זכינו ברוך ה' לאור הגדול של חג השבועות, שבו הלב נפתח אל התורה ומבקש לקנותה באמת. ראוי שנעסוק בנקודה חשובה מאוד והכרחית עבור קניין תורה.
פעמים רבות האדם מרגיש את עונג התורה ומתיקותה, וכן את החיבור האישי אליה (שעליו כתבנו כאן בשבוע שעבר). העונג והחיבור הטבעי אל התורה הם מקור הנעה חשוב ללימוד ולקניין תורה, אולם אי אפשר לבסס את ההנעה ללימוד רק עליהם, שכן לעיתים חולפת תחושת העונג והמתיקות. על כן יש לדעת כי עם כל החשיבות שבמתיקות התורה ובחיבור האישי אליה, איננו לומדים תורה רק בגללם. ישנה גם חובה לעסוק בתורה ולעמול בה מצד ערכה וקדושתה ומצד מצוות ה' להגות בתורה יומם ולילה.
כך אנחנו מוצאים גם במזמור בתהלים שמדבר על הערבות שבתורה, אחרי שאומר שדברי התורה הם "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (תהילים יט יא), מוסיף המזמור ואומר "גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב" (שם, יב). 'עבד' פועל מתוך יראה ושעבוד, ובא להורות שאף שהתורה מתוקה מאוד, הוא לא זנח את עמדת הנפש של היראה והמחויבות, ונזהר מאוד בתורה, שלא להקל ראש בלימודה ולא להתרפות מהתמדת העסק שבה. וגם אנחנו צריכים ללמוד את התורה לא רק מתוך אהבה, אלא גם מתוך מחויבות שדורשת זהירות רבה, בחינת "גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם". על ידי זה גם בשעה שאיננו מרגישים מתיקות בדברי התורה נלמד אותם ונעסוק בהם, שכן "בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב", שמירתם מביאה ברכה ושפע לעולם כולו.
מסיבה זו גם מי שמרגיש לדוגמה חיבור עמוק לצד הרוחני של התורה, ושם הוא מוצא את חלקו, חייב בכל זאת ללמוד גם את החלקים האחרים של התורה, כי התורה היא קיום העולם ולא רק המזון הערב שמתאים לו ומענג אותו. על כן גם מי שמצא את העונג והמתיקות בתורה, אין לו לזנוח את ההכרה בדבר המחויבות וההכרח לעסוק בתורה. דבר זה יסייעו ללמוד גם כשחשקו ירוד, וכן ידרבן אותו להתאמץ עוד ועוד בתורה ולעמול גם ביתר חלקיה של התורה. ועל זה אמרו חכמים (עבודה זרה ה ע"ב): "תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי". כמו כן כל אדם חייב לדעת את כל ההלכות המצויות, ובלא התמדה בלימודן לא ידע, על כן חובה גמורה להתמיד בלימודי ההלכה דבר יום ביומו.
הצד הזה של הכרחיות התורה לעולם הוא למעלה מהשגתנו ומהרגשת הלב שלנו, לכן גם אם אדם אינו מצליח להתחבר ללימוד ולחוש עונג, עליו ללמוד מצד החיוב, מצד גדולת יקרת התורה והכרח העסק בה לצורך החיות של העולם כולו. אולם ודאי ישנה מעלה גדולה מאוד במה שאדם מוצא את חלקו ומתמלא בחשק גדול ללימוד התורה מתוך הרגשת המתיקות והעונג, כך שנקודת ההתקשרות שלו עם התורה תהיה אהבה רבה, דבקות ושמחה. ועל זאת יתפלל כל חסיד, לזכות שייתן ה' בליבנו אהבת תורה, וממילא ככל שנכיר "כי הם חיינו ואורך ימינו", ממילא "בהם נהגה יומם ולילה", ואז ממילא "אהבתך לא תסור ממנו לעולמים" (ברכת אהבת עולם). כי מתוך אהבה טהורה לתורה יבוא האדם לאהבת ה' יתברך, שכן אורייתא וקוב"ה חד, והדבקות בתורה בקדושה ובטהרה היא-היא הדבקות בה' יתברך.
על כן באופן כללי יש לדעת כי התורה אינה רק עונג אלא גם עמל. מצד אחד אנו מחויבים לעסוק בתורה ולעמול בה, כי היא חיות העולם וקיומו, ומצד שני עסק התורה צריך להיות גם דבר מענג מאוד, שכן הוא נותן לנו את המזון העמוק שאנו צמאים אליו, וממש כמו שהאכילה היא דבר מענג, כן לימוד התורה צריך לענג את האדם ולמלאו שמחה ואושר.
אלו הן שתי תנועות נפש ביחס לתורה – עמל ועונג. העמל נובע מהמחויבות שלנו ללימוד התורה, מכוח היותה קיום העולם כולו, שכן "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (ירמיה לג, כה). גם אם אין חשק ומוטיבציה לכך, יש מצוות עשה לעסוק בתורה, כיוון שכל המציאות תלויה בתורה, על כן ישנה חובה על עם ישראל לעסוק בה בין שרוצים ובין שלאו. ואולם החובה אינה המרכיב היחיד ביחס בינינו ובין התורה, ישנה התקשרות נוספת בינינו ובין התורה, והיא קשר של עונג, מתיקות ואהבה, הקשורה לאותה השתוקקות שיש בנשמה אל התורה, מצד שהיא חיותה והשלמתה. כאשר האדם לומד תורה בצורה נכונה, כך שמגיע אל לימוד כזה שמחיה אותו ונוגע בעומק אישיותו, אזי לבבו נפתח אל התורה ומתמלא אהבה ותשוקה עזה להתמיד ולעסוק בה. הוא לומד תורה מתוך חיבור אמיתי, מרגיש את ההזדהות ואת השייכות העמוקה לתורה, וממילא ניגש ללימוד לא רק מתוך חובה אלא מתוך השתוקקות עצומה אליה.
אלו הן שתי תנועות בנפש, עמל ועונג, בחינת בנים ועבדים לה', ושניהם מהווים את שלמות הקשר לתורה ולקניינה. ומעל הכול המסירות לתורה באה גם מתוקף העובדה שהתורה היא קשר הדבקות השלמה בה', בחינת קשר איש ואישה, "ביום חתונתו – זו מתן תורה". הרי אלו שלוש בחינות הקשר, עבדים, בנים, ובחינת איש ואישה, כנמשל בשיר בשירים, אשר הם מתבטאים בשלוש מצוות: יראת ה', אהבתו והדבקות בו יתברך.
שנזכה לדבוק בתורה בכל עוז מתוך אהבה, יראה ודבקות עליונה, ונזכה לגאולה שלמה, אמן ואמן!
