלים חדרו למדינה במשמרת שלו וטבחו באזרחים ללא רחם. ראש שב"כ שבימיו נרצחו הכי הרבה יהודים מאז קום המדינה, ראש שב"כ שאינו מצליח שלושה חודשים לשים את היד על המחבל שרצח שני חיילים בצומת המטווחים בשומרון ונמלט.

אבל לא רק הר הבית מפריע לבכירים למיניהם. למי שעוקב אחרי מסרי השמאל נראה שמה שמפריע באמת הוא הרמת הראש ההולכת וגדלה אל מול שלטון ה'עלאווים'. כן, כן, בדומה לסוריה, שבה שכבת אליטה שמייצגת אחוזים אחדים בעם שולטת בעמדות מפתח, גם כאן בישראל עמדות המפתח נשלטות בידי מיעוט קטן שאינו מוותר ונאחז בקרנות המזבח. חברי כנסת וחברי ממשלה יכולים להיות ימנים, אך היועמ"שית ובג"ץ יסכלו כל שינוי שהוא.

גם כאן בישראל מערכות המשפט, הביטחון והכלכלה נאבקות כדי לשמר את כוחן ולבצר את שלטונן בניגוד לדעת הרוב הדמוקרטי. אבל הסדקים מתרחבים, והעלאווים נכנסים ללחץ. קחו למשל את בית המשפט העליון, היכל הדמוקרטיה, מקום שבו יש לפי הכללים לנהוג בדממה ובכבוד. מקום זה הופך בשבועות האחרונים ללעג וקלס כאשר עשרות משפחות שכולות זועקות את אשר על ליבן בבג"ץ. קריאות "בושה" מהדהדות בין כותלי בית המשפט, וההגמוניה אינה יודעת מה לעשות. לציבור נמאס לראות כיצד שופטי בג"ץ באים לקראת כל אויב, מחבל ומסתנן על חשבון חיי עם ישראל. כך גם בפרשת שדה תימן, שבה אלפים יצאו ועדיין יוצאים להפגין בבסיסים ומול בית הפצ"רית.

אותם גורמים מזהים כי ציבור הולך וגדל אינו מרכין עוד ראש. כאשר מוסיפים לכך את הרשתות החברתיות ואת ערוץ 14, החשש שלהם הופך לפחד קיומי משינוי המדיניות. העם, שהם התרגלו לראות כנחות, עלול לומר את דברו. ודברו של העם בראייתם הוא דבר מסוכן.

צריך לומר את האמת. לא האירועים בג'ית מפריעים להם. מפריע להם שהעם הרים ראש. מפריעות להם קריאות "בושה" בבית המשפט העליון. מפריעים להם האלפים בבית ליד ובשדה תימן, מפריע להם כוח מאה שמתראיין בתקשורת. מפריע להם שיהודים מעיזים להתפלל ולהשתחוות בהר הבית, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. מפריע להם שההילה סביב ראשי מערכת הביטחון והמשפט התפוגגה וכולם נחשפים לאג'נדות הפוליטיות, להפקרות ולכישלון הצורב בשמירה על חיי היהודים. מפריע להם שהעם מתנער משלטון העלאווים וזוקף את ראשו.

צווי המעצר המנהליים ניתנו אומנם לנוער הגבעות ולאנשי יצהר, אבל למעשה הם רמיזה ברורה של שלטון השב"כ, שמנסה להלך אימים על מי שחושבים ופועלים אחרת ממנו. מעצר מנהלי הוא כלי דרקוני, ומאסר בכלא זה לא ממש נעים. אבל הם לא מבינים שהסכר כבר נפרץ, ורבים רבים מבינים שהמלך ערום ואינם מתכוונים עוד להיכנע.