7 הערות על אירוויזיון 2024
- אין כמו לישון– אם במוצ"ש האחרון העדפתם את הַפּוּךְ והכרית על פני צפייה בלייב באירוויזיון, עשיתם בשכל.
- מראות קשים, יונית– מי שבכל זאת סבל מנדודי שינה וקיווה שתחרות הזמר האירופית תעביר לו את הזמן בכיף, גילה לחרדתו שטעה בגדול. כך תיאר זאת איש התקשורת אברי גלעד, חילוני וליברל גאה, בפוסט שמיהר להעלות תוך כדי צפייה: "זוועה… רצף דימויים ממועדוני מין לקהילה הגאה, בְּתוֹכֵן למבוגרים בלבד שמשודר לכל הגילים, במעבר מתחרות שירים לתחרות מיצגי חיפוש זהות מינית באמצעות תרפיית צעקות". גלעד סיפר שבמהלך המשדר נאלץ כמה פעמים לשלוח את בתו וחברתה בנות ה-12 אל המטבח כדי לחסוך מהן את המראות הקשים. לאופיר חובב, כתבת 'הארץ', היה חשוב להעיר על ההיבט האופנתי של התחרות: "בחירות הלבוש היו זעירות עד כמעט בלתי קיימות והיוו הטרדה מינית-המונית של מיליוני צופים".
- גולשים במדרון– טוב, מה ציפית, יגחכו המבקרים, לתחרות פייטן נולד? לפסטיבל הזמר החסידי?
מובן שלא. לא שכחנו לרגע שמדובר באירופה ועדיין, זו תחרות בין-לאומית רשמית. כל מדינה משגרת אליה נציג ושיר שאמורים לבטא בדרך כלשהי את רוחה ואת תרבותה. האם מוגזם לצפות לרף מינימלי, פצפון, של הופעה מכובדת? מתברר שכן, והאירוויזיון הפך בשנים האחרונות מתחרות זמר בין-לאומית לפסטיבל ביזארי ופרובוקטיבי של מופעים הזויים של טיפוסים שנדמה שיצאו ישר מה-DSM. - מי אמר שאין צנזורה? היכן בכל זאת מצא איגוד השידור האירופי מקום להטיל וטו? על השיר הישראלי. גרסתו המקורי כונתה October Rain, הגשם של אוקטובר, והיו בו רמיזות לתחושות הקשות בישראל בעקבות טבח 7 באוקטובר. מארגני התחרות מיהרו לפסול את השיר בטענה שהוא פוליטי. בתאגיד השידור הישראלי התלבטו אם להתעקש על השיר ולפרוש מהתחרות, אך לבסוף הוחלט לערוך בו התאמות. שם השיר שונה ל-Hurricane (הוריקן), והניסוח הוחלף מלשון רבים ליחיד, כדי שיישמע כמו בחורה צעירה המדברת בגוף ראשון על סערת רגשותיה. מין קטע אוניברסלי גנרי, בלי לרמוז לשום דבר לאומי. הוחלפו גם שני המשפטים בעברית ששולבו בשיר.
- אסלאם זה כאן– מובן שזה לא עזר, והשיר המצונזר לא התקבל בטוב. אירופה נשטפת כבר שנים בגל מוסלמי רדיקלי, והאנטישמיות בה חוגגת. המשלחת הישראלית נאלצה להגיע תחת אבטחה כבדה, וספגה קריאות גנאי ואיומים. היחס העוין לא בא רק מהאספסוף הנבער אלא גם מחלק מהזמרים שהשתתפו בתחרות. נציגת אירלנד סיפרה שפרצה בבכי כשגילתה שישראל עלתה לגמר. הזמרת השוודית לורין, זוכת 2023, אמרה למארגנים שאם ישראל תזכה, היא תסרב להעביר את הגביע על הבמה לנציגה הישראלית. לשבחה של עדן גולן ייאמר שהיא הניפה בגאון את הדגל הכחול-לבן ולא נרתעה מקריאות הבוז שעלו מהקהל. במקביל למשדר האירוויזיון נערך באותה העיר הפלשתינוויז'ן, אירוע מחאה פרו-פלשתיני מוזיקלי. מארגניו הגדירו אותו "תחרות השירה החינמית ללא-ג'נוסייד", ואלפים הניפו בו דגלי פלשתין ושאר כרזות בגנות ישראל והלחימה בעזה.
- והזוכה הוא… בשורה התחתונה השיר הישראלי זכה במקום החמישי והמכובד (מילה שאולי נראית קצת לא קשורה אחרי כל מה שתואר לעיל, אבל שיהיה). אם תהיתם למי הפסדנו את הכתר, ובכן, מדובר בשיר 'The Code', העוסק בזהות מגדרית. המבצע, או שמא נאמר המבצעת, הוא טיפוס ששמו נמו מטלר, אישיות א-בינארית. מה זה אומר בדיוק? אז ככה, מדובר בזהות מגדרית שאינה רק 'גבר' או 'אישה' אלא הרכב של שניהם יחד בשילובים שונים או לעיתים אף אחד מהם. התבלבלתם? גם אנחנו. מה שחשוב הוא שתכבדו את בקשתו של נמו הנ"ל, שמעדיף בכלל שיפנו אליו בלשון רבים. הוא עלה לבמה במעיל נוצות, חצאית בצבע ורוד וציפורניים ארוכות וצבועות. וכן, הוא שגרף את המקום הראשון. עולם מטורלל, כבר אמרנו?
- עד מתי? האם ישראל צריכה להמשיך להשתתף בקרקס ההזוי הזה? שאלה טובה. נכון שזכינו לשגר לאירוויזיון כמה שירים יפים וערכיים שהפכו לנכסי צאן ברזל של המוזיקה הישראלית, ובהם 'הללויה' (שגם זכה בגמר), 'חי', 'עולה עולה', 'כאן נולדתי', אבל אין ספק שמאז צללה התחרות לתהומות, והשנה האחרונה עלתה על כולן: שילוב קטלני והזוי של פוליטיזציה אסלאמית עם טרללת פרוגרסיבית.אחרי כל זאת לא נותר לנו אלא לשאת עיניים לשמיים ולחתום במילות הסיום של השיר הישראלי, שהיו גם בעברית:
"לא צריך מילים גדולות
רק תפילות
אפילו אם קשה לראות
תמיד אתה משאיר לי אור אחד קטן".
* גילוי נאות: אם נחזור שוב לסעיף 1, כותב הטור הזה עשה בשכל