אירוע מטלטל ופוגרום נורא ואיום פקד אותנו בשמחת תורה. עם ישראל, עם ה', ברוח ה' אשר עליו, הוליד מתוכו כוחות רבים ואדירים, בגבורה של קודש – אחדות עמוקה עד מאוד, מסירות נפש מופלאה, גבורה כבירה, אמונה עזה בה' ובקדושת ישראל ועוד. עם ישראל מופיע במלוא תפארתו והדרו.
הרוע המפלצתי שחתך בבשרנו החי הקים כנגדו את גבורת הקודש של עם ישראל, את הטוב האין-סופי העצום שגנוז בנשמתנו. הלב של כולנו מלא תפילה שהאריה אשר קם מתרדמתו, באש הקודש הא-לוהית אשר יוקדת בלבבו, יופיע בכל מלוא גבורתו להכות ולחסל את אויבינו עד תום, כנבואת מיכה: "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל". ובעזרת ה' משם ימשיך עמנו האהוב בגבורה אל עבר הגשמת כל ייעודי הנביאים, אשר הבטיחנו ה' א-לוהינו, שיתממשו בדור האחרון.
ברצוני לגעת בנקודה עמוקה מאוד שראוי שתופיע בקרבנו בעת הזאת. הפוגרום הנורא שאירע לעם ישראל גרם לרבים מלבד הכאב הנורא גם פחד ודאגה. בפרשתנו מצוי יסוד עמוק שיש בכוחו לתת כיוון לחיזוק הנפש בהתמודדות עם הדאגה והפחד. רבנו בחיי שואל: אם הקב"ה רוצה להציל את נח מהמבול, מפני מה הוא מצווה אותו לבנות תיבה ומדריך אותו להשקיע רבות בבנייתה ובהכנתה? הלא הקב"ה יכול לגרום לנח לצוף על פני המים בניסים ונפלאות, ומפני מה ציווהו להשתדל בדרכי הטבע?
נקודת ההישענות ומבטח הלב צריכים להיות אך ורק על ה'. המרגוע, השלווה והביטחון הפנימי צריכים להיות שאובים אך ורק מריבונו של עולם
בתשובה על כך רבנו בחיי מלמד יסוד גדול מאוד בכל מערכת היחסים בין השתדלות האדם ובין הביטחון בקב"ה, והוא מבאר זאת דווקא מתוך סוגיית הצבא והביטחון. דבריו חשובים ויסודיים מאוד, והם מסדרים את היחס הנכון בין חוסנו של הצבא מחד גיסא ובין הביטחון בה' מאידך גיסא, בין המצווה להילחם ולשכלל את הצבא ככל האפשר מחד גיסא, ובין הצורך לבטוח אך ורק בקב"ה מאידך גיסא.
רבנו בחיי אומר שהיסוד הזה כתוב בפסוק במשלי: "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה". בפסוק זה שלמה המלך ע"ה מלמד שעם ישראל צריך להשתדל לבוא בקשרי מלחמה, להכין עצמו ואת הציוד הדרוש. כי זוהי חובת ההשתדלות, הוא מלמד שה'סוס' צריך להיות "מוכן ליום מלחמה".
ואומנם אין לו לאדם לשים מבטחו בכך, אלא "לה' התשועה", הישועה תלויה אך ורק בה' יתברך. כי שאלת ההצלחה והתשועה היא רק ברצון ה'. ואם חפץ ה' באדם, אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. ולהפך, "אם ה' לא ישמור עיר" חלילה, "שווא שקד שומר". והכלל המבואר בספרים הוא שהאדם צריך לעשות ככל יכולתו בגבולות הטבע, והיתר – לסמוך על ה'. לכן, מלמד רבנו בחיי, ציווה ה' את נח לבנות תיבה, כדי שיתאמץ בהשתדלותו בדרכי הטבע, ועל השתדלות זו יחול הנס ותופיע ההגנה העליונה ממרומים.
ברוך ה' שזכינו לצבא חזק, ואנו מקיימים בכך מצווה לרשת את הארץ, כרצון ה'. חובה לשכלל את צה"ל תמיד, שיהיה צבא מקצועי ומתקדם, ערני ומוכן ליום קרב, ככל האפשר במסגרת היכולת הטבעית שנתן ה' לנו, בחינת "סוס מוכן למלחמה". ואומנם נקודת ההישענות ומבטח הלב צריכים להיות אך ורק על ה'. המרגוע, השלווה והביטחון הפנימי צריכים להיות שאובים אך ורק מריבונו של עולם, ולא על שום גורם אחר. יבחן האדם את נפשו, אם ההישענות שלו על ה' מצטרפת להישענות על חוסנו של הצבא וכיוצא בזה, או שההישענות הבלעדית היא על ה'.
הטרגדיה הגדולה של שמחת תורה יכולה להיות נקודת מינוף להישענות על ה'. כשהאדם מאבד משענת הוא עלול ליפול לפחדים גדולים, אך יכול גם לשוב אל המשענת האמיתית והבלעדית, הבלתי ניתנת לערעור, אל ה' יתברך. ויש לכל איש ישראל לדעת שה' יתברך חפץ בנו ורוצה שנבטח בו. דבר זה אינו 'פריווילגיה' לצדיקים אלא מצווה וחובה על כל אחד מישראל. ומי שבוטח בה', חסד ה' מסובבו, והוא מתברך, כאומרו "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו". נפשו שוקטת מסערתה, ולבבו ככפיר יבטח בשלוות צדיקים, "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי".
ונדע שה' דיבר טוב על ישראל, וכל מה שעושה עימנו, הכול באהבתו הגמורה אלינו, כדברי רבנו בחיי בחובת הלבבות, שגדר הביטחון בה' היא שלוות הנפש ביודעה שהיא מסורה בידיים של מי שאוהב אותנו אהבה גמורה, והוא כול יכול, וכל מה שעושה עימנו, הכול לטובתנו.
כבר בספר דברים אנו רואים שאתגר הביטחון בה' יתעצם דווקא בכניסה לארץ, בשעה שנבנה את חוסננו הלאומי ונתעצם בכוחנו. התורה מדגישה לבל נשכח את הביטחון בה' ואת הידיעה שהכול ממנו יתברך. האירוע המטלטל והנורא שפקד אותנו בשמחת תורה הוליד כוחות רבים בעם ישראל, ועם כל אלה גם חידוד נקודת ההישענות על ה' הוא אחד הפירות שראוי להוליד מטלטלה נוראה זו.
אומנם אין לחשוב שהביטחון בה' משמעותו זלזול בתפקידו ובשליחותו של צה"ל. כביכול אין צורך בחובת המלחמה, ודי לבטוח בה'. לא כן הדבר. חובה גמורה להתאמץ בכל כוחנו במלחמה, כי זה רצון ה'. אלו הם שני צירים נפרדים: במסגרת ההשתדלות יש לעם ישראל להתאמץ בכל הכוח במצוות המלחמה, בשכלול הצבא וביעילות הלוחמה, ובמסגרת הביטחון ושלוות הלב יש להישען הישענות גמורה על ה', כאילו אין צבא כלל ואין כיפת ברזל. יש רק ה', אשר הוא מגן בעדנו, כבודנו ומרים ראשנו.
יתר על כן, יש לדעת שהנס מלמעלה יבוא מכוח ההשתדלות שלנו מלמטה. וזה עומק הפסוק "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה": אם השתדלת והכנת את הצבא למלחמה, אזי מכוח ההשתדלות שלך תבוא תשועת ה' הניסית להושיענו ולהצליחנו.
וכך כתב רבנו בחיי (בפירושו על שמות יג, יח): "דרך התורה לצוות שיתנהג אדם במקצת בדרך הטבע והמקרה ואחרי כן יפעל הנס, וכן מצינו שאמר הקב"ה ליהושע (יהושע ח, ב) 'שים לך אורב לעיר מאחריה', ועם מלומדי הנסים והנפלאות למה יצטרכו לאורב? אלא שרצון התורה בכך שיעשה אדם בדרך הטבע כל מה שבידו לעשות והשאר יניח בידי שמים, וכן אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כא, לא) 'סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה', כלומר חייבים בני אדם להשמר בנפשותיהם ולהכין סוסים וכלי מלחמה והקב"ה יושיע כי התשועה לו לבדו יתברך".
שנזכה לראות במהרה בישועת ה' על עמו ונחלתו, באיבוד כל הרשעים ובזקיפות קומת האומה בכל הדרה וגבורת קדושתה, אמן!
