לכל שירייך

דבורה קיציס, עורכת המוזיקה של 'כאן מורשת'

 

רוב שירי ירושלים נעים על הציר של שירי געגוע, מן הרחוקים (ר' יהודה הלוי, 'ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב', וכמובן 'ציון הלא תשאלי', שהלחן של נורית הירש, מלחינה בת זמננו, הולם אותו במיוחד, וכן 'ציון תמתי', מילותיו של מנחם מנדל דוליצקי, והלחן של היימן כהן, המוכר לנו עד היום), ומן הקרובים, של ילידי העיר, גם אם גלו ממנה כשבגרו ('אני ירושלמי' של יהורם גאון, 'ילד חי בירושלים' של דודו ברק הפזמונאי, וגם 'אני וסימון ומואיז הקטן' של יוסי בנאי, הילד מנחלאות ומשוק מחנה יהודה של 'רחוב האגס 1').

רובם הגדול שירים מלודיים ולחנים מינוריים ומקצב ומילים ליריות, שיר טהור, כמו קרוב לשירה של תפילה. אבל לא ייפקד מקומם של השירים המז'וריים, הקצביים, הרקידים. כך או כך, רובם שירים שהלחן שלהם מזמין שירה משותפת ולא רק שירת זמרים ('לך ירושלים', 'שישו את ירושלים', 'על חומותייך' וכו').

ברבים מהם אפשר למצוא רמזי שיבוצים מן המקורות ומן התפילות, ומיעוטם הוא שירי מלחמות, ומקצב המרש שולט בהם. לצד אלו יוצאים מעת לעת שירי מחאה שירושלים נוכחת בהם, ויש שירי ירושלים מן המקורות, במלואם או ברמז. הם לקוחים היישר מן התפילה ומפסוקי התנ"ך המלווים אותנו בנוסח התפילה, בברכת המזון, במעמד החופה, וירושלים נמצאת בכל אלו. לכל אחד ירושלים, ירושלים היא בלב.

 

כי מציון תצא

לצד 11 הפעמים שבהם נזכרת ירושלים בשמה המלא המוכר לנו עד היום בספר תהלים של דוד המלך, מלך בירושלים, אוהבה הגדול, מוזכר, כמו אצל נביאי העיר, השם ציון. פרק קכו, 'שיר המעלות', מתאר את שיבת ותקומת ישראל, את החלומות והתקווה לאחרית הימים, "את שיבת ציון היינו כחולמים". הלחן המפורסם ששרים לפני ברכת המזון בשבת מיוחס לרוב לחזן ששר אותו, יוסל'ה רוזנבלט, אם כי במקור הלחן הוא של קרוב משפחתו, החזן פנחס מינקובסקי, ורוזנבלט היה הראשון שהקליט את היצירה.

לימים הקליט אותה המוזיקאי חנן יובל, ובתוכניות הרדיו אני תמיד מצטטת את אבי שיחיה הרב גרשון קיציס, שכמו נוטל את המיקרופון מידי ומתאר את השיר: "מילים: דוד המלך, לחן: רוזנבלט, ביצוע: חנן יובל". ידוע שכחלק ממסע חיפוש המנון למדינה עלתה הצעה מגורמים דתיים להפוך את שיר המעלות בלחן הזה להמנונה של המדינה.

בקפיצה לימינו, השיר שחשף את יונתן רזאל לקהל הרחב, שנשלח לתחנות הרדיו לפני צאת אלבומו הראשון, היה השיר 'כי מציון תצא האהבה', דואט של יונתן עם חברו הטוב אביתר בנאי. יונתן נטל שם את פסוקי הנביא עם הזיכרון של הלחן היפה של קרליבך, אבל העז לצאת לכתוב תפילה וחלום אישי, ורק בבית האחרון הוא חוזר אל הפסוק עצמו. השיר הזה ודאי סלל לו דרך בטוחה אל לב הקהל.

אם הוזכר כאן ברמז המנון המדינה, שבירתה ירושלים, אולי נזכיר שיר נוסף, ובו שם אחר של העיר, 'עיר בה דוד חנה', המוזכר גם בשירו של אימבר, הלא הוא 'התקווה', וכמעין המשך או חלופה גם ב'שיר האמונה' של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שכתב אותו במענה רוחני ל'התקווה'. בתחילה שרו אותו על פי הלחן של התקווה, ולימים שינו את המנגינה הרב ישראל אריאל והרב שלום נתן רענן והצמידו אותה ללחן חסידי של 'הרנינו גויים עמו', והוא המושר עד היום. בכל מקרה, השיר משמש המנון תנועת אריאל (שגם הוא אחד משמותיה של העיר) עד היום הזה.

 

עיר שלם

העיר שָׁלם ומלכהּ מלכיצדק מוזכרים כבר בספר בראשית. "ה' יראה", כך קרא אברהם להר הבית. חיפוש אחר 'עיר שלם' בזמר הוביל לפינה כמעט נסתרת ולאחד משירי המרש על העיר, 'בשערייך ירושלים', מן המוכרים של שירי מלחמת ששת הימים ושחרור העיר, שיר אחד מכמה שירים שכתב הפזמונאי יוסי גמזו על ירושלים בהשראת המלחמה ('הכותל', 'ירושלים האחרת'), שהלחין יחזקאל בראון ושר יהורם גאון.

השיר מצטט בשינוי את פרק קכב בתהלים ואת דברי ריה"ל, ודווקא בבית החותם הכניס גמזו נימת ביקורת, תקווה לעתיד שלובה עם כאב האובדן שבמלחמה. אם תחפשו את הבית הזה בביצועים המוקלטים, לא תמצאוהו, אם כי הוא מופיע בכל אתר שרשומות בו מילות השיר. בבית הזה נזכרת 'עיר שלם':

עיר חלומות ואבן, מאכלת ואיל, פעמוני הזמן קמים בך להלום: את עיר שלם היית בטרם גבול ותיל ואת תהיי מעיר שלם לעיר שלום

ציון, הלא תשאלי לשלום בחורייך. ציון, זה רעי שנפלו היוקדים בבכיי. למנצח מזמור על כתות – חרבות בשערייך בזכות אלה תחיי, בזכות אלה תחיי)

 

הפזמונאי יוסי גמזו כתב על העיר גם שירה לירית ופואמות. השירים המוכרים לנו כמובן הם אלו שנכתבו בסמוך לניצחון המפעים של מלחמת ששת ימים. על שירו 'הכותל' העיד גמזו שנכתב אחרי ששמע וראה את הצנחנים שאך זה שחררו את הכותל, ועל פניהם לא הייתה נסוכה ארשת רהב, והם נראו לו דווקא כצבא מנוצח. המראה הותיר על גמזו רושם רב שדמות החייל היהודי אינה ככל העמים. גלום בו גם הכאב והצער ולא רק חדוות הניצחון.

גם בשיר הנודע הזה, ששרים 'צמד דרום' בלחנו היפה של דובי זלצר (גם באמתחתו של זלצר לא מעט שירי ירושלים ידועים, ובהם 'הנני כאן', של חיים חפר), יש בביצוע המקורי, ששרה גאולה גיל, בית על "הרב הישיש העומד בתפילה". בביצועים המאוחרים הבית הזה נשמט.

יש האומרים שאת המשפט החוזר בפזמון, "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם", אמר במקור הרב צבי יהודה הכהן קוק, שזכה להיות מהראשונים שהגיעו אל הכותל המשוחרר בג'יפ ששלח לו הרב גורן. אולי הרב צבי יהודה הכהן קוק הוא הרב הישיש המתואר בשיר?

 

דרך המלך

ירושׁלֵם – דווקא שייקה פייקוב, קיבוצניק מעמק הירדן (אשדות יעקב), מצא עצמו מלחין שירים על ירושלים שכיוונו לטעם של הקהל, וחלקם מושר עד היום. במופע לציון שבע שנים לאיחוד העיר התפרסם שירו היפה, 'תפילה לירושלים', ששרה מלי ברונשטיין. לימים נכנסו שניים משיריו לתחרות הקדם-אירוויזיון. אחד מהם, 'דרך המלך', זכה להישלח אל התחרות העולמית, מהדהד לדוד המלך, לשירי המעלות, הנבל והכינור, ושרו אותו הילד גילי והזמרת גלית בורג (לימים חזרה בורג בתשובה, ולפני כשנה נהרגה בתאונת דרכים).

עוד שיר של פייקוב הגיע למקום השלישי בקדם-אירוויזיון בביצוע זמר שהתפרסם כילד אבל על במת הקדם היה די אנונימי לקהל הרחב, אבל שירתו היפה של רונן בהוּנקֵר והשיר הקליט הצליחו, וירושלים בשמה הקדום, ירושלֵם, זכתה לשיר פופולרי משלה.

אור העולם, כינוי שזכתה לו ירושלים בילקוט שמעוני, מחבר אותנו בסיור המוזיקלי אל אחד מן השירים היפים על העיר, 'אור וירושלים'. שנה לפני שנהרג במלחמת יום הכיפורים כתב את השיר יוסף שריג לבקשת הגבעטרון, ובו תיאור אורה של העיר מכמה זוויות במגוון שעות. לפי דברי עדות של נעמי שמר, השיר נכתב בעת שנסע שריג עם הוריו לירושלים ללוויית סבו.

הוריו של שריג היו הסופרת תקוה שריג והלוחם והמפקד נחום שריג, ששניהם בני ירושלים, ומשפחותיהם קשורות בקשר אמיץ ליישוב היהודי הדתי בירושלים. נחום היה בן למשפחת וייספיש הקנאית ממאה שערים, ותקוה הייתה בתו של ד"ר יוסף זליגר, מורה ומחנך בירושלים. הוא נפטר כשהייתה תקוה בת שלוש, והיא זכתה להיות הילדה הראשונה שאמרה קדיש על אביה, לבקשתו. בשל סירובה של הילדה להירתם למשימה הקשה היא זכתה לאימוצו ולברכתו של הרב קוק, שהיה ידיד אביה.

כשהגיעה המשלחת ללוויה הירושלמית אל שער הגיא פצע האור את הענן, ואורה של הדרך לירושלים השפיע על יוסף שריג בכתיבתו את השיר הזה.

השקט שוב צונח כאן משמי הערב כדאיית דיה מעל התהומות ושמש אדומה נושקת להט חרב את הפסגות, המגדלים והחומות.

ראיתי עיר עוטפת אור והיא עולה בשלל צבעי הקשת והיא נוגנת בי כנבל העשור ראיתי עיר עוטפת אור (מילים ולחן: יוסף שריג)

 

שכולה זהב

בקפיצה מוזיקלית נזכיר גם את 'ירושלים אורו של עולם', ששר הזמר החסידי אברהם פריד (והלחין יוסי גרין), וגם את הלהיט 'ירושלים שבלב', שעל המילים והלחן חתום פריד עם תומר הדדי.

ואל ירושלים, שמה של העיר בפינו ועל שפתינו בשפת התפילה וגם בשפת הדיבור. נעמי שמר, שבתמוז השנה ימלאו עשרים שנה לפטירתה, כתבה את השיר המזוהה ביותר עם ירושלים של דורנו. רבים הקולמוסים שנשברו על 'ירושלים של זהב', בין התמהים על יכולת הנבואה שנזרקה בה ובין המשתלחים בה על משפטים בשיר שפורשו כפוליטיים (כיכר השוק ריקה, למשל. שמר חדת הלשון והגאה השיבה על כך יפה: "כל מקום בירושלים שאין בו יהודים בעיניי הוא ריק").

גיל אלדמע, מחבריה הקרובים, סיפר כי שמר התמהמהה בכתיבת השיר לפסטיבל של שנת תשכ"ז, ובתום שיחה עימה אמר לה אלדמע: אם את לא מצליחה לכתוב על ירושלים, תכתבי על משהו אחר. כשנסתיימה השיחה אמר לסובביו: "עכשיו תראו שיהיה שיר", וכך היה.

אלדמע היה גם מי שקיבל מידיה של שמר מכתב סמוך מאוד לפטירתה ובו וידוי חלקי על האשמה שרדפה אותה שנים, שמא הלחן המזוהה כל כך עם השיר גנוב משיר עם באסקי. שמר אמרה ברגעי אמת אלו שייתכן כי הושפעה משיר ששמעה, אבל לא הייתה כל כוונת מכוון לגנוב את הלחן, "וכל העניין אינו אלא תאונת עבודה מצערת".

האגדה על רבי עקיבא ורחל, זו שהציתה את דמיונה של שמר, זכתה לעוד ציטוטים עוד לפניה. אצ"ג, חיים באר ורבקה דוידית כינו אותה גם בשירים משלהם "ירושלים של זהב", ועיינו בבלוג הנפלא מבית הספרייה הלאומית, 'הספרנים', ברשימתו של נתי גבאי. ושוב, אורהּ של ירושלים מצית את היוצרים, את היצירה, צובע אותה זהב.

אשרי אוזן ששמעה את קול מחיאות הכפיים באולם בנייני האומה במוצאי יום העצמאות של תשכ"ז, בחלק האומנותי ולא התחרותי, כשסיימה שולי נתן הצעירה לשיר את 'ירושלים של זהב'. מחיאות הכפיים סירבו לדעוך, וגם כשניסה המנחה שמעוני שוב ושוב להמשיך על פי הסדר, לא שמע קהל נפעם כזה מימיו.

לעומת כל שירי המשוררים והפזמונאים המהללים ומשבחים את יופייה של ירושלים, את עושרה הגלוי והחבוי של העיר שלמעלה ושל זו שמתחת, יש מי שבאים אליה גם בנימת תוכחה. ירושלים שלהם אחרת, והיא נושאת צלקות, שרובן אולי פצעי אוהב, אבל הפצע פעור. מאיר אריאל, הצנחן המזמר, העז לגעת בקודש ולכתוב בלהט הימים של שחרור העיר את 'ירושלים של ברזל', והכוהנת של המוזיקה, ששירה הנ"ל הניח אותה במקום של כבוד, נזפה בו.

מקול מרגמותיו רווינו ושחר קם פתאום הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא וכבר היה אדום

ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור הלא לחומותייך קראנו דרור (מילים מאיר אריאל, לחן נעמי שמר)

 

אהבה ומלחמה

נזכיר עוד צנחן ויוצר, לוחם בחטיבה הירושלמית שנלחם על העיר ואף נפצע בה פצעים קשים: יענקלה רוטבליט. באלבום הסולו הראשון שלו מופיע השיר 'כך שחררתי את ירושלים':

הייתי לך כמו בן עקוד לזבח בהר המוריה לא איל בא בסבך – – – ראיתי את הצאן הולך עקוד לטבח בעמק גוגלתא הרעימו קני תותח. נשאתי לך תפילות, חשבתי שאזכה בך אם אשכחך… אם אשכחך… נשבעתי לך.

כך אני שחררתי, כך אני שחררתי את ירושלים, בשבילך.   כך אני שחררתי, כך אני מכרתי את ירושלים, בשבילך.

רוב האלבום עוסק בשירי מחאה ובהתבוננות חברתית פוליטית על המצב שאחרי המלחמה. בעטיפת האלבום מצולם רוטבליט יושב ליד האנדרטה לזכר אחיו לנשק שנפלו בקרב על אבו תור. כדרכם של שירי מחאה לא זכה האלבום לאהדת הקהל, אבל לימים נחשב פורץ דרך לבאים אחריו.

רוטבליט, החתום על אבני דרך ביצירה הישראלית כמו 'שיר לשלום', 'חוזה לך ברח', 'כמה טוב שבאת הביתה' ועוד, חי שנים רבות בעין כרם הציורית הירושלמית, כר פורה ליצירה והשראה, כמו מובלעת פסטורלית בתוך מהומת העיר הרוחשת. גם פצעי האוהב שלו על אלבומו זה ועל יצירתו האחרת ספוגים באהבה לעיר.

ברוח ימי המלחמה שאנו בתוכה, קבלו שני שירים ירושלמיים של שני לוחמים, שני יוצרים. אחד גיבור שנפל, ואחד שייבדל לחיים טובים וממשיך ללחום, ממשיך לצעוד.

להבדיל את החיים מן המתים נזכיר את ענר שפירא הי"ד, שנרצח במיגונית במסיבת נובה בשמחת תורה. סיפור גבורתו ויפי תוארו כבר פורסם ברבים, ומשפחתו הוציאה לאחר מותו את אלבום שיריו מתוך כוונה להשאיר רושם של האיש החי שהיה, של המוזיקאי שהיה. שיריו נעים בין ראפ לאלקטרוני לאמירות אישיות ולהגשה ייחודית, ונוגעים בה, בעיר שגדל בה ואותה אהב. זו 'ג'רוּז' של ענר שפירא הי"ד:

 

אם לא אעלה אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי על ראש על ראש

י ר ו ש ל י ם מי מביא תסטייל לג'רוזלם י ר ו ש ל י ם מי מבית תסטייל לג'רוזלם י ר ו ש ל י ם מי מביא תסטייל לג'רוזלם י ר ו אל הש ל י ם מי מביא תסטייל לג'רוסלם

בכוכבית אפשר לזרוק כאן מילה על הירושלמי שהביא את ההיפ-הופ אל מרכז הבמה, והיום הסגנון הזה פופולרי בין השאר בזכותו: שאנן סטריט. אחד מהשירים האהובים של ה'דג נחש' מספר את קורותיו של הירושלמי שחוזר הביתה אל העיר, 'הנה אני בא'.

ולצד ענר שפירא הי"ד עוד ירושלמי גאה, עידן עמדי, לוחם עדין נפש ועז רוח, שירושלים שלו מוזכרת באחד משירי ההשראה שלו, 'ממשיך לצעוד'. השיר הזה נכתב עם הרשימו שנותר בו בסיום הקריאה בספרו של הרב ישראל מאיר לאו 'אל תשלח ידך אל הנער', ולימים קרא מתוכו עמדי לפני חייליו בטקס ההשבעה שלהם בכותל.

ביום השואה הקודם, קצת יותר מעשור מאז יצא השיר, קיבל השיר לבוש חדש גם מתוך כוונה לחדש ולחלץ את עצמותיו ולהחיות אותו שוב. שרשרת הדורות לא נותקה.

יום ראשון בבוקר, שוב אני נזכר בעליות לירושלים, קצת מתחיל להיות לי קר, אני חושב על המילים שעל שער הברזל, כבר עברו שנים מאז, תמיד אני זוכר…

יום ראשון בבוקר וקצת קשה לנשום, כשריח העשן מעלה בי נשכחות מהעיר הישנה, מבית הכנסת הגדול, מהילד הקטן מציץ מהחלון.

כמעט במקרה

"אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". תהלים, שוב אל תמצית הניגון היהודי, תמצית השיר. עוד אחד מן הפסוקים על ירושלים שזכו להיכנס אל כל בית ובית כנסת הוא 'שבחי ירושלים'. אביהו מדינה התבקש לכתוב שיר לפסטיבל פייטנות שנערך בירושלים. "אני לא כותב פיוטים", ענה למבקשים. "אבל המנגינות שלך הן פיוטים, אתה אפילו לא יודע את זה", הייתה התשובה שקיבל. לימים העיד: "ידעתי שהאירוע מתקיים בירושלים, ואני מכיר את ספר תהלים, ונזכרתי בשתי שורות ממזמור קמז בתהלים. הלחנתי את שתי השורות וחיכיתי לשיחה". שום שיחה לא התקבלה, ומדינה שכח מהשיר.

כמעט עשור אחרי שהולחן עלה השיר מתהום הנשייה כמעט במקרה. במהלך עבודה על אלבום ללהקת 'צלילי הכרם' התגלה כי חסר שיר אחרון. "דקלון הגיע אליי הביתה ושאל: אולי בכל זאת יש לך משהו מוכן? הוא הצביע על סלסלה עמוסה בקלטות. אלו רק סקיצות, סיפרתי לו, אבל הוא התעקש. סיכמנו שאני הולך לנוח, ואם הוא ימצא משהו בין הקלטות, שיעיר אותי", תיאר מדינה.

אחרי שעה וחצי העיר אותו דקלון ובידיו קלטת שחורה שבה השיר 'שבחי ירושלים'. "זה בכלל פסוק מהתנ"ך. מה הקשר לשאר השירים באלבום?" הקשה מדינה, ודקלון אמר: "עזוב אותך. זה השיר האחרון, מי ישים לב?" שניהם טעו, והשיר חוגג חמישים שנים לצאתו, הוכחה ניצחת שהוא כבר נחשב עממי.

כמוהו גם ר' שלמה קרליבך יכול להעיד כי כששיר נחשב לנחלת הכלל או ללחן עממי, זו המחמאה הטובה ביותר שיכול לצפות לה משורר. קרליבך היה אף הוא אוהב ירושלים גדול, ורבים-רבים שירי ירושלים שלו. אוהב ירושלים, אם כי לא חי בה. אולי זו אהבה טהורה אף יותר כששרים לה בגעגוע של מרחקים. געגוע לירוסלם של יהודי אתיופיה, געגוע לירושלים של דוברי לדינו, ששרים: "איר מֵה קֵרוֹ מאדרה, ירושלים" (אימא, אני רוצה ללכת לירושלים), ו'zion' של הראסטפרים בג'מייקה. בכל שפה, בכל פינה בעולם.

ניסיתי, כאחרונת המלקטים את שירי ירושלים היפים, למצוא קשר בין השירים על העיר שנשתמרו בזיכרון, ששרדו את מבחן הקהל והשנים. חשבתי: אולי הכותבים והשרים בני העיר מבינים אותה אחרת וכתיבתם כנה ואמיתית יותר? אבל לא כך היא. מול כל כותב שמכיר את אורה הזהוב של העיר בין הערביים נמצא כותב רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב הכותב עליה באותו הרגש. אולי המנגינה היא שקובעת? אולי הצריבה של אזכורה על השפתיים והשירה עליה? אולי החלום על תחייתה, על חזון הנביאים והמשוררים עליה? "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

רשימת השמעה של השירים המוזכרים ברשימה להאזנה ביוטיוב תמצאו בקישור הזה:

https://youtube.com/playlist?list=PLruCBchza4VRYeXrrTeRiuOohSls8xdr8&si=Ls0aKrq72j9WZ7k_