ח"כ צבי סוכות, מפלגת הציונות הדתית
גילוי נאות: אני קורא אדוק של מאמרי המערכת בעולם קטן זה שנים, וכמעט תמיד מזדהה עם כל מילה ושמח על היכולת של הכותבים לנסח טוב כל כך דברים מורכבים בציבוריות הישראלית ובמגזר ולהוסיף קריאת כיוון ברורה.
עם זאת בפרשת ראה היה פה מאמר שהרגשתי חובה להגיב עליו. בקצרה, מאמר המערכת בא לומר שבמציאות ההזויה והמופקרת ביו"ש אנשי החוות והגבעות נלחמים בעבורנו על השטח.
מטבע הדברים, שום מלחמה אינה סטרילית, ובמציאות הזויה ולא הגיונית של כיבוש ערבי מתמיד בחלקים נרחבים בשטח ושל ממסד שאינו מאפשר ליהודים להשיב מלחמה בצורה חוקית קמים אנשי החוות והגבעות ועושים את העבודה הקשה בעבור כולנו.
אלא שבמציאות הזויה כזו יש גם תופעות לוואי קשות שבמציאות הזו יש להתייחס אליהן בסלחנות. הציטוט המדויק: "כן, יש שם אצל הנוער קצת סמים, ויש שם כנראה גם כמה אנשים שהמוח שלהם התחמם עד כדי כך שהם מוכנים לפגוע בחפים מפשע, וזה לא טוב. יש שם עוד כמה תופעות שוליים לא כיפיות, ובכל זאת אין לנו זכות מוסרית, לאור הפלורסנט ובגבורת המקלדת, לגנות ולבזות אותם… כי אנחנו כולנו מציבים אותם בזירת קרב שבה הכללים בלתי נתפסים".
אנחנו צריכים לחבק אותם ולומר בשפה ברורה שלמשימה הזו מצטרפים רק מי שיודעים להתנהל גם במציאות מורכבת בלי לאבד את זה. ב"ה יש מספיק אנשים שיודעים להתנהל ככה והקימו את מפעל החוות והגבעות בשנים האחרונות
וכאן אני רוצה לחלוק מכול וכול על כותב המאמר. ביהודה ושומרון הוקמו בשנים האחרונות קרוב לשבעים גבעות וחוות חקלאיות. את רובן המוחלט מאיישים בעלי משפחות שמוסרים את הנפש כפשוטו ממש כדי לתפוס את השטח. אנשים שישנים במשמרות כדי לשמור בלילה, שיוצאים עם הצאן למרעה ותופסים יחד מאות אלפי דונמים בשטח הפתוח ביהודה ושומרון. שמצליחים לפתח קשרים טובים עם המועצות האזוריות, עם הצבא, עם המנהל האזרחי ועם המשטרה, והכול בתנאים כלכליים הזויים.
בכל פעם שאני מבקר בחוות הללו אני יוצא מהן דומע לנוכח מסירות הנפש של האנשים הללו. לא פגשתי שם סמים, לא אנשים חמומי מוח ולא תופעות שוליים "לא כיפיות". ברובן המוחלט של החוות ושל הגבעות שקמו בשנים האחרונות פשוט אין תופעות כאלה. כן יש שם אנשי כפיים רציניים שעובדים קשה מאוד מאוד.
האנשים הללו מבינים את המורכבות וחיים בה לכתחילה. על 95% מהחוות ומהגבעות שקמו בשנים האחרונות לא שמעתם מעולם בתקשורת, כי פשוט לא היו בהם אירועים שמצדיקים את זה.
על הקושי העצום שבהתמודדות עם משק בית ועם ילדים שגדלים לבד ועם שמירות מסביב לשעון נוסף גם הקושי מול הערבים ולפעמים מול גורמי האכיפה במנהל האזרחי. ברובן המוחלט של הגבעות והחוות זה מסתיים כמעט תמיד בשקט. ברובן המוחלט של החוות והגבעות לא מרביצים לחיילים ולשוטרים, וקוראים לצבא ברגע שערבים באים לפגע. גם כשהם נקלעים לסיטואציות מורכבות מאוד הם מצליחים ברוב המקרים להיחלץ מהן בחוכמה.
הם מבינים שהם סיירת מטכ"ל של ההתיישבות, ובסיירת אין מקום לטעויות. שהמערכה רחבה בהרבה מהסיטואציה הספציפית שהם ניצבים מולה כרגע. לא כל אחד מתאים לסיירת; רק מי שיודע לעמוד בתנאים הקשים מתאים לתפקיד.
הם צודקים. מי שאינו יודע לשלוט בעצמו ולהתנהל בחוכמה גם במציאות מורכבת, עדיף שלא יקים גבעות. לעניות דעתי הנזק למפעל כולו אינו שווה את התועלת שבמעט אנשים שאינם מתאימים ובאים כל זאת. אנחנו צריכים לחבק אותם ולומר בשפה ברורה שלמשימה הזו מצטרפים רק מי שיודעים להתנהל גם במציאות מורכבת בלי לאבד את זה. ב"ה יש מספיק אנשים שיודעים להתנהל ככה והקימו את מפעל החוות והגבעות בשנים האחרונות.
ב"ה יש גם בדור שלנו הרבה משימות מורכבות פחות שאפשר להיות שותפים בהן, וכמובן אין פה שום עניין אליטיסטי אלא פשוט התאמה למשימה ספציפית. אפשר וצריך לדעת לחיות את המורכבות שהקב"ה זימן לנו בדור שלנו. אפשר למסור את הנפש ולהישאר מדויקים ככל האפשר. הדרך לניצחון אמיתי עוברת ביכולת להיות מדויקים במציאות העכשווית, מורכבת ככל שתהיה. רק כך נצליח לנצח את המערכה על יו"ש.
יש היום ב"ה לא מעט ארגונים כמו השומר יו"ש, ארצנו והשומר החדש שמארגנים שמירות והתנדבויות בחוות ברחבי יו"ש. כולם מוזמנים להגיע דרכם ולתת כתף במלחמה על הארץ. עם כל המורכבות.
