ברגע אחד
יובל חיה
ברגע אחד, את מאמינה?
ברגע אחד תבוא גאולה.
מהמקום השבור הזה.
מהכבדות, מהייאוש, מהפחד, מהחרדה.
מההרגשה הזו של חומה בצורה
ושתיקה רחוקה
מאדישות, מבלבול, מכאב, מהדחקה.
משם.
את מאמינה?
כי היא תבוא
עוד תבוא גאולה.
ברגע אחד שמיים ייפתחו,
ברגע אחד תפציע השמש החמה, כי פשוט הגיע זמנה של הזריחה.
וכל הלילה האפל והבודד הזה ייראה זיכרון רחוק.
ונשאל את עצמנו
למה בעצם חששנו
איך לא זכרנו
שהכול מדויק, הכול מחובק.
הכול הכול הכול.
כי ברגע אחד,
את מקשיבה?
העולם כולו מתכוונן מול האמת היחידה.
מתקלף אחרי דורות של הסתרה.
תעצרי לשנייה,
תפקחי עיינים של נצח וקרבה.
גם האדמה לוחשת, הגיע זמן, הגיע זמן הגאולה.
עם קולות המים הזורמים
ועצים שנעים בתנועה חדשה
הם מרגישים, ואת?
עולם חדש עומד להיפתח בפנינו.
עוד מעט
עוד מעט זה פה
ואת? את מוכנה?
מוכנה לאור הגאולה?
תחילת הסוף
נועם אודרברג
כֵּיצַד מַתְחִילִים אֶת הַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה
וְכֵיצַד פּוֹתְחִים אֶת הַמַּנְגִּינָה.
זֶהוּ רֶגַע גּוֹרָלִי, זֶהוּ צַו הַשָּׁעָה
כְּשֶׁנָּחֲתָה לְפֶתַע הָרָעָה הַחוֹלָה.
כְּשֶׁהָרֹעַ אֶת הַטּוֹב בָּא לְהוֹקִיעַ
כְּשֶׁבְּבוֹקְרוֹ שֶׁל יוֹם הִפְתִּיעַ.
הִזְדַּעַזְעִי אֶרֶץ, הָרִימִי זְעָקָה!
עַל כָּל הַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ בְּתוֹכֵךְ הַדְלִיקִי נֵר, הַגְדִּילִי אֲבוּקָה.
זֶהוּ כְּבָר לֹא יוֹם חַג שֶׁל שִׂמְחָה
אֶלָּא יוֹם עָצוּב יוֹם שֶׁל אֲנָחָה.
נִקְטְפוּ לָהֶם בְּאַכְזָרִיּוּת קָרְבְּנוֹת הַזְּוָעָה
כְּקָרְבָּן עוֹלָה, אָשָׁם, חַטָּאת אוֹ כַּפָּרָה.
מִתְיָרֵא אֲנִי בּוֹרְאִי שֶׁמָּא תִּכְעַס עַל שֶׁאֵלוֹתַי
עַל כֵּן אֲבַקֶּשְׁךָ לִכְבוֹדְךָ לִפְתֹּחַ אֶת שִׂפְתוֹתַי.
כְּבָר נֶאֱמַר שֶׁאַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן
וּבְוַדַּאי בְּךָ אָנוּ סוֹמְכִים וּמְלֵאֵי בִּטָּחוֹן.
אַךְ שְׁאֵלָה לִי לִשְׁאֹל, אַבָּא
הֲרֵי אַתָּה כֻּלְּךָ מָלֵא אַהֲבָה.
כֵּיצַד מַסְבִּירִים לְזֹאת הָעַלְמָה
שֶׁזָּכְתָה לִהְיוֹת יַלְדָּה וּלְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה אִשָּׁה.
וְלַיֶּלֶד עִם הָאוֹפַנַּיִם הַיְּרֻקִּים
שֶׁבִּרְאוּתוֹ אֶת פְּנֵי הָרֶשַׁע יָדָיו הֵרִים.
וְלַסַּב שֶׁכְּבָר רָאָה אֶת עֲשַׁן הַבַּלָּהוֹת
וגַּם הַפַּעַם מַרְאוֹת עֵינָיו גָּרְמוּ לְעֵינָיו לִכְהוֹת.
ולאִמָּא הַצְּעִירָה עִם הָעוֹלָל בְּבִטְנָהּ
שֶׁכֹּה צִפְּתָה לְהַחֲזִיק אֶת אֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה.
עַל יְדֵי הָרֹעַ שֶׁעָטָפוֹ בְּעֹבִי השִׁכְבָה?
וְאֵיךְ אֶחְגֹּג אֶת שִׂמְחַת הַתּוֹרָה
שֶׁהָפְכָה מִיּוֹם שֶׁל אוֹרָה לַשַּׁבָּת הַשְּׁחֹרָה?
וְלָמָּה נִדְמֶה לָכֶם שֶׁאֶכְתֹּב אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת שׁוּרוֹת
הֲרֵי מַסְפִּיק לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם דֶּרֶךְ הַתְּמוּנוֹת.
וְזֹאת לָכֶם אוֹמַר בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה
וְתַכְנִיסוּ זֹאת טוֹב טוֹב לְלִבְּכֶם פְּנִימָה.
נִפְתַּח ונִכְתַּב לוֹ שׁוּב סִפּוּרוֹ שֶׁל עַם
שֶׁלִּבּוּ נִשְׁתָּת דָּם אַךְ תָּמִיד הוּא נִפְעָם.
עָם כְּלָבִיא יָקוּם עָלָיו נֶאֱמַר
אוֹרוֹ הַמְּיֻחָד תָּמִיד נִשְׁמַר.
מִי זֶה הֵעִיר מִשְּׁנָתוֹ אֶת הָאַרְיֵה?
כְּשֶׁיִּשְׁאַג מִי לֹא יִתְיָרֵא?
מִי לָהּ' אֵלַי יִקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל
אֶת מְחַלְּלֵי אֱ-לֹהָיו וְעַמּוֹ הוּא יָבוֹא לֶאֱכֹל.
הַחֲזִיקוּ חָזָק בֶּאֱמוּנָתִי יֹאמַר הָאֵל.
עוֹד מְעַט זֶה יִקְרֶה וְיָבוֹא הַגּוֹאֵל.
וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתְּקְעוּ
וְעַצְמוֹת הָאוֹיֵב עוֹד יִתְפַּקְּעוּ.
וְזֹאת הָאֲדָמָה שֶׁרַק שִׁכְּלָה חֵלֶק מֵעַמָּהּ
עוֹד תֵּדַע לָתֵת מָקוֹם לְבִנְיָן וּתְקוּמָה.
הִתְעוֹרְרִי מֵעָפָר קוּמִי
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי.
בָּהּ אוֹרֵךְ הָאִירִי אֶת יָפְיֵךְ
וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלֵךְ
וְעוֹד רָחֵל צוֹחֶקֶת וְאֵינָהּ עוֹד בּוֹכָה.
קוֹמִי אֻמָּה קְדוֹשָׁה, אֻמָּה בְּרוּכָה.
פינה שקטה
שלומית כץ
מצאי לך פינה שקטה
שאין בה שום חדשות או עדכונים,
שלא תצפי בה שוב ושוב
בכל מיני סרטונים.
מצאי לך פינה שתוכלי בה
קצת לנשום ולהירגע
בימים כאלו
מתגנב הפחד
ויש בלב דאגה.
תמלאי את עצמך בטוב,
תשמרי עלייך כמה שאפשר.
תהיי עם מי שאוהב אותך,
הכי קרוב,
בתקופה כזו קשה.
מצאי לך פינה שקטה
אפילו לכמה דקות,
לשחרר את כל השליטה
מותר לך.
מותר לך
לבכות.
תיקון קטן (גדול) לאליהו יוסיאן
עומר בר
כמו כולם, גם לי יוצא לצפות בראיונות רבים של אליהו. דבריו מעניינים ומרתקים, אין ספק. הנושאים שעליהם הוא מדבר, המערביזציה והתרבות האירופית שסיגלו פה באמצע מזרח התיכון, חוסר ההבנה וההפנמה מול מי אנחנו מתמודדים בכלל וכו', כל אלה לפי דעתי אכן מדויקים, אך על החלופה שהוא מציע, השינוי התפיסתי שהוא דורש, צריך בהחלט לדון.
אליהו מציע וטוען שהחלופה היא להתחיל לדבר בשפה של אויבינו, המזרח-תיכונית, הערבית, הטורקית ואפילו הסובייטית. בדרך זו, לדבריו, נביא את הניצחון.
האם כך אנו צריכים לנהוג? האם העם היהודי היושב בציון צריך להחליף את תפיסתו לתפיסה שכזו? ד"ר יחיאל הררי טוען שזו הנחה שגויה. להחליף את התפיסה המערבית בתפיסה המזרח-תיכונית של האויב זה כמו להחליף פרה בחמור, זה לא אנחנו, זו כלל לא המהות שלנו!
אז מה כן? איזו תפיסה כן נכונה לנו?
האמת היא שזה די פשוט: הגיע הזמן שנחזור סוף-סוף לשורש, למקור, שנחזור לתפיסה האמיתית ששייכת לנו; לתפיסה היהודית, למוסר היהודי.
המוסר היהודי דורש: "הבא להורגך השכם להורגו", "כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים". מימרות אלה, שלצערנו רלוונטיות כל כך לימינו, דורשות מאיתנו להפעיל כוח עוצמתי ולא מתפשר, ללכת עד הסוף שזה מתבקש, ממש כמו עכשיו.
נוסף על כך התורה מזכירה לנו שתמיד נדרש להיזהר מ"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". הכוח היהודי, כוחו של צה"ל, נובע בסוף ממקור אחד, מה' א-לוהיו. כך לא ניפול לגאווה ויהירות מיותרים (עיינו ערך ערב מלחמת יו"כ).
אז אנא, בואו נחזור למקורות. בואו נתחיל לדבר בשפה יהודית! לא צריך ללכת למחוזות אחרים כדי להבין כיצד צריך לנהוג! זה מה שיוביל לניצחון אמיתי בע"ה.
עברתם את הגבול
תגובה על מאמר המערכת
אילה עזר
יום שישי בערב, לאחר סעודת השבת, אתנחתא קלה ממאורעות החורבן ודיווחיו. אני פותחת את עלוני בית הכנסת וקוראת בין היתר את מאמר המערכת שלכם. מה אומר? אתם בהחלט שברתם שיא בתיאורים המזוויעים שהיו שם.
אני מבינה שאתם זועמים. כולנו זועמים. כולנו זועקים. כולנו שבורים. אבל תזכרו תמיד שעדיין שמורה לכם הבחירה איך להגיב. ובחרתם רע. רע מאוד! לתאר לפרטי פרטים זוועות שאפילו אולפני הטלוויזיה לא העזו לומר? חוסר אחריות מערכתית שלכם. חוסר אחריות אישית שלכם. פטרו את עצמכם לאלתר!
