זה תשעה חודשים וחצי שבגליל יש חבל ארץ נרחב בלא ריבונות ישראלית ובלא מתיישבים יהודים, ובהם גם משפחתי. המטרה הייתה חיובית, להרחיק אזרחים מסכנת הפלישה של חיזבאללה ומטווח טילי הנ"ט שלו, אך התוצאה שלילית: מדינת ישראל ויתרה דה-פקטו על הריבונות שלה בשטח נרחב של ארץ ישראל.
יוזמה חדשה שצומחת מהשטח מבקשת להחזיר את התושבים לחבל הארץ שננטש. מאחורי היוזמה, 'הביתה. חוזרים לגליל', עומדים כמה מתושבי הגליל העליון, המועצה האזורית גליל עליון, אנשי השומר החדש ואנשי הרבעון הרביעי, שהתאחדו כדי להתניע את היישוב מחדש של חבל הארץ שננטש בשל המלחמה.
"כשהתקבלה ההחלטה על הפינוי", אומר ניסן זאבי, תושב כפר גלעדי וממובילי היוזמה, "היא נראתה הגיונית לנוכח איום הפלישה של חיזבאללה, אלא שעם התארכות הפינוי החלו להתרחש שתי מגמות מדאיגות. האחת בקהילות המפונות, שפשוט התפרקו, אין דרך יפה להגיד את זה. אפילו בקיבוצים, שנחשבים להתיישבות בעלת חוסן קהילתי רב, הכול התפרק, כי כמה אפשר לגור בחדרי מלון? כשאחד בספטמבר החל להתקרב היו משפחות המפונים צריכות להחליט החלטה דרמטית בשאלה איפה לומדים בשנה הבאה, והן עזבו את אתרי המפונים והשתקעו מחדש ביישובים אחרים, והדבר פירק עוד יותר את הקהילות.
"המגמה המדאיגה השנייה היא הפירוק של הקהילות הלא-מפונות בגליל. אלפי משפחות חיות בזירת מלחמה שהיו בה יותר מ-4,000 רקטות ו-2,500 אזעקות מתחילת המלחמה ועד היום, וכל זה לפעמים גם בלי מיגון מתאים, והתוצאה היא שמשפחות עוזבות והקהילות מתפרקות.
"חששנו שינרמלו את המציאות הביטחונית", מודה זאבי, "אבל מה שקרה בפועל הוא שנרמלו את הפינוי. זה אירוע לאומי דרמטי שלא היה כדוגמתו. פגיעה ברעיון הציוני במובן הכי עמוק של המילה. בהתחלה אנשים עוד דאגו והתקשרו, אבל עכשיו נשמע לכולם רגיל שיש עשרות אלפי תושבים שפונו מהבית שלהם ועדיין לא חזרו. אפילו כשפינו את תל חי, כפר גלעדי, מטולה וחמארה אחרי פרעות תר"ף, התושבים חזרו אחרי שבעה חודשים כי היה צריך לזרוע את השדות.
"אנחנו דואגים לאינטרס הביטחוני, אבל לא יכולים לתת למדינה לנרמל את הפינוי הזה, ואנחנו חייבים ליצור תנועה הפוכה צפונה. ככה תום להד, אני וחבורה של תושבים הקמנו את תנועת 'הביתה. חוזרים לגליל', שמתמקדת כרגע ביישובי הגליל העליון המזרחי, ואנחנו מאמינים שאחרינו יבואו גם תושבי אזורים אחרים בגליל".
בתנועה קבעו כמה עקרונות מנחים לתנועת החזרה לגליל. העיקרון הראשון הוא 'להרגיש בבית': "אנחנו מגייסים אלפי מתנדבים צעירים ומבוגרים שבאים ליישובים המפונים והלא-מפונים ומסייעים בשיקום המראה של היישוב, כי אחרי תשעה חודשים של פינוי היישובים נראים נטושים, ואלו מראות שפוגעים בחוסן הקהילתי. ניכוש העשבייה ותחזוקת המרחב הציבורי מסייעים גם למניעת שרפות".
העיקרון השני של התנועה הוא 'חינוך תחילה': "כדי שמשפחות תוכלנה לחזור, נדרשת מערכת חינוך מתפקדת, אלא שבשל הפינוי אנחנו מתמודדים עם מחסור חסר תקדים באנשי חינוך. כדי להתמודד עם המצב גייסנו עשרות מתנדבות צעירות, והן באו מרעננה, מרמת השרון, מקריית שמונה ועוד, כדי לעבות את מערכות החינוך ביישובים הלא-מפונים ולתת פתרון למשפחות שחוזרות".
העיקרון השלישי הוא 'מגפיים על הקרקע': "פינוי התושבים וכיפת ברזל הם אותו חטא. הפינוי וכיפת ברזל מאפשרים למקבלי ההחלטות שלא לקבל החלטות. יש לזה מחיר נורא. כיפת ברזל למשל אִפשרה את הטבח ביישובי העוטף בדרום, כי בזכותה האויב היה יכול להתעצם שנים בלי הפרעה. מערכת ההגנה יירטה את הטילים ששיגר חמאס, ישראל הגיבה קצת, וזהו, נגמר. אבל אם הטילים של חמאס היו פוגעים והורגים, מדינת ישראל לא הייתה נותנת לחמאס לגדול ולהפוך למפלצת.
"לצערי גם הפינוי הוא אותה פרקטיקה פסולה, ואנחנו מבקשים לתקן את זה. המלחמה שלנו באויב היא מלחמה של רעיונות. חיזבאללה נגד הציונות. בתשעת החודשים האחרונים קיפלנו את הרעיון הציוני אחורה בגלל האויב, אבל אי אפשר לשמור על האינטרס הביטחוני שלנו מהלובי של המלון בטבריה, חייבים לחזור לגליל.
"אנחנו לא מצפים מאנשים לחזור למנרה, למשגב עם או למטולה, אבל אנחנו רוצים לקרב את האנשים למקום שהם קוראים לו בית, לגליל, שהוא הבית שלנו, לאו דווקא לבית הפיזי. אנחנו, המשפחה, מגיעים לכמה ימים לכפר גלעדי, נשארים ובסוף חוזרים לקיבוץ האון, כי החברים של הילדים נמצאים שם. מתרגלים חזרה, זו דרך מעולה להוריד את מפלס הפחד.
"בגליל העליון כבר יש מאות משפחות שפועלות לחזור הביתה. אנחנו לא אומרים לכולם שהם צריכים לחזור, אבל התפקיד שלנו הוא להכין את הקרקע ולתת תקווה למי שיכולים לחזור עכשיו ולמי שיחזרו בהמשך".
החזרה לגליל היא צו השעה לציונות הדתית. צריכים אתכם בקו העימות בצפון! רוצים לתת יד? חפשו: "הביתה. חוזרים לגליל".
