שי רוזנגרטן, יו"ר תנועת אם תרצו, רס"ן (במיל') בחיל הים
הטבח הנורא שעשה ארגון הטרור חיזבאללה באמצעות רקטה איראנית שנורתה למג'דל שמס, זעזע כל נפש ישראלית – יהודית, דרוזית או ערבית. יהי זכרם של הנרצחים ברוך.
מעבר להשלכות הביטחוניות של האירוע ולזעזוע העמוק שעורר בישראל ומחוצה לה, היו מי שמיהרו לקפוץ על ההזדמנות ולקרוא לביטול חוק הלאום בטענה כי החוק מפלה לרעה את העדה הדרוזית, ולכן כעת יש לבטלו. בקולות הבולטים לביטולו בשעות שלאחר הטבח אפשר למנות את חברת הכנסת נעמה לזימי, אלוף (במיל') נעם תיבון, איש יחסי הציבור רני רהב ועוד.
אלא שהקשר בין חוק הלאום, שעבר בכנסת בשנת 2018, ובין אפליה נגד העדה הדרוזית או כל עדה אחרת, מופרך לחלוטין. חוק הלאום, שהוא הצהרתי במהותו, מעגן בחקיקה את דגל המדינה, סמלה, ההמנון והחגים הלאומיים (ימי הזיכרון והעצמאות), שכמובן אינם מפלים בין דם לדם.
הסעיפים ה'בעייתיים' ביותר בחוק הם אלו אשר מבטאים את הקשר הייחודי של העם היהודי לארץ ישראל מבחינה היסטורית, תרבותית ודתית ואת זכותו הייחודית להגדרה עצמית במדינת ישראל. אילו הייתה זו אמירה ערכית-אידאולוגית חדשה בנוף הישראלי, ייתכן שהיה כאן טעם לפגם. אלא שרוח סעיפים אלו של חוק הלאום מצויה כמעט מילה במילה במגילת העצמאות, שכידוע נכתבה מייד עם הקמתה של מדינת ישראל. איש לא העלה על דעתו אז ואינו מעלה עליה גם היום כי זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי במגילת העצמאות סותרת זכויות מיעוטים במדינת ישראל.
אילו הייתה זו אמירה ערכית-אידאולוגית חדשה בנוף הישראלי, ייתכן שהיה כאן טעם לפגם. אלא שרוח סעיפים אלו של חוק הלאום מצויה כמעט מילה במילה במגילת העצמאות, שכידוע נכתבה מייד עם הקמתה של מדינת ישראל. איש לא העלה על דעתו אז ואינו מעלה עליה גם היום כי זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי במגילת העצמאות סותרת זכויות מיעוטים במדינת ישראל
זכות ההגדרה העצמית של העם היהודית היא זכות פוזיטיבית. היא ניזונה ממאורעות היסטוריים, מאמונה דתית בת אלפי שנים וממאפיינים תרבותיים קדומים לא-פחות, ולכן היא אינה צריכה לשלול או לרמוס שום זכות של עם אחר כדי להתקיים בפני עצמה. כמו בתנ"ך כך במגילת העצמאות וכך גם בחוק הלאום.
אם כן, מדוע חוק הלאום מעורר סערה כה גדולה בקרב אישי ציבור ומובילי דעת קהל בשמאל הפוליטי, סערה העולה פעמים רבות על הסערה שהוא מעורר בקרב בני המיעוטים עצמם?
נדמה כי התשובה על כך טמונה ברצונם של רבים מאותם גורמים המתנגדים לחוק הלאום לשנות את המוסכמות הראשוניות של מגילת העצמאות ורואים בחוק אשרור של המוסכמות הללו. למי שמתנגדים לכתחילה לרעיון המדינה היהודית, ההמנון, הדגל וסמל המדינה (גם אם בהיחבא או בסתר ליבם), קיומו של חוק אשר מעגן מחדש ובריש גלי את אותם עקרונות וסמלים הוא בשורה רעה במיוחד.
בעשרות השנים מאז הקמתה של מדינת ישראל קמו והתחזקו עוד ועוד קבוצות אופוזיציה לציונות שדוחפות להפיכתה של מדינת ישראל למדינת כלל אזרחיה, אשר אין לה סמל ואין לה דגל ואין לה המנון הקשורים קשר תרבותי לעם היהודי. קבוצות אלו חשבו כי המאה ה-21 מבשרת על בואו של השינוי המיוחל מבחינתן, והנה בא חוק הלאום והפריע לחגיגה.
כעת, בצר להן, הן מנסות להתסיס קבוצות מיעוטים נאמנות שמעולם לא הלינו על עקרונות מגילת העצמאות ולשכנע אותן כי עקרונות אלו ממש מפלים אותן לרעה בחוק הלאום החדש. הן מקוות כי כך יוכלו לחתור תחת קיומו של החוק, ובכך גם לכרסם ביסודות ההגדרה העצמית של מגילת העצמאות.
הניצול הציני והמחפיר שראינו השבוע, של הטבח המזעזע במג'דל שמס, הוא בסך הכול עוד נדבך בניסיון להתסיס את העדה הדרוזית נגד העם היהודי בארץ ישראל בנוגע לזכות ההגדרה העצמית שלו. מוטב יהיה אם לא נתרגש יותר מדי מניסיונות אלו, ומוטב יהיה אף יותר אם לא תינתן להם במה בתקשורת הישראלית.