הרב אברהם וסרמן
- שנים רבות טרם קום המדינה, ועוד יותר מזה לאחר הקמתה, היה הטרנספר לערבים למדיניות הרשמית של מנהיגי הציונות מימין ומשמאל. כך אמר ברל כצנלסון: "עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי, טוב שכן רחוק מאויב קרוב, הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בודאי לא… אלא שלא עלה על דעתי כי ההעברה 'אל מחוץ לארץ ישראל' פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי הם עתידים לעבור לסוריה ולעיראק" (ועידת פועלי ציון, 1937).
בדבריו אלה הגיב על המלצות ועדת פיל, שלפיהן יש לבצע חילופי אוכלוסין בין המדינות היהודית והערבית, כדוגמת טרנספר בין אזרחי טורקייה לאזרחי יוון בראשית שנות העשרים של המאה העשרים, בהתאם להחלטת ועידת לוזאן לאחר פירוק האימפריה העות'מאנית.
גם בן-גוריון, ז'בוטינסקי ומנהיגים ציונים אחרים תמכו ברעיון זה מתוך ראייה מפוכחת של המציאות ובעקבות מאורעות הרצח המזעזעים והברבריים מראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, שהבולטים שבהם היו מאורעות תרפ"ט. לכן כשעמד בראש הממשלה הקים בן-גוריון ועדת טרנספר.
במלחמת העצמאות פיקד יגאל אלון על מבצע מטאטא, שבו סולקו הכפרים הערביים שבין טבריה לצפת. כך נעשה גם בבית שאן ועוד, ובמלחמת ששת הימים גורשו ערביי הכפרים שבגולן.
אלא שעם השנים הלכה והשתלטה על השיח הציבורי התפיסה של השמאל הקיצוני ולפיה טרנספר היא מילה שאסור לבטאה ברבים, ומי שעשה כן הותקף בשלל גינויים ועלבונות. הייתה גם תנועה פוליטית שנפסלה מלהתמודד לבחירות בשל אידאולוגיה כזו. לשיא ההקצנה הגיעה שיטה זו כשעשתה טרנספר דווקא ביהודים שגרו בגוש קטיף ובצפון השומרון.
האווירה השתנתה כל כך עד שאישה צעירה הביעה זאת באוזני נתניהו בכינוס של תושבי העוטף, וציטטה גם את אור החיים הקדוש
- לאחר האסון של שמחת תורה והמלחמה הקשה שבה אנו נתונים יותר מחודשיים מותר פתאום לדבר על זה.
יש גם מי שהיו עד כה בצידה השמאלי של המפה הפוליטית, ומציעים ואפילו דורשים טרנספר כפתרון לבעיית עזה, מאחר שהעיר היא בסיס לטרור קטלני מאז מלחמת העצמאות.
התורה עצמה דורשת מאיתנו שלא ישבו עמים אחרים בארצנו (למעט מי שמוגדר גר תושב ולפי כמה כללים, שהראשון והראשי שבהם הוא שיקבל את ריבונותנו בארץ ולא יהיו לו שאיפות לאומיות). כך נאמר: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה. והיה כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם" (במדבר לב).
רש"י הסביר את כוונת הפסוק: "והורשתם אותה מיושביה, אז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה. לשכים בעיניכם – ליתדות המנקרות עיניכם. תרגום של יתדות שכים. ולצנינם – לשון משוכת חדק הסובבת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא".
אכן, איננו יכולים להתקיים בארץ אם לא נגרש מכאן את האויבים. הפסוקים המטלטלים הללו, אשר מצוטטים בחודשים הללו שוב ושוב, הם גם תשובה על השאלה למה זה קרה לנו. התשובה פשוטה: התורה הזהירה מראש שזו התוצאה מהשארת האויבים. למעשה זה גם היגיון פשוט: אויב לעולם יחפש כיצד להילחם בנו עד שנגרש אותו הרחק מכאן.
האווירה השתנתה כל כך עד שאישה צעירה הביעה זאת באוזני נתניהו בכינוס של תושבי העוטף, וציטטה גם את אור החיים הקדוש: "פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו".
זהו בדיוק המצב שלנו.
שוב אנו נוכחים לדעת כי גם מה שנראה לנו רחוק מהמציאות עשוי בשלב כלשהו להיות העניין הכי מעשי. את האמת יש לומר כל העת לכל מי שאפשר להשמיע לו. בסוף היא גם יוצאת לאור.
לקראת 'היום שאחרי' הכול מדברים על השאלה מי ישלוט בעזה. מה נעשה עם אותה אוכלוסייה עצומה? או כפי שיש מי שמבטאים בזלזול, "מי ידאג לביוב שלהם?" ועונה מייד: בטוח לא אנחנו. אבל סליחה, כבר למדנו ששליטה בביוב היא בסופו של דבר שליטה בכל השטח ולבסוף גם פוטנציאל קטלני.
לכן הפתרון הנכון על פי התורה, ומקובל כיום על חלקים בגדולים בעם, הוא טרנספר. כשהעולם דורש מאיתנו מסדרון הומניטרי יש לדרוש ממנו לקיים אותו בכוחו הוא ולאפשר הגירה לכל ארץ שיבחרו בה ומוכנה לקבלם. זה הצעד הכי הומניטרי, "הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בודאי לא", כדברי ברל. הם יתחילו חיים חדשים בארצות חדשות, שקטות ומבוססות.
נראה כי אותם כוחות שדיכאו עד כה רעיונות כאלה מנסים לשוב למשבצת הקודמת לאחר שנדחקו ממנה באווירה של השבועיים הראשונים. חלקם שוללים אפילו את הזכות שלנו לנצח במלחמת הקיום הזו ומעדיפים מין תיקו שבו תימשך הקזת הדם משני צידי המתרס.
הניסיון העומד לפתחנו הוא לעמוד בלחצים אלה.
