מאיר אטינגר בשיתוף אתר הקול היהודי

בפרק הקודם: ציר פילדלפי היה האצבע בסכר שבין משלוחי הנשק מחיזבאללה ומאיראן לארגוני הטרור בעזה. בעידן של אחרי אוסלו הוא הפך לרצועת ביטחון צרה ונשלטת. למרות זאת בלמו ארגוני השמאל ובג"ץ את הניסיונות להרחיב את הציר המסוכן.

ההברחות כמובן לא פסקו, אך מהר מאוד הפכה העמדה של מופז לעמדה הרשמית. רק שנה קודם לכן אמר שרון בוועדת חוץ וביטחון כי הוא "מאמץ את המלצת מערכת הביטחון, וכוחות צה"ל יישארו בציר פילדלפי", אך ערב ההתנתקות קידם בכל כוחו את היציאה מציר פילדלפי כפי שלחצו האמריקאים והייעוץ המשפטי. כשלושה שבועות לפני מועד הגירוש (יולי 2005) הודיע מופז רשמית כי ישראל החליטה לסגת מציר פילדלפי. ראש האגף הביטחוני-מדיני עמוס גלעד יצא למצרים לסבב שיחות נוסף כדי לנסח את ההסכם להצבת חיילים מצרים בגבול עם עזה, כדי שהם יהיו האחראים למניעת הברחות.

בהליך חפוז ב-28 באוגוסט 2005, שבוע לאחר פינוי היישוב האחרון בגוש קטיף, אישרה הממשלה הסכם מחודש עם מצרים ששינה את הסכם השלום עם מצרים

בסדרה שיצאה 15 שנים לאחר ההתנתקות התראיין גיורא איילנד, שהיה אז ראש המל"ל (המטה לביטחון לאומי), ותיאר כיצד הפתיעה אותו ההחלטה של מופז. לדבריו, המל"ל היה עסוק בכלל בדיונים ובקידום תוכניות להרחבת ציר פילדלפי. איילנד גם תקף את הדרך שבה קיבל מופז את ההחלטה: "מהרגע שאתה אומר אני מוכן לצאת ללא תמורה, הערך של הדבר הופך לאפס". לדברי איילנד, ההצהרה של מופז מנעה גם את האפשרות לקבל מהמצרים ערבויות ותנאים טובים יותר למניעת ההברחות.

את תפיסת העולם של הממשלה היה אפשר ללמוד מדבריו של השר חיים רמון, שהסביר: "האינטרס המרכזי שהמצרים יהיו שם הוא שלנו. זה לא שהם עושים לנו טובה". לאחר פינוי התושבים כבר התברר כי שרון נחוש להאיץ את היציאה מציר פילדלפי, בשאיפה לצאת מציר פילדלפי עם נסיגת כוחות צה"ל מגוש קטיף.

כך, בהליך חפוז ב-28 באוגוסט 2005, שבוע לאחר פינוי היישוב האחרון בגוש קטיף, אישרה הממשלה הסכם מחודש עם מצרים ששינה את הסכם השלום עם מצרים. תמורת ההבטחה כי המצרים יפעלו למנוע הברחות לרצועת עזה אישרה ישראל למצרים לפרוס 750 חיילים בגבול בין מצרים לעזה, ולציידם בנשק כבד, בשריוניות, בספינות סיור ובמסוקים.

יו"ר ועדת החוץ והביטחון יובל שטייניץ, שדווקא תמך בהתנתקות, כינה את יום אישור ההסכם עם מצרים "יום שחור למדינת ישראל". גם ראש השב"כ ויו"ר המל"ל התנגדו בתוקף לאישור ההסכם, אבל הרמטכ"ל דן חלוץ ושר הביטחון שאול מופז היו נחושים ובטוחים בעצמם: "יש לנו כלים לפעול נגד הפלשתינים, שלא ינסו לפגוע בהסכם", התרברב מופז. שטייניץ ואחרים הזהירו מפני ההחלטה והצביעו על שתי סכנות מהותיות: מצרים לא תמנע הברחת אמל"ח לעזה, ועקרון פירוז סיני בהסכמי השלום עם מצרים כורסם. אבל הממשלה זלזלה באזהרות.

יובל שטייניץ: "אני פונה אליכם, חברי הכנסת, אל תיתנו את ידכם לטעות טראגית שכולנו עשויים לעמוד עליה למשפט ההיסטוריה בתוך שנים מספר"

מלכתחילה בכלל התנגד שרון להבאת ההסכם עם מצרים לדיון בכנסת. מי שסיפק לו את חוות הדעת המשפטית שהוא פטור מלהביא את הנושא לכנסת היה היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, אך לאחר עתירה לבג"ץ של שניים מחברי ועדת החוץ והביטחון, יובל שטייניץ מהליכוד ודני יתום מהעבודה, הודיע שרון כי יביא את ההסכם לדיון בכנסת.

הדיון בכנסת על ההחלטה החפוזה לסגת מציר פילדלפי ולהכניס כוחות צבא מצריים לשטח המפורז היה סוער במיוחד. אחרי הסקירה של שר הביטחון שהסביר את חשיבותו של ההסכם, אשר "מחדד מאוד את האחריות הביטחונית המצרית למניעת הברחות", נשא שטייניץ נאום חריף שבו תקף את החלטת הממשלה: "אני פונה אליכם, חברי הכנסת, אל תיתנו את ידכם לטעות טראגית שכולנו עשויים לעמוד עליה למשפט ההיסטוריה בתוך שנים מספר". שטייניץ השווה את הכנסת הצבא המצרי לסיני להכנסת סוס העץ לטרויה היוונית. "ממשלת ישראל מזמינה את הנמר המצרי לשמור על השמנת", אמר שטייניץ. 

באופן חריג במיוחד הקריא שטייניץ מכתב ששלחה ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לחברי הקבינט על תהליך קבלת ההחלטות בשינוי הסכם פירוז סיני. במכתב הוא פירט את תוכניותיו המופקרות המקוריות של מופז לאשר להכניס לסיני 5,000 חיילים מצרים, מאות שריוניות ועשרות מסוקים. שטייניץ תיאר כיצד התחנן לפני הממשלה להביא לפניה את החומר המודיעיני על כוונות המצרים להשיב את צבא מצרים אל גבול ישראל.

עוד אמר שטייניץ כי בוועדת החוץ והביטחון נערכו עשרים דיונים בשנה האחרונה על הנושא, ו"כמעט כל בכירי צה"ל, המוסד, השב"כ, המועצה לביטחון לאומי זומנו לוועדה, ועליהם נוספו מומחים חיצוניים. הממשלה שהכריעה בנושא קיימה דיון אחד של ‎38 דקות". את ההסכם עם מצרים תיאר שטייניץ ניסיון לפתור בעיית הסברה של הממשלה על תוכנית ההתנתקות בנוגע לשאלת ההברחות מסיני לעזה "על ידי יצירה של פרצה אסטרטגית, מחיר אסטרטגי ופגיעה בביטחון הלאומי של ישראל".

שטייניץ טען כי למצרים אין כל צורך בסדר הכוחות שאושר להם כדי למנוע הברחות, וכי מטרת העל של המצרים היא לכרסם בפירוז סיני. "המצרים לא צריכים אפילו תוספת של חייל אחד, הכול מרמה, אחיזת עיניים וסחטנות".

אחרי שטייניץ דיברו חברי כנסת נוספים. יו"ר המפד"ל זבולון אורלב תמה על החיפזון של מופז ושרון לקבל את ההחלטה. "עכשיו ביצעתם את ההתנתקות, איש לא יודע מה יהיה המצב, ובעוד מספר חודשים יתקיימו בחירות ברשות הפלשתינית.

אלי ישי: "זה נרשם פה בדפי ההיסטוריה. עובדה היא שעד היום לא נשמרו המעברים האלה, ולצערי הרב, ברור לי שמשם ייכנסו לשטחי מדינת ישראל הרבה אמל"ח והסכנה היא גדולה"

"תארו לעצמכם שאם הערכות המצב שלכם, שאיני יודע בדיוק מה הן, וההנחה בהן היא שהרשות הפלשתינית תשלוט ברצועת עזה לא יתממשו, ויתברר שהחמאס מנצח בבחירות בעזה ושולט בה, גם אז אנחנו משאירים את הגבול כמו שהוא?" הזהיר אורלב ארבעה חודשים לפני שחמאס אכן זכה בבחירות. "איזו אחריות זו? למה למהר עכשיו, לעזוב את ציר פילדלפי ולסמוך על כך שהמצרים ימנעו את הטרור? למה החיפזון הזה?"

אורלב גם הזהיר כי המצרים לא ימנעו את ההברחות: "אני לא רואה את החייל המצרי שרואה את מי שרוצה להבריח אמל"ח לרצועה, מוסר את נפשו כדי לעצור אותו". דברים דומים אמר ח"כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי כשפנה לשר מופז: "אדוני שר הביטחון? ומתי הפכת להיות תומך נלהב של משמר הגבול המצרי, אחרי שפעמים רבות, פעם אחרי פעם, גם אתה, גם ראש השב"כ וגם אנשי המשטרה הודיעו שהמצרים אינם עושים את המרב כדי למנוע הברחות? מה גרם לך פתאום לחשוב שעכשיו הם כן יעשו את המרב? מה השינוי?" האמת העצובה הייתה שאיש לא באמת חשב שהמצרים ימנעו הברחות, ההסכם עם מצרים והכרסום בהסכם הפירוז של סיני נועד אך ורק כדי להלבין את הנסיגה מציר פילדלפי.

השר אלי ישי דיבר לדפי ההיסטוריה: "אתם יודעים, אני אף פעם לא אוהב לבוא ולומר אמרתי לכם. אבל מה לעשות? זה נרשם פה בדפי ההיסטוריה… עובדה היא שעד היום לא נשמרו המעברים האלה, ולצערי הרב, ברור לי שמשם ייכנסו לשטחי מדינת ישראל הרבה אמל"ח והסכנה היא גדולה". חבר הכנסת עוזי לנדאו, שהיה מ'מורדי' הליכוד, טען שהעבר מוכיח כי המצרים מעוניינים בקיומן של ההברחות. "צריך שיהיה ברור: מצרים לא מנעה עד היום הברחות לעזה, משום שהיה לה אינטרס שלא למנוע הברחות. אדרבה, האינטרס שלה היה שיהיו הברחות. מעבר לזה, לאינטרס הזה מיתוסף אינטרס מצרי לבטל אט-אט את פירוז סיני.

"הממשלה הזאת זקוקה למצרים כעלה תאנה. למה? כי תושבי ישראל יודעים שיהיה טרור בעזה, והוא יוזן בנשק מוברח ממצרים. אז מה עושים? אומרים: חבר'ה, תראו, אנחנו עושים הסכם עם מדינה שנראית מסודרת, והם יעשו בעבורנו את העבודה".

גם בנימין נתניהו, ששבועות מספר קודם לכן, ערב ההתנתקות, התפטר מתפקיד שר האוצר לאחר שהצביע בעד ההתנתקות שלוש פעמים, הצביע לראשונה נגד. "עמדתי לגבי שמירת מעטפת הביטחון, המעברים הימיים, הקרקעיים והאוויריים בידי צה"ל – ידועה", טען נתניהו. הוא הוסיף כי התחזק בדעותיו לנוכח התחזקות ארגוני הטרור ברצועת עזה: "אני חושב גם היום שעם כל המחיר, ותמיד יש מחיר, חשוב שנשמור בידינו את ציר פילדלפי". נתניהו הוסיף ואמר כי קידוש היציאה עד קווי 67' והשיקולים המדיניים שהניעו את שרון ומופז ייתנו רוח גבית לטרור. "אין פלא שאבו מאזן, שלא לדבר על מוחמד דף, אומרים: היום עזה, מחר ירושלים", סיכם נתניהו.

האזהרות וסימני השאלה המטרידים נפלו על אוזניהם הערלות של חברי הממשלה. שר הפנים אופיר פינס השיב לעוזי לנדאו: "אני רוצה לקבוע שמצרים לא הייתה לה היכולת להתמודד בצורה רצינית בהברחות מגבולה. והיום, בכלים המדודים שאנחנו הסכמנו שיהיו בידה, אני מאמין שאפשר יהיה להתמודד עם נגע ההברחות של האמל"ח".

שר הביטחון מופז עלה להשיב וכינה את חברי הכנסת שהזהירו מההסכם 'רואי שחורות ונביאי זעם'. "תפסיקו להלך אימים על העם בישראל כל פעם מחדש. הצעד הזה בעניין ציר פילדלפי ייתן יותר ביטחון לאזרחי מדינת ישראל ויוריד את הסיכון מחיילי צה"ל".

בסיומו של הדיון הסוער אישרה הכנסת את ההסכם עם מצרים. 53 הצביעו בעד, ורק 28 חברי כנסת התנגדו, ובהם בנימין נתניהו, יובל שטייניץ, חלק מהמורדים בליכוד וחברי הכנסת מש"ס ומהציונות הדתית.