רשות הדיבור פינחס

 

 

קינה על טבח שמיני עצרת תשפ"ד

אור י' גולדשטיין

 

זְכׇר זֹאת אוֹיֵב וְעַם נָבָל נִאֲצוּ שְׁמֶךָ. וְלֹא הוֹשַׁעְתָּ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמֶמֶךָ. מָה אַשְׁוֶה לְךָ יִשְׂרָאֵל וּמָה אֲנַחֲמֶךָ. בְּאֹרְרִי יוֹם קָם מַשְׁחִית לְחַבֵּל כַּרְמֶךָ:

מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ נִשְׁבַּעְתָּ תַּם עֲוֹנֵךְ בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית. וּבִכַּרְתָּ בְּנֵי שְׂנוּאָה אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם מִן הַהֵיכָל אֲחוֹרַנִּית. וְאָנוּ לְיָ-הּ שָׁוְא עָבַדְנוּ וְהָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית. שִׁכַּחְתָּ מוֹעֵד וְשַׁבָּת לָשׂוּם יוֹם אֵבֶל עַל הַשְּׁמִינִית:

וַיְהִי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי תְּרוּעָה. קִדְשׁוּ יוֹם קָרְאוּ עֲצָרָה נָתְנוּ חֵלֶק לְשִׁבְעָה. הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן יֵרַךְ לִבָּם וַיִּירְאוּ בַּשְּׁמוּעָה. כִּי לֹא יָכְלוּ לְהִמָּלֵט וְדָבְקָה בָּהֶם הָרָעָה:

חָרְדוּ וְנָסוּ לְמִקְלָט מִפְּנֵי רוֹצְחֵי דָּמִים. לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְעִוַּרְתָּ עֵינֵי חֲכָמִים. וְלֹא חָמָל אוֹיֵב וְשָׁחַט אָבוֹת עִם יְתוֹמִים. נִשְׁבִי וּבֹאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגֵי גְּשָׁמִים:

אָסְרוּ בַּעֲבֹתִים כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה. שִׁלְחוּ בָאֵשׁ בָּתֵּיהֶם לַעֲשׂוֹתָם כָלָה. זָעֲקוּ מַלְאָכִים מִי זֹאת מְקֻטֶּרֶת עֹלָה. מִי כָמֹכָה בָּאִלְּמִים וְאַיֵּה יָדְךָ הַגְּדֹלָה:

אָמְרוּ לִבְזוֹת הַצֶּלֶם וְדָרְכוּ כְּגַת עַל פָּנִים. וְעָרְפוּ כְּכֶלֶב רָאשֵׁי בְּכֹרוֹת וּבְנֵי זְקֻנִים. וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה לַהֲמִיתָהּ אָסוֹן עַל הַבָּנִים. סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ בִּרְאוֹתְךָ לְעַם אַחֵר נְתֻנִים:

הִרְבָּה כּוֹשֵׁל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה. וְנָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית וְשׁוֹכֵן מְעֹנָה. זָעֲקוּ בְּמַר נֶפֶשׁ שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת הוֹשַׁעְנָא הוֹשַׁעְנָא. וְהָאָרֶץ לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ:

זְכֹר רֵעִים וְאֹהֲבִים דְּבֵקִים מֵאַחִים. בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת כְּצֹאן נִטְבָּחִים. אֵלַי מִן הָאֲדָמָה קוֹל דְּמֵיהֶם צוֹוְחִים. חַלְלֵיהֶם יֻשְׁלְכוּ בְּבוֹרוֹת וּבְשִׂיחִים:

אֵיכָה בְּצִיּוֹן עִנּוּ מְאֹרָסָה וּבְתוּלָה. בְּזִרְמַת סוּסִים וּבְשַׂר חֲמוֹרִים בָּאוּ לְחַלְּלָהּ. צָעֲקָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ. הַכֶּר נָא לְמִי הַנַּעֲרָה עָשׂוּ נְבָלָה:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ לָנוּ בְּנֵי עֲמָלֵק בְּאֵיבָה. כִּי נְתָנָנוּ לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר לְחֶרְפָּה וּלְחָרְבָּה. אָסְפוּ שֶׁבִי כֻּלֹּה לְחָמָס יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה. מִנִּי עֹנִי קְרָאתִיךָ ה' עֵינֵי דָּאֲבָה:

אֲזַי אָמְצוּ כֹּחַ בָאוּ לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים. אַנְשֵׁי חַיִל זְקֵנִים עִם נְעָרִים שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים. וַיְטַהֲרוּ אֶת הָעָם וְאֶת הַחוֹמָה וְאֶת הַשְּׁעָרִים. וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה גָּבְרוּ מֵאֲרָיוֹת וְקַלּוּ מִנְּשָׁרִים:

צָפוֹן וְתֵימָן צַרְתּוּנִי וַיָּשִׁיתוּ כַּפָּם לְהָרַע. כְּמִתְלַהְלְהִים יוֹרִים זִיקִים חִצִּים כַּמַּטָּרָא. בִּלַּע ה' אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב הָרַס בְּעֶבְרָה. בְּיוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם מְצוּקָה וְצָרָה:

גַּם דֻּבֵּי פָּרָס מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָם בְּיָדָם. חָשְׁבוּ עַל הַיְּהוּדִים לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם. בְּסִלּוֹן מַמְאִיר וּמַכְאִב מִהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם. נָפַל מִשָּׁמַיִם נָשִׂיא בְּטֶרֶם סָר פַּחְדָּם:

צַדִּיק אַתָּה ה' אַךְ מִשְׁפָּטִים אוֹתְךָ אֲדַבֵּר. מַדּוּעַ רָשָׁע יִחְיֶה יָעֳתַק גַּם חַיִל יִתְגַּבֵּר. כִּי יְבַעֲתֻנִי נַחֲלֵי בְלִיַּעַל אֲפָפַנִי מַשְׁבֵּר. וַתַסְגֵּר לַחֶרֶב עַמְּךָ וּבְנַחֲלָתְךָ תִּתְעַבֵּר:

וּבְכֵן עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבַת כְּלוּלוֹת עוֹלָם. אֶת כׇּל מַעֲשֶׂה תָּבִיא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם. פִּשְׁעֵיהֶם כִּי יִתְגַּבָּרוּ וַתַּגֵּד לָהֶם פׇּעֳלָם. וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם תֵּן לָהֶם הָשֵׁב גְּמוּלָם:

בַּשֵּׂר עֲנָוִים בִּשְׁנַת רָצוֹן לִגְאוּלִים. לִפְקֹחַ קוֹחַ לַאֲסוּרִים וְאוֹיְבֵנוּ פְּלִילִים. תַּסִּיעַ וְתִטַּע כֶּרֶם גֶּפֶן מִן הָעָם הַדַּלִּים. וְיוֹם נָקָם לֵא-לֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים:

 

ארצי אהובתי

נריה ש'

תשעה ימים באב

מעבר לחורבן הבית

שעוד הלב דאב

על בתי עשר אצבעות

על בתי הכנסת, על חממות.

דחפור מרים ידו לגעת,

מבעד לחלון אין ידי מגעת,

אל נא תעקור, אל תסתור!

אדמה רטושה

תילי חורבות

נפתח האופק ים רחב.

תמונה שותקת.

תשס"ה.

 

ימים נובטים מבעד למאות ימי מאבק,

דחפור חורץ חולות,

הריסות עד היסוד.

ולא היה טוב לב ממני,

עם כל בית מחבל שכרע,

עם כל קן טרור שהשתטח.

הנה שוב צף זיכרון ההרס,

אותן תילי חורבות על דיונות נטושות,

ומהג'יפ הירוק נשקפים המים התכולים,

מודה ששוב חזרנו ועושים תילים.

תשפ"ד.

ארצי אהובתי, סותרים כדי לבנות!

 

ראש הטופס

תחתית הטופס

 

 

כנות בנות צלפחד

צפורה

 

תָּמִיד יֵשׁ לִי הַעֲרָכָה

לְנָשִׁים עִם הַשְׁרָאָה

וּבִמְיֻחָד לַחֲבוּרָה

מַחֲלָה חָגְלָה נֹעָה

מִלְכָּה וְתִרְצָה

 

כִּי הָיוּ צִדְקָנִיּוֹת

דַּרְשָׁנִיּוֹת וְחַכְמָנִיּוֹת

אֶת הָאָרֶץ מְחַבְּבוֹת

וְיוֹדְעוֹת לִטְעֹן טְעָנוֹת

 

אַמִּיצוֹת כְּמַנְהִיגוֹת

סוֹבְרוֹת לָמָּה נִגָּרַע

מֵחֵלֶק וּמִנַּחֲלָה

רוֹצוֹת אֲחֻזָּה

 

בִּזְכוּת נְחִישׁוּתָן

הִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה

שֶׁנִּתְעַלְּמָה מִמֹּשֶׁה

בִּפְלִיאָה

 

מֵאָז לֹא מָשָׁה

מַעֲמָדָהּ שֶׁל אִשָּׁה

מְשַׁמֶּשֶׁת עֵדוּת

בְּלִי צֵל וּפַחַד

 

מַהוּ כּוֹחָהּ וְמַהִי עָצְמָה

שֶׁל אַהֲבָה לַאֲדָמָה

מְסִירוּת לָאֻמָּה

אַחְדוּת וְאַחְוָה

 

פְּרִיצַת דֶּרֶךְ

בְּלִי הֲרִיסַת גָּדֵר

פְּרִיסַת כַּנְפֵי רוּחַ

בְּלִי לְהִתְעַיֵּף

לָעוּף לְמַעְלָה.

 

פרח על צוק

דב רכט

פרח צעיר

ראשון שלא חזר

איתן מול ברק אש

למרגלות צוק נישא וסוחף.

 

הלכת בגאון, בראש מורם

בעיניים פקוחות, ברצון שנערם

עם שלם נוצר בלב

זעקת תפילה, תקווה וכאב

 

ילדים של שגרה, מרחב מוגן

אימא דואגת לבנה בגן

"צבע אדום" נשמע בלא הרף

רעש מחריד של גלי הדף

 

מעבר לגבול, על גג קורס

צוהל נער בהינף יד

חלום רחוק של חזון הורס

חיים ביחד ועל יד

 

פרח צעיר,

אומה שלמה מוחה דמעה

חוסן לאומי עד אין סוף

ערוגה טרייה מתמלאת קמעה

תעצומות נפש מכל עבר לאסוף

 

לך אל ארץ בלתי נודעת

נזכור לעד חיוך ושחוק

כל אם עברייה יודעת:

בשבילך נמשיך לחיות ולצחוק.

 

 

 

 

חיבוק מהרב קוק

אברהם כהן

 

כָּל יֶלֶד זָקוּק

לְחִבּוּק מֵהָרַב קוּק

לְכַנְפֵי רוּחַ שֶׁיַּרְגִּישׁ בָּטוּחַ

לִמְבֻגָּר אֶחָד שֶׁיִּקְרָא בִּשְׁמוֹ

שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ מָחוּק בַּלּוּחַ

 

כָּל יֶלֶד זָקוּק

לְדֻגְמָה אִישִׁית וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם

וּלְאַבָּא שֶׁלּוֹ שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתוֹ לִשְׂחוֹת

שֶׁלֹּא יִטְבַּע בַּמַּיִם

 

כָּל יֶלֶד זָקוּק

לִטְפִיחָה עַל הַשֶּׁכֶם

קָשֶׁה אֵין רַק בַּלֶּחֶם

קָשֶׁה יֵשׁ גַּם כְּשֶׁהוּא

מְאַבֵּד אֶת הַצֶּבַע

אַל תְּזַלְזֵל כִּי גַּם אַתָּה

הָיִיתָ בֶּן שֶׁבַע.

 

 

הכול יגיע

שלומית כץ

אל תדחקי בזמן,

הכול יגיע, מחכה

לרגע הנכון,

לשער פתוח,

ללב שלך שיתנקה.

 

אל תדחקי בזמן,

א-לוהים יודע מה לעשות.

רק תהיי מי שאת,

ופשוט תמשיכי לנסות

את הכי טוב שאת יכולה

בכל מקום שאת נמצאת.

תראי את היופי הקיים,

תאמיני שיש אור בקצה.

 

 

את מבינה,

החיים הם תמונה

שמורכבת מהמון חלקים

זיכרונות שאספת,

אנשים שפגשת,

הרבה רגעים מתוקים.

 

ממש כמו בלונה פארק,

את נוסעת ברכבת הרים,

ובין העליות לירידות

תוכלי לאסוף שירים.

 

אל תדחקי בזמן,

הכול מגיע, מחכה,

הנה הרגע הנכון,

השער נפתח,

והלב שלך כבר

רוקד.

 

כל ילד הוא שיר

הרב יהושע אודרברג

כָּל יֶלֶד הוּא שִׁיר,

וַאֲנִי תַּפְקִידִי לַעֲזֹר לוֹ לְהַלְחִין.

כָּל יֶלֶד הוּא שִׁיר,

וַאֲנִי תַּפְקִידִי לַעֲזֹר לוֹ לְדַבֵּר,

לִכְתֹּב, לְהָבִין, לָגַעַת, לְדַיֵּק.

כָּל יֶלֶד הוּא שִׁיר,

וַאֲנִי תַּפְקִידִי לִדְאֹג שֶׁיִּהְיֶה לְאַלְבּוֹם.

 

כָּל יֶלֶד הוּא שִׁיר,

וַאֲנִי תַּפְקִידִי לִהְיוֹת לוֹ לְסוֹכֵן,

לִדְאֹג לוֹ לְהוֹפָעָה,

לְהָסִיר מִמֶּנּוּ הַמַּסֵּכָה.

 

כָּל יֶלֶד הוּא שִׁיר,

וְתַפְקִידִי לִגְרֹם לוֹ לָדַעַת

שֶׁגַּם שִׁיר שָׁקֵט הוּא חֵלֶק מֵהַחַיִּים,

גַּם הוּא מְבִיאוֹ

לִהְיוֹת קִצְבִּי.

 

כָּל יֶלֶד הוּא שִׁיר,

וְתַפְקִידִי לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ

שֶׁהוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹתוֹ.

 

כָּל יֶלֶד הוּא שִׁיר,

וַאֲנִי תַּפְקִידִי לִשְׁמֹעַ.

 

 

משה

רעותא

 

לִהְיוֹת מַנְהִיג אֱמֶת

לִרְעוֹת כְּשֶׁאַתָּה

עָנָו מִכָּל אָדָם.

רַחְמָן עַל כָּל חַי.

רוֹדֵף צֶדֶק.

מַכִּיר טוֹבָה.

מָלֵא תְּפִלָּה.

עַל אָחוֹת,

עַל רָחוֹק.

וְרוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ.

 

מֹשֶׁה אֱמֶת

וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת.

 

לִהְיוֹת מַנְהִיג אֱמֶת,

לָדַעַת שֶׁלֹּא יָדָיו

הֵן שֶׁעוֹשׂוֹת הַמִּלְחָמָה.

לִגְרֹם לַצִּבּוּר

לְהַבִּיט לְמַעְלָה.

לְהַנְחִיל אֱמוּנָה

בִּכְתָב, בְּעַל פֶּה.

תּוֹרָה.

 

מֹשֶׁה אֱמֶת,

וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת.

 

לִהְיוֹת מַנְהִיג אֱמֶת,

כָּזֶה

שֶׁגַּם אִם לֹא תִּכָּנֵס

לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת

מֻבְטָח לְךָ

נֶצַח.

 

וְהָעִקָּר,

תּוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת וּנְבוּאָתוֹ

בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ.