מוריה ליטווק, מנכ"לית יהודית – ארגון זכויות נשים ברוח יהודית
רגע לפני יציאת הכנסת לפגרת הקיץ עבר בה החוק להחמרת הענישה בגין עבירות מין על רקע לאומני. פוסטים רבים בגנותו נצפו ברשתות החברתיות, ארגוני זכויות נשים הזדעקו, וערוצי התבהלה מיהרו לתקוף.
ברוח הימים הללו אולי כדאי להתחיל דווקא בשיתוף הפעולה של הקואליציה והאופוזיציה, שבו חברו ח"כ יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו ולימור סון הר-מלך מעוצמה יהודית למען השלמת החקיקה, וכן הצביעה בעדו ח"כ פנינה תמנו שטה מהמחנה הממלכתי.
החוק קובע כי הענישה על עבירות מין על רקע לאומני תוכפל, והפוגע גם ישלם פיצוי כפול. כמו כן הצעת החוק קובעת כי שר המשפטים ידווח בכתב לוועדה לביטחון לאומי של הכנסת אחת לשנה על מספר כתבי האישום שהוגשו בתיקים של עבירת מין או עבירת הטרדה מינית הכוללות מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור. בחוק נקבע גם כי השר לביטחון לאומי ידווח אחת לשנה לוועדה כמה חקירות נפתחו בחשד לעבירות הנ"ל.
בכלי התקשורת נשמעים תדיר דיווחים רבים וכואבים על ערבים שפוגעים ביהודיות. הטרדות, שליחת ידיים, תקיפות ואונס. רק בשנת 2023 דווח על יותר מעשרה מקרים קשים כאלה, והאחרון שבהם, נכון לכתיבת שורות אלה, הוא המקרה המחריד בצפון, שבו פגע באכזריות תאמר אברהים מג'נין בנערה בת 14 במתחם צימרים של הוריה, שבזמן האחרון הוא משמש שם שיפוצניק.
משחר ההיסטוריה היו פגיעות מיניות חלק בלתי נפרד מסכסוך וממלחמה כוללת. זו גישת החוק הבין-לאומי לעניין זה: בשנת 2008 קבעה מועצת הביטחון של האו"ם בהחלטה 1820 כי תקיפה מינית שבה בן לאום אחד תוקף בן לאום אחר באזור המוכר כמצוי בסכסוך בין שני הלאומים, תוכל להיחשב פשע מלחמה.
בשני העשורים האחרונים פגשנו בישראל לפחות פעמיים את הקשר בין אונס לרצח קשה ומזעזע ביותר ברציחות של התמימות והטהורות ליפז חימי, בת שמונה מבית שמש, שנאנסה ונרצחה ביום העצמאות בשנת 2006, ואורי אנסבכר, שנאנסה ונרצחה בשנת 2019. ה' ייקום דמן.
לעיתים קרובות טרור מסוג תקיפות והטרדות מיניות מושתק ומטושטש ואינו מקבל את הגדרתו המדויקת: אירוע טרור. לרוב די לתחקר מעט את המחבל הפוגע ולהבין ממנו כי המעשים שעשה נובעים מאידאולוגיה רצחנית, ומטרתם אחת: לפגוע דווקא ביהודיות, רק מפני שהן יהודיות.
הגופים והרשויות במדינה אינם ערים דיים לתופעה זו, וממילא יש קושי להוכיח את הקשר הלאומני למעשים אלה: כדי שהמשטרה תחקור את הרקע הלאומני, המתלוננת צריכה לציין זאת מפורשות בתלונתה. בפרקליטות אין סיווג המאפשר לפלח את התיקים בהתאם לרקע ביצוע העבירה. כך מגיעים למצבים אבסורדיים שבהם האונס של הילדה בת העשר בדרום לא הוכר אירוע לאומני והיא אינה מוכרת כנפגעת פעולות איבה, ונפגעות רבות נדחות בוועדה המאשרת של משרד הביטחון.
מי שהוועדה מכירה בהיותן נפגעות על רקע לאומני זכאיות להטבות ולזכויות בהתאם לחוק. דבר זה חשוב כשלעצמו, אך חשובה יותר תחושת ההקלה שלהן, שהיא חלק מתהליך הריפוי שהן זקוקות לו כל כך.
לא מדובר בהייררכייה של פוגעים, כפי שנטען, אלא בקבלת אחריות של מדינת ישראל לאירועי טרור, ובדומה להכרה במי שנרצחו בפיגוע, זה לא אומר שאין צער וכאב עמוק על מי שנפטרו קודם זמנם בתאונה או מחלה קשה לא עלינו. ואולי כאן המקום לכתוב את המובן מאליו: כל עבירת מין היא אכזרית וכואבת. כל פוגע באשר הוא ראוי לעונש חמור וקשה. "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", נכתב בוודאי לציווי על טוהר המעשים ועל חברה מתוקנת.
בישראל יש כלים מיוחדים שמטרתם להילחם בטרור ולמנוע ממנו להתפשט. בדיוק כמו שכבר יש ענישה מחמירה יותר במקרים של תקיפה על רקע לאומני או ניסיון ליצור הרתעה באמצעות הרס בתי מחבלים, כך מטרת החוק המדובר ליצור הרתעה ולגרום למחבל הבא לחשוב פעמיים לפני שהוא בא לפגוע בנפש טהורה רק בשל היותה יהודית.
חקיקה זו באה להאיר בזרקור גדול על מעשים חשוכים ואכזריים אלה, לתת לרשויות כלים להתמודדות עם אירועי טרור מסוג זה ולהעניק מעט מן הצדק המגיע לנפגעות ולנו כחברה.
