אבינועם הרש
הנה וידוי: לא צפיתי בשיר של עדן גולן 'הוריקן' עד אתמול, עם תלמידי כיתה ו', בשיעור חברה שעשיתי להם.
למה? מכל הסיבות שבעולם. כי נשבר לי מהאנטישמים האירופאים המגעילים והצבועים האלה שלא מבינים כלום ושום דבר ואשכרה לא קולטים שבעוד רגע זה הולך להתהפך עליהם. כי כבר כמה שנים שהאירוויזיון לא באמת מעניין אותי, בעיקר אחרי שהוא נהפך לאבן שואבת לכל מיני תימהוניים, ובעיקר כי אני מעדיף את האסקפיזם שלי בצורה פחות מטורללת ופחות עטופה בנצנצים ובטעם צבע מאכל מלאכותי.
אבל נדמה לי שאיך שלא נהפוך את זה אי אפשר להתעלם מעדן גולן, בחורה צעירה, רק בת עשרים, ובעיקר מהעוצמות שהפגינה באירוויזיון הכי פוליטי שהיה פה אי-פעם. משלחות על גבי משלחות התייחסו למשלחת הישראלית באופן נבזי כל כך, משפיל, מעליב. הפגנות ענק נערכו בכניסה לאולם בעיר השוודית מאלמו, ובעיקר הושמעו שריקות בוז צורמניות ובלתי נגמרות שהיו יכולות להרוס כל דימוי עצמי של אנשים מבוגרים וקשוחים ממנה.
את המסר הזה של עדן הייתי שמח להעביר לתלמידיי. את השיעור הזה לחיים: המסר של צדקת הדרך. יש מצבים שאתה עומד מול כל הכיתה בחרם שהם רוצים לעשות על התלמיד החלש. יש מצבים שיש לך עקרונות שאתה מוכן ללכת איתם עד הסוף. לפעמים אתה מבין שאתה פשוט חייב לעמוד על שלך
וחשבתי: ואללה, איך אני הייתי עומד בזה? הרי בואו, מספיק שמישהו לא אומר לי שלום יפה כמו שאני חושב שמגיע לי, ואני פותח מייד בוועדת חקירה, אז עשרות אלפי צופים משולהבים שצורחים עליי ומעליבים אותי?
כששאלו אותה איך היא עמדה בזה בגבורה עילאית שכזו היא ענתה: "האמת היא שככל שהם יותר צרחו לי בוז, ככה זה יותר הדליק אותי, כי ידעתי שאני מייצגת את העם שלי". ואת המסר הזה של עדן הייתי שמח להעביר לתלמידיי. את השיעור הזה לחיים: המסר של צדקת הדרך. יש מצבים שאתה עומד מול כל הכיתה בחרם שהם רוצים לעשות על התלמיד החלש. יש מצבים שיש לך עקרונות שאתה מוכן ללכת איתם עד הסוף. לפעמים אתה מבין שאתה פשוט חייב לעמוד על שלך.
עדן הוכיחה לנו שלמרות הכול עכשיו כל אירופה מבינה שיש רוח ישראלית, והיא ממש לא הולכת להישבר או להתקפל גם מול עשרות אלפי טמבלים שלא באמת יודעים באיזה הוריקן הם הולכים להיתקל.
