הרב ראובן ששון
נראה שמכל חגי ישראל אין כמו חג החנוכה, שכל כך מקביל למצבנו. הוא החג היחיד שהתרחש בארץ, שבו עם ישראל לחם על חירותו ועל נאמנותו לייעודו נגד אויביו. כמו כן חג זה מבטא את התגלות ה' דווקא דרך הכוחות של עם ישראל. הוא אינו חג של ניסים גלויים כמו פסח, אלא דווקא של הניסים הנסתרים, המלובשים בדרכי הטבע והעשייה האנושית. חג החנוכה קשור מאוד למצב שבו עם ישראל נמצא היום, ויש בו מסר עמוק הן לנצחיות עם ישראל והן למקור שממנו נשאב עוז וגבורה למלחמה נגד אויבינו. נתבונן מעט בדברים.
יש הבחנה מהותית בין חנוכה ופורים, שהם חגים מדברי חכמים, ובין חגי התורה. חגי התורה מדגישים דווקא את התגלות ה' העליונה, ממעל לכל גבולות הטבע – ניסי יציאת מצרים, ענני כבוד, התגלות ה' בסיני וכדומה. לעומתם בפורים שם שמיים נסתר מהמגילה, והנס נעשה בתוך דרכי הטבע. וכן בחנוכה לא היו ניסים של שינוי הטבע כמו במצרים, אלא תשועת ה' לישראל במלחמה באה דרך גבורת המכבים, ומכוחם חזרה מלכות לישראל, כדברי הרמב"ם.
בספרים מבואר שיש שתי תקופות גדולות בחי ישראל – אלפיים שנות תורה, ואחריהן אלפיים שנות משיח. התורה היא סוד התגלות ה' ממרומים, והמשיח הוא סוד הכוח הא-לוהי שבעם ישראל. במובן זה אלפיים שנות תורה הן אלפיים שנה של התגלות עליונה – בניסים גלויים, בנבואה עליונה – מיציאת מצרים ועד חורבן בית ראשון. אלפיים שנות משיח באות לאחר סילוק הנבואה וסיום הניסים, והן אלפיים שנה שאין בהן התגלות א-לוהית עליונה בניסים ונבואה, אלא התגלות ה' דווקא דרך העשייה הטבעית של עם ישראל, והתגלות ה' דרך חוכמת תורה שבעל פה, על ידי חכמי ישראל.
אלו הן שתי דרכים של התגלות ה', בסוד אור מקיף לעומת אור פנימי. האור המקיף הוא התגלות ה' מעל ומעבר לכל גדרי המציאות, בנס ובנבואה, והאור הפנימי הוא התגלות ה' דווקא דרך 'כלי', כלומר בהתלבשות בדרכי הטבע – חוכמת החכמים, ועשייה אנושית בכוחותיו של האדם – בתוך כל אלה תתלבש ההארה הא-לוהית להצליחנו ולהאירנו.
חנוכה ופורים אירעו בנקודת המעבר בין התקופות הללו, ומטרתם היא להאיר לעם ישראל דווקא בתקופות שאין הנס הגלוי שולט, אלא דרכי הטבע. והם באים ללמד אותנו על נוכחות ה' שנמצאת עימנו תמיד, לבל נחשוב שה' מתגלה רק בניסים גלויים, ונטעה לחשוב שכל עוד אין נס גלוי הוא אינו נמצא חלילה. לא כן הדבר – ה' עימנו תמיד, ואורו ושפעו מתלבשים בתוך העשייה שלנו, ודבר זה מתבטא בניסים נסתרים, המתגלים בהשגחת ה' מרובה, בתזמון מופלא של המאורעות לטובתנו, המסבבות הצלחות מדהימות שאין להן שום היגיון בדרכי טבע רגילות.
כל עוד היו ניסים גלויים בעולם – כל האנושות הכירה את מציאות הבורא ואת השגחתו ובחירתו בעם ישראל. אך לאחר חורבן בית ראשון, שהנבואה והניסים הגלויים נעלמו, באו האומות וסברו שה' עזב את הארץ והזניח את ישראל. לכן המן סבר שניתן חלילה לכלותם, כי ה' אינו איתם. כמו כן יוון באו וטענו שאין קדושה בטבע ובמציאות החומרית. כל עוד היה נס ונבואה, הם לא יכלו להרים ראש, אך לאחר מכן הרימו ראש וטענו שהעולם הטבעי מנותק מן הקודש.
המאבק שלנו ביוון הוא בשאלת היחס לעולם הזה, לטבע. הם סוברים שאם יש א-לוהים, זה רק למעלה, בניסים, ולא בטבע. אך עם ישראל מלמד שה' ברא את הכול ואורו נמצא בכול ממש, אין עוד מלבדו. לא רק הניסים, אלא גם הטבע מעשי ידי הבורא, והשגחתו נמצאת בתוך העולם ומתלבשת בו. לכן עם ישראל יודע שצריך לזכך את הטבע מזוהמת החטא ולהכשירו להיות כלי לגילוי אור הא-לוהות. מכאן בא היחס לחכמת חכמי ישראל: זוהי אינה חוכמה אנושית רגילה, אלא כלי שדרכו מופיעה החוכמה הא-לוהית. וכן מכאן היחס לגבורת המלחמה – אף שאנו מעטים מול רבים, כשנטהר לבבנו ונייחדו עם ה', הוא יתברך יאיר אורו בקרבנו, וגבורתו ויכולתו האדירות יופיעו דרכנו, ותהא תשועה מופלאה, למעלה מגדר הטבע. אך לאו דווקא בנס השובר את חוקיות הטבע, כמו קריעת ים סוף, אלא בתשועה הבאה דרך עם ישראל, באור ה' ששוכן על נשמות ישראל. בחינת אור פנימי, שאינו מבטל את מציאות הכלי, סוד הטבע, אלא פועל דרכו.
חנוכה מלמד שה' נמצא לא רק בשמיים אלא גם בארץ. והיכן? בתוך עם ישראל ממש. אנו הכלי והקב"ה האור, אנו בחינת 'גוף', ושכינת ה' היא נשמתנו. אין שום פירוד בין הקב"ה לעם ישראל. זהו המסר העמוק ביותר של חנוכה: "קוב"ה וישראל אחד ממש".
מהמבט הזה אנו צריכים לגזור את ההסתכלות שלנו על החיים שלנו בכלל, ובתקופה הזו בפרט. אם יקום איזה חכם מחוכם ויאמר שאין לעם ישראל סיכויי הישרדות, נזכיר לו את נבואת האמת והצדק: "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'". "כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי" אין שינוי בא-לוהות, וממילא גם "וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם", אין כליה חלילה לישראל.
ובבוא צר ואויב לבולענו נזכור את רוח ה' שבקרבנו, את סגולת הא-לוהות שהיא חיינו, ומכוחה נרוץ גדוד, נדלג שור, נרדוף צרינו ולא נשוב עד כלותם. בייחוד בימי החנוכה, אשר הם מסוגלים עד מאוד לתשועת ישראל מיד צר, נתגבר בקדושת ה' שבקרבנו, ומתוך טהרה ותשובה נדע שאנו עם ה', חלקו ונחלתו, נבטח בו, נילחם בכל עוז, והוא יתברך יראנו ישועות מופלאות במהרה.
וידע כל איש ישראל שסגולת הדלקת נרות חנוכה היא עצומה עד מאוד, והיא מבהקת את אש השכינה, היוקדת ושורפת את כל הרשעה, כל החושך העולמי, הן החושך של האויב הלוחם בנו והן החושך של אנשי השקר ברחבי העולם התומכים ברשע ומדברים דברי בלע על הצדק. נדליק נא נרותינו בקדושה, בשמחה ובאמונה, ומתוך תפילה גדולה לה' נזכה לראות בישועה וגאולה שלמה במהרה, אמן!
