לראות את הטוב- חקת

לראות את הטוב

1.

השבוע, ל' בסיוון, היה יום הולדתי. פעם לא ייחסתי כל כך הרבה חשיבות ליום הזה, עד שהרב יוסף יצחק ג'ייקובסון הסביר לי למה זה כל כך מהותי, בעיקר בדורנו:

"בדור שלנו הכריז הרבי מלובביץ' על מבצע חדש: 'מבצע יום הולדת'. היה לו חשוב מאוד שאנשים יציינו את יום הולדתם בשמחה גדולה.

למה הוא חידש את המבצע הזה דווקא בדורנו? לדעתי הדור שלנו מאותגר מבחינת שמחה. אחד האתגרים הכי גדולים הוא לשמוח ולזכור שלא באת לעולם הזה סתם, שיש תכלית לכך שדווקא הנשמה שלך ירדה לכאן ביום מסוים.

יש היום כל כך הרבה מבוכה, בלבול, פגיעות, רגישות. לפעמים נדמה שככל שיש יותר שפע – יש יותר סבל. חגיגת יום ההולדת מזכירה לך שאלוקים מאמין בך ובכישרונות שלך. שהוא רוצה בקיומך.

יש גם מנהגים מיוחדים ליום הזה: ביום ההולדת נהוג לתת צדקה, להתפלל, לקרוא תהילים, לעשות חשבון נפש, לשמוח עם משפחה וחברים, לקבל על עצמנו קבלה טובה שנקפיד עליה מעכשיו ועוד ועוד".

אז תודה לרב ג'ייקובסון על שינוי הגישה. ויש עוד דבר שעושים ביום הולדת: מברכים אחרים. אז אני מברכת כל אחד מכם למילוי משאלות ליבו לטובה. ומזל טוב גם לכם, ביום שבו אתם נשלחתם לעולם.

2.

פרשת חוקת נפתחת במילים: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה", ואז מתארת נושא שנחשב לתעלומה עד היום – פרה אדומה. דורות של חכמים דנו במצווה הזו, שאין לה נימוק ברור: האם יש בכלל סיבה מובנת לכל מצווה? האם יש טעמים גלויים וטעמים נסתרים? האם אנחנו חייבים, או בכלל יכולים, להבין הכול? האם אנחנו מקיימים רק את מה שמובן, או שלפעמים אנחנו פשוט אומרים לעצמנו שזה החוק וזהו, "זאת חוקת התורה"?

הרי כיום אם משהו נשמע עתיק ולא מעודכן, הכי קל ללעוג ולבטל. אם לא קלטנו הכול בשכלנו, כאן ועכשיו – אז זה בטח עניין לא רלבנטי, שיכול לספק חומר לאחלה בדיחות על המסורת שלנו.

הנה משפט אחד של הרמב"ם, מגדולי המחשבה היהודית בכל הדורות, בסוגיה העמוקה הזו: "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולדעת סוף עניינם כפי כוחו, ודבר שלא ימצא בו טעם ולא ידע לו עילה – אל יהיה קל בעיניו".

כלומר, מצד אחד צריך לנסות להבין, ללמוד, להתאמץ. יש ארון ספרים יהודי שמבוסס על אלפי שנות לימוד. ראוי לצלול פנימה, לעומק, לפני שקובעים משהו בפסקנות. מצד שני, גם אחרי שנלמד, תמיד יהיו דברים שלא נבין. וגם אם הם לא אופנתיים, גם אם לא נקלוט אותם לגמרי, צריך להיזהר מאוד מלזלזל בהם.

כשאתה צוחק על המורשת שלך, אתה בעצם צוחק על עצמך.

3.

רעיון יפה של ד"ר רקפת בן־ישי:

מספרים על ילד שהגיע לקרקס וראה פיל גדול קשור ליתד קטנה. כשהילד שאל למה הפיל לא עוקר אותה ובורח, ענו לו אנשי הקרקס: קשרנו את הפיל ליתד כשהוא היה פילון צעיר וחלש, והיתד הייתה גדולה וחזקה ממנו. בימים ההם לא היה לו סיכוי להיחלץ ממנה. השנים חלפו, הפיל גדל והתחזק, אבל בעיניו זה עדיין נראה בלתי אפשרי. גם כשברור לכולם שבעיטה קטנה שלו תפיל את היתד בקלות, הוא לא מודע לכוח הרב שלו ולא מנסה להשתחרר.

פרשת השבוע, פרשת חוקת, מספרת על כמה מסעות שעברו בני ישראל במדבר ומציינת גם את נחל זרד. שלושים ושמונה שנים לא הצליחו אבותינו לחצות את הנחל הזה ולהתקדם במסע אל ארץ ישראל. היינו מצפים שנחל כזה יהיה עמוק, מסוכן וגועש, אבל חז"ל מספרים שרוחבו היה בערך כמו זרת אחת. מדהים, אותם אנשים שחצו את ים סוף ביציאת מצרים, לא מסוגלים לעבור שלולית קטנה. מכשול פעוט כל כך מפריד בינם לבין הארץ המובטחת.

נראה שהבעיה לא נעוצה בנחל אלא באנשים. בני ישראל זלזלו בארץ ישראל בחטא המרגלים, ועדיין לא תיקנו את הקלקול הזה. כל עוד הם לא באמת רצו את הארץ – גם הנחל הקטן נראה בעיניהם כמכשול ענקי בדרך אליה, והם לא העזו לנסות להתגבר עליו. רק אחרי שלושים ושמונה שנים של תיקון ועבודה עצמית הם חזרו להכיר בכוחם ועברו סוף סוף את הנחל.

זה לא סתם סיפור על פיל ולא סתם ציטוט של חז"ל על נחל במדבר. אפשר בהחלט לשאול – איפה היתד הקטנה הזו בחיים שלנו? איפה הנחל שנדמה לנו שאנחנו לא יכולים לעבור?

4.

זה קשה כשבן הזוג לא מרוצה מאיתנו, ואשתו של קורח לא הייתה מרוצה. פרשת קורח מספרת על המחלוקת הנוראה והמפורסמת בין קורח לבין משה ואהרון. אבל מדוע קורח רצה בכלל למרוד במנהיגות שלהם?

חכמינו מסבירים שאשתו של קורח הייתה מתלוננת באוזניו יומם ולילה: למה משה ואהרון בתפקידים בכירים יותר ממך? מה עם הכבוד והשם שלך? הרעל הזה חִלחל – וקורח הושפע.

החיים שלנו מלאים במחלוקות דרמטיות. כשמסתכלים מקרוב, מגלים עד כמה בני הבית משפיעים עלינו. עד כמה הסביבה הקרובה ביותר יכולה, בשיחות הקטנות האלה שבין המטבח לסלון, לטפטף לנו לאוזניים וללב ארס וקנאה, או להבדיל – אמונה ושמחה.

פרשנינו מציעים לנו לבדוק: מי האנשים הכי קרובים שמקיפים אותנו? מה הטון שלהם? מה האווירה שנוצרת לנו איתם? לאיזה כיוון בחיים הם דוחפים אותנו? וגם – איזו סביבה אנחנו עצמנו יוצרים עבור אלה שקרובים אלינו?

5.

הפרעות קשב וריכוז. אחד הנושאים המטרידים בדורנו. מתברר שבגיל 80 (!) הרב אורי זוהר נכנס לתחום. הוא הצטער שלא עשו לו אבחון כילד, בדור הקודם, והקדיש ימים ולילות לנושא. זכיתי לפרסם את הדברים שתיעד תלמידו, הרב דן טיומקין, שיוצאים כעת לאור בספר. הנה רק כמה ציטוטים של הרב אורי זוהר בנושא:

• "הגישה להפרעות קשב היא לא 'אוי ויי, מה נפל עליי' אלא: 'זה בדיוק התפקיד שלי בחיים, בשביל זה באתי לעולם'. כל אחד והאתגר שהוא מקבל בחיים. השאלה היא איך הוא מתמודד".
• "מי שיש לו בעיות קשב וריכוז יכול להגיע להישגים אדירים בתחומים היצירתיים, דווקא כי הוא לא מקובע על ידי המסגרות הרגילות. הילדים האלה מלאים בכישרון, בחן, בכריזמה, בכישרונות שלא באים לידי ביטוי רק בכיתה עם מחברת ועיפרון. צריך ללמד את ההורים שלהם שהצלחה בחיים היא לא רק הצלחה בלימודים".
• "אימא אחת סיפרה לי שהילד שלה לא בכיתה, רק בכדורגל. אמרתי לה: יופי, שבי איתו לראות כדורגל. תתענייני. תשאלי שאלות על מסי, תבקשי שיסביר לך את הכללים. ככה את נכנסת לעולם שלו ופשוט מחיה אותו, נותנת אישור לאישיות שלו, לשם שינוי את נותנת לו ללמד אותך".

6.

קנאה. זה שורש המחלוקת הטרגית בפרשה שקראנו בשבת, פרשת קורח. לכאורה היו לקורח נימוקים אידאולוגיים נגד משה רבנו ואהרון הכהן, אבל בפועל הוא פשוט מקנא בתפקידים החשובים שלהם. הוא רוצה גם. קורח היה אדם עשיר, עם תפקיד רציני, הייתה לו משפחה, הייתה לו שליחות – אבל הוא פשוט לא ראה את כל זה.

לכן העונש שקיבלו אנשי קורח הוא כל כך סמלי: האדמה פוערת את פיה ובולעת אותם, כי הקנאה לא מקדמת את האדם לשום מקום, אלא 'קוברת' אותו בעודו בחיים, היא גורמת לו לשקוע ולהימחק.

חז"ל סיכמו זאת במשפט נוקב: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".

כלומר, קנאה היא לא סתם תכונה רעה, היא לא עוד בעיה, זה פשוט מוציא את האדם מהעולם. ומה הפתרון?

"איזהו עשיר? השמח בחלקו".

העשיר האמיתי מודה על מה שיש לו. לראות את הטוב שיש לנו בחיים, לא לחמוד את מה שיש לאחרים – זו משימת חיים, בפרט בעידן הרשתות החברתיות. אם הקנאה מוציאה אותנו מהעולם, גישה של שמחה והודיה מוסיפה לנו חיים.