התורה מלמדת שמשה כתב את המסעות על פי ה', כל מקום ומקום ששהו בו בני ישראל. מבואר בספרים שהמקומות הללו מבטאים מצבי חיים שונים אשר נרמזו בשמות המקומות. 'מרה' רומז על מרירות, 'מִתקה' על מתיקות וכיוצא בזה. המסעות הללו רומזים למסעות החיים של עם ישראל לדורותיו, לכלל ולפרט, אשר יש בהם תקופות ורגעי חסד, ויש תקופות מאתגרות יותר.
התורה מדגישה שכל המסעות היו מכוונים מלמעלה, מאת ה', "על פי ה' ייסעו ועל פי ה' יחנו", להורות לנו שכל מצבי החיים של האדם, גם חרדה ומרה, וגם יטבתה ומִתקה, הכול מאת ה'. והמסע הוא עצום וגדול – לעולם איננו עזובים ביד המקרה, ואין שום אתגר וקושי שמתגלגל עלינו מאליו או מחמת בני אדם ורצונותיהם. יד ה' מנהלת אותנו תמיד, היא השורש לכל מצבי החיים שלנו, ולכן מתברר ממילא שתכלית כולם לטובה גמורה. כי ה' דיבר טוב על ישראל, וכל מעשיו והנהגתו עימנו היא לטובתנו. גם הקשיים הבאים ממנו הם "כאשר ייסר איש את בנו ה' א-לוהיך מייסרך".
גם בתקופה שאנו נמצאים בה, שבה אויבים סובבים אותנו ומבקשים את נפשנו, נדע שאין אנו עזובים, וה' עימנו תמיד. יתר על כן, ה' הוא מסבב הסיבות, וכל הקושי הזה מנוהל על ידו יתברך כדי להצמיח ישועה לישראל. ידו העליונה מושלת בכול, ואף הצוררים הללו, יד ה' העליונה משתמשת בהם להביא טובה לישראל, על אפם ועל חמתם.
זהו הלימוד הגדול מכתיבת המסעות, למען נדע לחבר את כל תהפוכות חיינו לריבונו של עולם, לצפות לישועתו ולעסוק בתיקון עצמנו ובחיפוש אחר התכלית הא-לוהית הטובה שלמענה הביאנו אל מצבי החיים השונים. מסר זה גם מלמד אותנו לחזק ביטחוננו בה' ביודענו שלא האויב מושל ושולט במצב זה, ואין להם שום כוח עצמי מולנו, אלא הכול מסור ביד ה', וכל גורל חיינו מופקד אך ורק בידיו הטובות והאוהבות של אבינו אב הרחמן.
כתיבת המסעות מנחה אותנו איך להגיב נפשית על מצבי חיים מאתגרים. פעמים רבות האדם עלול לחשוב שה' נמצא איתו רק ברגעים שמתוק לו, ואילו ברגעים של מרה או דפקה ה' חלילה אינו איתו. מלבד העובדה שמחשבה זו גורמת לאדם פחדים וסבל גדול, היא גם גורמת שהאדם לא יתנהל בצורה נכונה במצבים המורכבים. ברצוננו לומר שבשעה שאדם יודע שהקב"ה הוא שׁשׂם אותו בכל מצב ומצב, הוא מבין שעליו לחפש את התכלית הא-לוהית שבעבורה הוא נכנס לאותו מצב קשה. עצם הידיעה שה' מוביל אותנו, תביא אותנו לחפש את הערך הא-לוהי והמוסרי שבמצבי החיים, גם המורכבים והקשים ביותר. אין דבר שקורה סתם, ואין דבר שקורה בגורל הטבע. הכול מושגח מאת ה' בעבור מטרה של טוב, של תיקון וצמיחה, והאדם צריך לחפש את ה' בעומק המאורע ומצב החיים שבו הוא נמצא. המחשבה שה' נמצא רק בטוב תגרום לאדם בהיותו במצב קשה רק לבקש לברוח משם למצב אחר, 'לברוח לה", אף שמצד האמת ה' יתברך הניחו באותו מצב, והוא יתברך שמו נמצא שם ממש. בתוך עומק המרה וחשכת החרדה נמצא אור ה', ולמרות הקשיים העצומים התכלית היא לטובה, לתועלת האדם, לבניין אישיותו, להצמחת כוחותיו ולשלמות נפשו.
עיקר הקושי בחיים הוא בשעה שהאדם אינו מוצא תכלית לקשיים שלו. כשאדם סבור שה' אינו נמצא במצבי החיים הקשים, והוא מבקש רק לברוח למצב טוב יותר, הוא מרגיש שהמצב עכשיו סתמי, חסר תכלית, והסבל ללא מגמה, ללא משמעות וללא תכלית. תפיסה כזו גורמת לכאב עצום, כי הסתמיות שבקושי גורמת לחולשה רבה. אך כשאדם יודע שיש תכלית של צמיחה בתוך הקושי, הוא מוצא את הכוחות להתמודד. הלא באמת כל החיים שלנו מחייבים אותנו בעמל, ולא נוכל להשיג מאומה בלי מאמץ. אבל כשאדם רואה את התוצר הוא מוצא בקרבו את הכוחות להירתם למען השגת התוצר גם אם זה מצריך עמל ומאמץ. אך אם אינו רואה תוצר ותכלית, העמל נעשה קשה מאוד.
לכן חשוב מאוד שהאדם ירגיל עצמו בידיעה שה' מנהיג אותנו, והוא נמצא בכל מצב חיים. גם המצבים הקשים מסובבים מאת ה' לתכלית טובה. זהו מה שמבואר שכל המסעות היו על פי ה', גם מרה ובני יעקן, גם מוסרות וגם תחת. הכול מאת ה', והכול לטובה ולברכה.
מסעות דור המדבר הם השורש לכל מסלולי החיים של כל הדורות ושל כל אחד מישראל, ונקודת המוצא לכל המסעות הללו היא הידיעה שהעולם הזה אינו גן עדן. ירדנו לעולם הזה כדי לזכך ולתקן את כל קלקולי המציאות. נכנסנו למקום שיש בו טומאה וקלקול, ואנו מתמודדים. והתמודדות זו בסופו של דבר תביא את התיקון השלם. לכן אל לו לאדם לצפות לחיים מתוקים מדבש בלי שום הפסק, כי העולם הזה אינו הכתובת לכך. בעולם הזה המתיקות האמיתית היא בהתמסרות לה', בחיבור העמוק לערכי הקודש, של חסד ואמת, באהבת האדם ובמסירות לעשיית טוב. האנרגיות החיוביות שממלאות את האדם בשעה שהוא חש שליחות ומסירות, ייעוד ותכלית בחייו, עוצמתיות כל כך, עד שהן נותנות לאדם כוח לשאת בכל הסבל וקשיי החיים ביודעו שיש לכל זה תכלית ושהטובה הגמורה צומחת מתוך כך. שנזכה לגאולה שלמה, לשפע מתיקות חיים בבניין מקדשנו במהרה, אמן ואמן!
