הרב יוסף צבי רימון, רב מועצת גוש עציון, ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב, ראש סולמות ותעסוקטיף (לאופק), רבה של אלון שבות דרום ונשיא תנועת המזרחי העולמית
שאלה
אני חייל בעזה. אני מתאמץ להתפלל בכל יום וגם לספור ספירת העומר, אבל מאחר שאין מניין, הסתפקתי פעם אחת אם ספרתי את היום הנכון. האם אני יכול להמשיך בשאר הלילות לספור בברכה?
תשובה
מרגש מאוד שלמרות הקשיים במלחמה אתה מתאמץ להתפלל ומתאמץ לספור ספירת העומר. בע"ה תצליח בשליחותך החשובה, תצליחו בלחימה, תצליחו להכניע את האויב האכזר ולשוב בבטחה בריאים ושלמים בנפש ובגוף.
ראשית נקדים את דינו של אדם ששכח בוודאות לספור יום אחד (שכח בלילה וביום). כתב בעל הלכות גדולות: "פסק בהלכות גדולות, שאם הפסיק יום אחד ולא ספר, שוב אינו סופר, משום דבעיא 'תמימות'" (מובא בתוספות במנחות סו ע"א סוף ד"ה 'זכר' ובמגילה כ ע"ב).
דהיינו, מאחר שכתוב בספירת העומר "שבע שבתות תמימות", צריך שהמצווה תהיה מושלמת, ואם החסיר פעם אחת, פגם במצווה, ואינו יכול לספור עוד. התוספות עצמם חולקים על הבה"ג וכותבים על דבריו: "ותימה גדולה הוא, ולא ייתכן". הרא"ש (סוף פסחים), כתב את דברי התוספות ונימק מדוע קשים דברי בה"ג: "ואין נראה לר"י, דכל לילה ולילה מצווה בפני עצמה היא". כלומר, כיוון שכל יום הוא מצווה, גם אם הפסיק כמה לילות, יכול להמשיך ולספור בברכה.
לפי זה מסתבר שהמחלוקת בין התוספות לבה"ג היא אם ספירת העומר היא מצווה אחת או שאלו מצוות נפרדות: בה"ג סבור שספירת כל הימים היא מצווה אחת, וצריך לעשותה בשלמות ("תמימות"), ואילו התוספות סבורים שכל יום הוא מצווה בפני עצמה, ולכן גם אם שכח כמה ימים יכול להמשיך ולספור (בברכה. ועיינו עוד על כך בספרי 'הלכה ממקורה – ימי ניסן ואייר').
להלכה פסק השו"ע (תפט, ח) שממשיך לספור בשאר הלילות בלא ברכה. ראוי לציין: יש מי שאם שכחו ספירה אחת, מזלזלים בהמשך הספירה. ואין זה נכון, שהרי לדעת הרבה ראשונים אף שדילג יום אחד או כמה ימים, המצווה נמשכת כתיקונה (וזה עיקר הדין, אלא שבגלל סב"ל, אין מברכים). ואם יכול לצאת בברכה על ידי אחר, יש בכך עדיפות, שאף מרוויח גם את הברכה (מ"ב).
כעת נעבור לשאלתנו על אדם שמסופק אם ספר: תרומת הדשן (סימן לז) כתב שאם מסופק אם ספר, סופר בשאר הלילות בברכה. וכן פסק השו"ע (תפט, ח). וכן הדין אם מסופק אם ספר נכון.
הפרי חדש ביאר שטעם הדבר הוא ספק ספיקא. ספק אם ספר או לא, ואם נאמר שלא ספר, ספק שמא הלכה כתוספות שאף אם דילג יום אחד יכול להמשיך בספירה (זהו ספק ספיקא המוסכם על כולם, כיוון שמדובר בספק במציאות עם ספיקא דדינא, ולא בשני ספיקות דדינא). טעם זה כתב גם המשנה ברורה (ס"ק לח). הפמ"ג (או"ח קמג, מש"ז ס"ק ה) אף הוכיח מכאן שמברכים תמיד בספק ספיקא לחיובא.
הקשה שו"ת שואל ומשיב (לרב נתזון, מהדורה ד ח"ג, סימן קכז) [קושיית השואל], מדוע בספק לא אומרים שבתוך שלושים יום חזקה שלא הזכיר ואחר כך חזקה שהזכיר, כמו במוריד הגשם (ועיינו שם מה שתירץ). ומסתבר שהתירוץ פשוט: כל החזקה היא כשאומר נוסח קבוע, ובתוכו שינויים, שאז חזקה שאמר את הנוסח כהרגלו. אך אין חזקה כאשר מדובר בעניין עצמאי (כי דבר זה איננו תלוי בהרגל הלשון אלא בזכירה עצמאית של אמירת התוספת).
כדי שלא לשכוח, יש נוהגים לספור גם ביום (החזן סופר אחר התפילה בקול), וכן כתב היש"ש (סוף ב"ק), שבני בבל סופרים רק בלילה, ובני ארץ ישראל סופרים גם ביום. וכן כתב בכה"ח (סס"ק פ), ועוד. ונראה דהוי מנהג טוב.
למעשה במקרה שלך אתה יכול להמשיך ולספור בשאר הלילות בברכה (וכמובן, אם נזכרת ביום, יש לספור כראוי במהלך היום בלי ברכה).
לסיכום כמה נקודות מעשיות בספירת העומר:
- שכח לספור בלילה: סופר ביום בלי ברכה, ובשאר הלילות סופר בברכה.
- שכח לספור בלילה וביום: סופר בשאר הלילות בלי ברכה.
- מסתפק אם ספר או בוודאי ספר, אך מסתפק אם ספר נכון: סופר בשאר הלילות בברכה.
- בצבא, ובוודאי בזמן מלחמה, יש סבירות רבה יותר לשכוח. לכן ראוי שיזכירו זה לזה. כמו כן נראה שרצוי לאמץ, במיוחד בצבא, את המנהג לספור שוב ביום בלי ברכה.
