לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר

1.

שמעתם על התפילה לשלום השבויים? רמי גורן, בנו של האלוף במיל' הרב שלמה גורן שהיה הרב הראשי לצה"ל, מצא אצלו תפילה שאביו חיבר לשלום השבויים של מלחמת יום כיפור, לפני 50 שנה. הוא ריענן אותה קצת, ומרגיש שהציבור צריך להכיר את התפילה הזו, שלצערנו אקטואלית כל כך כעת:

"מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה אַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וְיִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת בָּנֵינוּ הַיְּקָרִים, חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל וּשְׁאָר הַלּוֹחֲמִים לְמַעַן בִּטְחוֹן הָעָם וְהָאָרֶץ, וְאֶזְרָחִים – זְקֵנִים וּצְעִירִים, נָשִׁים, גְּבָרִים וְטַף – הַנִּמְצָאִים בְּצָרָה וּבִמְצוּקָה, וּנְתוּנִים לִמְשִׁסָּה וְסַכָּנָה בַּשֶּׁבִי.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם לְקַיְּמָם וּלְחַזְּקָם וּלְהַחֲיוֹת רוּחָם וְתִקְוָתָם, לְהַצִּיל מִמַּסְגֵּר נַפְשָׁם, לְהוֹצִיאָם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה.

וְלַפְּצוּעִים שֶׁבָּהֶם יִשְׁלַח ה' רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, וְיִזְכּוּ כֻּלָּם לָשׁוּב בִּמְהֵרָה לְבֵיתָם וּלְאַרְצָם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וִיקַיֵּם בָּהֶם דִּבְרֵי הַכָּתוּב: 'לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר', וְנֹאמַר אָמֵן".

אמן.

2.

זהבית קינג מקיבוץ בארי מספרת: "בחודשים האחרונים הבן שלנו, אורי, למד לקראת העלייה לתורה עם הרב צבי ארליך. אורי למד את פרשת בראשית וגם למד על הנחת תפילין ועל 'שמע ישראל'. הרב צבי סיפר לו שיש אנשים במהלך ההיסטוריה שלנו שהמילים 'שמע ישראל' היו המילים האחרונות שלהם, מרבי עקיבא ועד רועי קליין. אלה מילים של מסירות נפש. הוא ביקש מאורי ללמוד את הפסוק החשוב הזה בעל פה, והוא אכן עשה כך.

על מה שקרה לקיבוץ היקר שלנו בשמחת תורה כל העולם יודע. אנחנו אישית הסתגרנו בממ"ד במשך 36 (!) שעות. 36 שעות בלי מים, חשמל ואוכל, בעוד המחבלים רוצחים וטובחים בחוץ. בכל פעם כשעלה בנו הפחד, התפללנו ביחד ואמרנו עם אורי 'שמע ישראל'. הפסוק שאורי למד רק לא מזמן, קיבל המון משמעות באותה יממה וחצי, עד שחולצנו.

עכשיו אנחנו במלון בים המלח. הרב צבי ומתנדבים מופלאים הרימו כאן חגיגת בר מצווה גדולה. דמעות של עצב ושמחה מילאו את עינינו. בירכנו את ברכת הגומל על שניצלנו, התפללנו לשלום השבויים והנעדרים ולשיקומה של הקהילה שלנו, וכמובן – אורי אמר עם הרב צבי 'שמע ישראל' בהתרגשות.

הסתכלתי מסביב על מי שכאן ועל מי שלא איתנו, ולא האמנתי. איחלנו לכולנו שלא רק אורי יגדל מעכשיו לתפארת.

כשנפרדנו מהרב צבי, אמרתי לו שכאשר הוא ילמד מעכשיו נערי בר מצווה את 'שמע ישראל', הוא יוסיף את הסיפור של אורי".

3.

שבועיים לעידן הזה, שאנחנו עדיין לא יודעים איך נקרא לו בעתיד. הנה עצה קטנה ומעשית:

חג שמחת תורה נקטע באמצע במקומות רבים. סיפרו לי שבמלונות באילת ובירושלים, שם נמצאים רבים מתושבי העוטף, עשו בשבת בבוקר הקפות סמליות של שמחת תורה. הקהילות החליטו להשלים את תפילות ההקפות בריקוד, במעגל, בדמעות, למרות הכול. גם בקיבוץ סעד התכנסו קומץ החברים שנשארו לשמור על הקיבוץ, וערכו הקפה אחת סמלית, עם ספרי התורה שלהם, מסביב לבמה. אלה לא היו ההקפות השמחות שתוכננו. הן נעשו בדמעות, בתפילה, ובעיקר בלי חברים יקרים שאינם.

ומהשטח: סיפר לי המילואימניק אביחי מיכליס שכאשר יצא מהבית בשבת שעברה בבוקר, אשתו אפרת דחפה לו לתיק את חבילת הסוכריות שלא הספיקו לזרוק בהקפות של שמחת תורה. "כדי שיהיה לי מתוק", הוא כותב. "ובאמת, כשקצת מר, אני לוקח איזו סוכריה אחת ונזכר. תעשו את זה גם אתם. תפזרו דברים טובים אחד על השני, קחו סוכרייה, תמתיקו טעם מר".

הרבה מומחים שדיברתי איתם השבוע המליצו על טקסים קטנים כאלה, של קשר בין העידן הקודם לעידן הזה. של סגירת מעגלים, אפילו באופן סמלי, כדי לא לאבד קשר עם כל הטוב שהיה ושעוד יהיה. תמצאו לכם מהי הסוכרייה שלכם משמחת תורה.

שבוע טוב, בשורות טובות.

4.

שירי וידן, סטודנטית מקיבוץ נען, כותבת לי כך:

"ביום שישי, לפני שהכול התחיל, הייתי בסערת רגשות על משהו אישי. ואז שמעתי אותך ברדיו מדברת על שמחת תורה ועל שמסיימים לקרוא את התורה כולה והשבוע מתחילים שוב מבראשית. זה תפס אותי וחיזק אותי. החלטתי שאם כולם מתחילים מבראשית – גם אני אצטרף ואתחיל ללמוד את התורה, מההתחלה.

מאז… כל העולם התהפך עלינו. זה נראה עידן אחר. אבל אתמול בלילה, לפני השינה ואחרי החדשות, לקחתי איתי שני ספרים על פרשת השבוע ופשוט קראתי את הפרקים הראשונים של ספר בראשית. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ…

רציתי להזכיר שגם אם הכול השתנה – נסו להתחיל מבראשית. לי זה נתן הלילה הרבה כוח".