לאורך ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל היה דבר אחד ברור: מתחת לכל המחלוקות בין פלגי העם, שאת השפעתן ההרסנית חווינו עד לא מזמן, מסתתר חיבור עוצמתי וקשר אחים חזק יותר מכל מריבה או הסתה. מהרגע שפרצה מלחמת חרבות ברזל נחשף במלואו אותו חיבור וטשטש מייד את כל ההבדלים. חרדים, דתיים, חילונים, לא משנה מהיכן ומאיזה מוצא, הושיטו יד זה לזה והוכיחו ש'אנחנו אחים' זו לא סתם עוד קלישה אלא עובדה קיימת.
אחד המיזמים שמדגישים זאת יותר מכול הוא 'קידוש בבניין'. למעשה תחילתו במיזם שכונתי שנולד כדי לנצל את הגינות שהתרוקנו בעקבות הקורונה. נשים מספר מבת ים החליטו להפיח רוח חיים מחודשת בגינה והבינו שהן יכולות להשיג שתי ציפורים במכה אחת אם גם יעוררו קירוב בין תושבי השכונה הדתיים והחילונים.
"היינו הולכות בגינה הציבורית בימי הקורונה, והרגשנו שכמעט אין בה אנשים ובטח שאין בה אווירה של שבת", מספרת מאיה לוי מבת ים. "הבנו שצריך לעשות משהו, והרמנו את הכפפה. ידענו שיש בשכונה תושבים רבים שומרי תורה ומצוות וגם רבים שלא. כך נולד הרעיון של קידוש בגינה. פשוט הגענו לגינה שבת אחת בבוקר, הבאנו שולחן, יין וכיבוד, וקיבצנו את התושבים שבילו שם. הם נעתרו בשמחה.
"מאז זה לא נפסק, ואנחנו רצים עם זה היום קרוב לשנתיים. אותי מדהים במיוחד שאנשים שנראים רחוקים שנות אור מהדת מבחינת הלבוש, בוכים כשהם שומעים את הקידוש. לא מעט מספרים לנו שזה מזכיר להם את בית אבא. התגובות האלו נותנו הרבה כוח".
"האווירה באמת מאוד מיוחדת", ממשיכה יסמין שכנתה, "הולדנו חיבורים מעניינים שלא היו קורים ככה סתם. אחרי כמה זמן אנשים כבר התחילו לרדת במיוחד וגם הביאו אורחים ונכדים. זו הזדמנות מדהימה לדבר ולהתחבר עם אנשים שלא הייתי מדמיינת אינטראקציה איתם. עכשיו כשעברנו לבניינים בעקבות המלחמה, חברה שלי סיפרה לי שהיא עברה בגינה ושמעה מישהו שואל: כבר היה פה קידוש? כולם כל כך מחכים שנחזור".
כמו יוזמות חברתיות רבות אחרות הכריחה חרבות ברזל גם את הקידושים בגינה לחשב מסלול מחדש. אבל החיבור המרגש סביב שולחן הקידוש לא נעלם אלא נמשך בכל הכוח מהמקום שגם ככה משמש מפגש ספונטני ומעניין בין שכנים: המרחב המוגן.
"אחרי שהמלחמה התחילה נאלצנו לעבור לתוך הבניינים", מספרת מאיה. "מאחר שאני גרה בבניין שכולם בו שומרים תורה ומצוות, פניתי למישהי חילונית והצעתי לה שנעשה את הקידוש דווקא בבניין שלה, ונוסיף שזה למען הצלחת החיילים. היא התלהבה מאוד מהרעיון וסחפה אחריה את שאר השכנים. כמעט כולם ירדו למטה בשבת בעשר וחצי בבוקר, הביאו שולחנות ומפות. אנחנו היינו צריכים להביא רק את הכיבוד.
מאיה לוי: "אותי מדהים במיוחד שאנשים שנראים רחוקים שנות אור מהדת מבחינת הלבוש, בוכים כשהם שומעים את הקידוש. לא מעט מספרים לנו שזה מזכיר להם את בית אבא"
מאיה לוי: "היו דיירים שירדו במעלית רגילה ועלו בחזרה במעלית של שבת. שרו ביחד 'עם ישראל חי' ו'מי שבירך לחיילים'. מרוב התרגשות בקושי הצלחתי למזוג את היין לכוסיות. לקידושים בגינה כבר התרגלנו, אבל משהו בתקופה הזו הוציא מכל אחד את הצד הרוחני שבו"
"פתאום שכנים שלא מכירים זה את זה נפגשים בלובי של הבניין, מתחברים יחד. היו דיירים שירדו במעלית רגילה ועלו בחזרה במעלית של שבת. שרו ביחד 'עם ישראל חי' ו'מי שבירך לחיילים'. מרוב התרגשות בקושי הצלחתי למזוג את היין לכוסיות. לקידושים בגינה כבר התרגלנו, אבל משהו בתקופה הזו הוציא מכל אחד את הצד הרוחני שבו. אפילו כשלא יכולתי להגיע לאחד מהקידושים, הייתה שכנה לא דתייה שהסכימה להוביל את זה בעצמה, והיא סיפרה לי אחר כך שהיה מדהים".
"הדגש של הפרויקט הזה הוא שמדובר בשותפות של כל הצדדים", מבהיר הרב ערן שיראזי, רב קהילת אורות התורה בבת ים. הקידושים בגינה היו חלק מפעילות הגרעין של הקהילה, ובאופן טבעי החליט הרב שיראזי בשיתוף רעייתו להמשיך את היוזמה המופלאה במקלט שבבניינם.
"היוזמה אינה רק שלנו, אנחנו לא מרכז לזהות יהודית וקירוב לבבות, אלא שיתוף פעולה מלא בין דתיים לחילונים. שני הצדדים מעורבים במידה שווה בארגון, בהבאת הכיבוד, בהכנת המקום. כל אחד תורם את חלקו. אני הצעתי את זה לאשתי, והיא עיצבה מייד הודעה יפה, ושלחנו אותה בקבוצת הוואטסאפ של הבניין. התגובות היו חמות מאוד, נלהבות, וכמעט כל השכנים הסכימו על ההתחלה לשתף פעולה. כל אחד הביא משהו קטן. מי שלא שומר כשרות הביא מוצרים סגורים כמובן. הייתה המון התחשבות".
הרגשת מאז שינוי ביחסי דתיים-חילונים בבניין?
"האווירה טובה תמיד. מן הסתם המלחמה עשתה סוויץ' כלשהו בשיחות שלנו, ותחושת האחדות התבהרה מאוד. כשרק הגענו לבניין התחלתי לבנות סוכה במקום שהקצה לי הוועד. שכנה אחת התלוננה וטענה שאנחנו עושים רעש, אבל היום היא אחת השותפות הפעילות ביותר במיזם של הקידוש ואפילו דוחפת את דיירי הבניין להגיע ולהשתתף".
סוניה בלום: "כשאני צריכה לרדת למקלט לקידוש אני נרגשת כמו לקראת אירוע. מי ייתן וכל עם ישראל יתגבש, יתאחד ויאמץ את הרעיון המקסים הזה"
הרבנית שני שיראזי: "אנחנו ממליצים קודם לפנות לשכן שמכירים. שיהיו לכם שותפים ולא תארגנו את הקידוש לבדכם. זה תמיד צריך לבוא ממקום של שיתוף. למקום הקידוש הבאנו עמדת משחקים לילדים כדי שיוכלו להעסיק את עצמם בזמן שהמבוגרים מדברים ומתחברים בעצמם"
שותפות במפעל חיים
"כשהרב שיראזי הזמין אותי לבוא אל הקידושים, מאוד התלהבתי מהאווירה הטובה ובעיקר מהשיתוף", משתף הרב עמית פנחס, גם הוא רב קהילה בבת ים. "היה דבר תורה של כמה דקות, ולאחריו ישבו כולם במעגל. שכנה חילונית אחת שיתפה כי הבן שלה נמצא בעזה, וכל אחד שיתף דבר מה מחייו. זה חיבור טבעי מאוד, והוא הצליח לגבור בזכות המפגש. הילדים שיחקו במשחקים שהוכנו מראש, והכול היה מאוד נעים".
"באופן טבעי עולות שאלות אמוניות על איך זה קרה ולמה", מוסיף הרב שיראזי, "אבל אנחנו מתמקדים בדברים הפוכים. המסר שלנו הוא שאם אנחנו יחד, מאוחדים, אפשר להתמודד עם הכול".
לדעתכם חל שינוי ביחסי חילונים-דתיים?
"לפני המלחמה היה מתח מבחינת הקשבה והכלה, אבל הוא הושפע מאוד מהתקשורת", משיב הרב שיראזי, "כי ברמת היום-יום לא חשתי מחלוקת או שנאה. היום זה כבר לא תופס מקום. אנו שותפים לאותו מפעל חיים, ולכן כל המחלוקות מתגמדות".
"בדיוק עכשיו אני נמצא במילואים, תותחן", מספר הרב פנחס. "אנחנו עשרה אנשים בצוות. שלושה דתיים בסך הכול. מרוכזים פה אנשי שמאל ואנשי ימין, חיים יחד זה לצד זה. האוהלים צמודים, אנחנו אוכלים יחד, שומרים יחד. ההווי והקרבה משנים את הכול. אנחנו כמו אחים. מהם אני מרגיש יותר סבלנות וקרבה לדת, אבל גם אני באופן אישי מכיר אותם יותר מקרוב. זו הגישה שעשתה פה מהפכה. זה לא דבר שקורה רק בבסיסים אלא גם בין שכנים, כפי שמראה הקידוש מדי שבת.
"יש מי שבהתחלה לא מתחבר, אבל עם הזמן כשהוא מבין שזו רק יוזמה להתקרבות, בלי אינטרסים, הוא מצטרף בשמחה. הקרבה והשותפות בין שכנים בבניין היא מיקרוקוסמוס למה שקורה בימים אלו בחברה הישראלית".
כדי להבין כיצד זה נראה מהצד השני השכנה סוניה בלום מספרת על החוויות שלה מהקידוש המיוחד, שהיא מחכה לו בקוצר רוח: "אנחנו בבניין 16 משפחות, שאת חלקן לא הכרתי לפני הקידוש של שבת בבוקר. המשפחות בבניין הן בעלות מגוון דעות וממגוון מקומות. הקידוש גרם לנו להכיר ולהוקיר זה את זה, וזו דרך מדהימה לגיבוש ולאיחוד. כשאני צריכה לרדת למקלט לקידוש אני נרגשת כמו לקראת אירוע. מי ייתן וכל עם ישראל יתגבש, יתאחד ויאמץ את הרעיון המקסים הזה".
הרב שיראזי ואשתו מבהירים שכל אחד, מכל עיר ושכונה בישראל, יכול ליישם את היוזמה גם בבניין שלו. אפילו מי שאינו מכיר את שכניו לעומק. היוזמה די פשוטה ואינה מצריכה יותר ממוטיבציה, שולחן, מעט כיבוד ויין.
יש להם גם כמה עצות איך להפוך את האירוע לאטרקטיבי ומעניין לכלל השכנים. "קודם כול הכנתי הודעה מיוחדת שמזמנת את התושבים לקידוש, והגרפיקה יכולה לשמש את כל מי שמעוניין", מספרת שני שיראזי. "לצד זאת ערכנו רשימה של מה אנחנו ממליצים להביא לקידוש ברמת שולחן, כיסאות, עוגות. חשוב לתכנן מראש מה צריך להביא כדי שלא לשכוח דבר. אני מציעה לפנות אלינו, ובשמחה נשלח את הגרפיקה ואת הרשימה המסודרת.
"את ההודעה שלחנו בקבוצת הוואטסאפ של הבניין, אך לצד זאת אנחנו ממליצים קודם לפנות לשכן שמכירים. שיהיו לכם שותפים ולא תארגנו את הקידוש לבדכם. זה תמיד צריך לבוא ממקום של שיתוף. למקום הקידוש הבאנו עמדת משחקים לילדים כדי שיוכלו להעסיק את עצמם בזמן שהמבוגרים מדברים ומתחברים בעצמם. זו חוויה מקסימה, ואנחנו ממליצים עליה לכל אחד".
לקבלת הגרפיקה ורשימת המצרכים לקידוש ולשאלות נוספות, פנו לדוא"ל: shnitzels@gmail.com
