אריאל דנינו
"אנו מכריזים בזאת על תל יריחו העתיק אתר מורשת פלשתיני", הצהירו נציגי ארגון אונסק"ו, ארגון החינוך והתרבות של האו"ם, בכינוס שנערך בסעודיה לפני כשבועיים. בכינוס השתתפו לראשונה גם נציגים מישראל, והם זעמו על ההחלטה המופרכת. העובדה הפשוטה היא שההיסטוריה ה'פלשתינית' מתחילה במקרה הטוב לפני כמה עשרות שנים, ואילו בתל העתיק שהוכרז אתר מורשת, תל א-סולטאן, יש ממצאים בני אלפי שנים.
כמו כן ברור לכל בר דעת כי המטרה בהכרזה זאת היא פוליטית גרידא, עוד ניסיון לטשטש את הקשר העמוק בן אלפי השנים שבין העם היהודי לאדמת הארץ. ואכן, מייד לאחר ההכרזה בירך עליה ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן ואמר שההחלטה של אונסק"ו "היא עדות לאותנטיות ולהיסטוריה של האנשים הפלשתינים". לדבריו, הרשות הפלשתינית "תמשיך לשמר את האתר הייחודי הזה למען האנושות כולה". כמובן.
ההכרזה המופרכת של האו"ם קוראת לנו לחזור ולהתבונן באחד הקשרים החשובים בין עם ישראל לעיר הראשונה שכבש יהושע בן נון. "מנעולה של ארץ ישראל" היא מכונה בפי חז"ל, וההיסטוריה של העם היהודי שזורה בה לאורך אלפי שנים. זהו סיפורה של העיר יריחו מימי משה רבנו עד ימינו אנו.
גם בראשית ימי הציונות יריחו לא נשכחה מליבם של המתיישבים החלוצים, ובאזור יריחו החלו מהלכים של גאולת קרקעות, וקבוצת מתיישבים תכננה לבנות במקום מושבה ששמה יהיה פתח תקווה. לבסוף הצליח הגרעין המייסד, שהיו בו גם הרב מאיר אוירבך ויואל משה סלומון, לגאול קרקעות בסמוך לנחל הירקון, ושם הקימו את המושבה פתח תקווה, שגדלה לאחת הערים הגדולות בישראל
התיישבות יהודית ביריחו
נוסף על היותה של יריחו אחת הערים העתיקות בעולם, היא גם אחת הערים החשובות ביותר, ומוזכרת לכל אורך התנ"ך. כבר בספר דברים משה רבנו לפני מותו רואה לנגד עיניו את יריחו, עיר התמרים, שער הכניסה לארץ. רואה את הארץ – אך אינו נכנס אליה.
לאחר מותו של משה כבש יהושע את יריחו, וכך נפרצה הדרך לכיבושה של הארץ כולה. הפרקים הראשונים בספר יהושע, המתארים את הנס שבנפילת החומות ואת הפחד שנפל על גויי הארץ, מהדהדים אלינו לאורך כל הדרך ומתווים לנו גם היום את המעשים שעלינו לנקוט כדי להחזיר את הארץ לידינו, ובראשם האמת הפשוטה: לא לפחד, ה' איתנו.
לאחר כיבוש יהושע התיישבו באדמות יריחו צאצאי יתרו, אך העיר עצמה (תל יריחו) נותרה חרבה מאות שנים, כיוון שיהושע הטיל חרם על בנייתה מחדש. בימיו של המלך אחאב בנה אותה מחדש חיאל בית האלי. המעשה של בניית העיר אומנם נחשב שלילי, ואכן התקיימה בחיאל קללתו של יהושע, אך לדברי חז"ל בתוספתא: "משנבנתה – הותרה לישב בה".
וכך אנו ממשיכים גם אל ימי בית שני, ובעיר התמרים המדברית התיישבו רבים מעולי בבל. יריחו סמוכה למדי לירושלים, ובשל כך היא נעשתה לאחת הערים החשובות בישראל באותה תקופה. גם בחפירות ארכאולוגיות שנעשו בעיר מרבית מהממצאים המצביעים על התיישבות יהודית במקום מתוארכים לתקופה זאת.
בשלהי בית שני נבנו בעיר ארמונות החורף של מלכי חשמונאי והורדוס, המלמדים גם הם על חשיבותה של העיר העברית הראשונה. במתחם הארכאולוגי של ארמונות החשמונאים בנו הערבים לפני כשלוש שנים בתים רבים ופגעו בעתיקות ובדרך הגישה לאתר. המנהל האזרחי לא אכף את איסור הבנייה אף שהמקום נחשב לאדמות מדינה. אם כן, כשאבו מאזן מדבר על שהרשות הפלשתינית תמשיך "לשמר את האתר", הביטוי 'לתת לחתול לשמור על השמנת' מקבל משמעות חדשה וכואבת.
בתקופת המשנה והתלמוד יריחו מוזכרת כמה פעמים כעיר חשובה וגדולה הסמוכה לירושלים המקיימת קשר רציף עם בית המקדש ונזכרת במגוון הלכות הנאמרות מפי תלמידי החכמים באותה תקופה.
הקשר של היהודים ליריחו הדוק כל כך, עד שאפילו בתקופת הגלות ובזמן השלטון הביזנטי והשלטון הערבי נמשכה ההתיישבות היהודית ביריחו. רשמים מאותה תקופה אפשר למצוא בעיר עד היום בצורתם של שני בתי כנסת יהודיים עתיקים: בית כנסת נערן ובית כנסת שלום על ישראל. מבנים מרשימים אלו נשארו עומדים כמעט בשלמותם, ובתוכם נמצאו רצפות פסיפס נדירות שהשתמרו אף הן מאות שנים במצב מעורר התפעלות.
ולאחר הגלות הארוכה גם בראשית ימי הציונות יריחו לא נשכחה מליבם של המתיישבים החלוצים, ובאזור יריחו החלו מהלכים של גאולת קרקעות, וקבוצת מתיישבים תכננה לבנות במקום מושבה ששמה יהיה פתח תקווה. לבסוף הצליח הגרעין המייסד, שהיו בו גם הרב מאיר אוירבך ויואל משה סלומון, לגאול קרקעות בסמוך לנחל הירקון, ושם הקימו את המושבה פתח תקווה, שגדלה לאחת הערים הגדולות בישראל.
הרב יוסי פלאי: "כרגע יש לנו אישור מהצבא לכניסה פעם בשלושה שבועות בערך, כניסה קצרה שבה אנחנו מספיקים להיכנס ללימוד בבית הכנסת כשעה. אם אנחנו נכנסים בבוקר, אנחנו גם מתפללים שחרית ונשארים ללימוד קצר, ואז נאלצים לצאת"
לאור יום
ומה קרה לאחר שחרור יריחו במלחמת ששת הימים? בשלב הראשון הוקם גרעין יריחו, ובו פעלו מתיישבים אשר ניסו כמה פעמים להיכנס לתחומי העיר ולהקים בה נקודות התיישבות, אך למרבה האכזבה נחסמו, וכוחות צה"ל והמשטרה פינו אותם שוב ושוב. למרות הכישלונות בהתיישבות בעיר עצמה נשא פרי מאמצם של אנשי הגרעין, ולבסוף הוקמו יישובים סביב לעיר, ובהם ורד יריחו, מבואות יריחו ובית חוגלה.
נוסף על ההתיישבות במרחב סביב העיר, בתחילת שנות התשעים הוקמה בבית הכנסת העתיק שלום על ישראל ישיבת יריחו בנשיאות הרב יצחק גינזבורג, שהיה באותה תקופה גם ראש הישיבה בקבר יוסף בשכם. בשנות האינתיפאדה השנייה (תשס"א) פסקה פעילותה הקבועה של הישיבה, והכניסות לעיר ולבתי הכנסת העתיקים נעשו נדירות יותר ויותר. אבל בשנה שעברה חידשה את הישיבה קבוצה של כעשרה בחורים הלומדים ביישוב בית חוגלה הסמוך, והם נכנסים לבית הכנסת אחת לחודש בכניסה באבטחת צה"ל.
"תמיד כשאנו נכנסים ליריחו אנחנו אומרים שבשביל לכבוש את העיר הזאת מספיקים שני המרגלים", אומר הרב יוסי פלאי, מרבני הישיבה כיום שהוא עצמו למד בישיבה לפני 23 שנה. "כרגע אנחנו היחידים, אבל אנחנו יודעים כמה זה חשוב, כי יריחו היא המפתח לארץ ישראל כולה.
"כרגע יש לנו אישור מהצבא לכניסה פעם בשלושה שבועות בערך, כניסה קצרה שבה אנחנו מספיקים להיכנס ללימוד בבית הכנסת כשעה. אם אנחנו נכנסים בבוקר, אנחנו גם מתפללים שחרית ונשארים ללימוד קצר, ואז נאלצים לצאת".
הישיבה מוציאה ליריחו אוטובוס ממוגן, על פי הנחיות הצבא, ואליו מצטרפים מבקרים ומתפללים רבים מכל רחבי הארץ. בשאר ימות השבוע לומדים התלמידים בחוות בית חוגלה, שהקימה ארנה קובוס. קובוס היא אחת הדמויות המרתקות ביותר באזור, והיא מיישבת את האזור זה עשרות שנים. היא הפריחה את השממה בעשר אצבעותיה, ולא רק את השממה הגשמית הפריחה בבנייה ובחקלאות; גם את ההיכרות של הציבור עם המקום היא עוררה בצורה מפליאה בשנים האחרונות, כולל סיורים לכל האתרים בסביבה הודות להיכרות עמוקה שלה עם השטח, והיא אפילו כתבה ספר על יריחו.
גם אל בית כנסת נערן, שנמצא ממש בפאתי העיר, מרחק הליכה מהיישוב מבואות יריחו, מגיעים מבקרים ברכב או ברגל, והם אף נכנסים להתפלל בבית הכנסת מדי פעם.
"ההקמה של הישיבה נעשתה אף היא בצורה של 'אתערותא דלתתא'", מספר הרב יוסי פלאי. "פנו אליי בסוף שנת תשפ"ב כמה תלמידים מישיבת תום ודעת (שאף היא של הרב גינזבורג, א"ד), ואמרו לי: הרב, אנחנו רוצים להקים מחדש את ישיבת יריחו. בהתחלה אמרתי להם שאין מצב עכשיו וזה לא יצלח, אבל הם התעקשו, והישיבה אכן הוקמה".
בניגוד לכניסות לקבר יוסף בשכם, הנערכות באישון לילה, הכניסות ליריחו נעשות גם לאור היום, בין השאר כיוון שהעיר יריחו נחשבת לשקטה יותר משאר הערים הערביות אחרות. ואולם גם המציאות הזאת הולכת ומשתנה בשנים האחרונות. בחודשים האחרונים יצאו מהעיר כמה אירועי טרור, ואף התבצרו בה מחבלים אגב חילופי ירי עם כוחות צה"ל במקום. גם תלמידי הישיבה חווים את התגברות הטרור בעיר התמרים. "בפעם האחרונה שנכנסו כבר ממש הכינו לנו קבלת פנים, וביציאה מיריחו עשרות מחבלים זרקו על האוטובוס אבנים ובקבוקי תבערה. יריחו שוב מסמלת לנו את מה שנכון לגבי כל הארץ: בכל מקום שלא נתיישב בו הטרור רק ילך ויתגבר.
"אם אני מסתכל על העתיד, אני יכול להיות לכאורה מאוד פסימי". אומר הרב פלאי. "גם בגלל הטרור שמתגבר מהעיר וגם כי אנחנו עדיין נכנסים לעיר כמו אורחים ולא כמו בעלי הבית. אבל אנחנו יודעים, במיוחד ביריחו, מה הכוח של יחידים מאמינים ועקשנים. כמו אז גם היום עלינו להפיל בעיקר את החומות שבלב, והקב"ה יעזור לנו להפיל את החומות שבשטח".
