רק לפני שנים אחדות לא היינו מאמינים שנגיע למקומות שהגיע אליהם העולם המערבי בשנים האחרונות. קצת קשה לעקוב אחרי כל תת-תנועה של התנועה הלהט"בית, אם כי קשה להתחמק מחשיפה לאחר שהמצעד הפך לשבוע וזה הפך לחודש של טירוף והשתקה של כל קול שרק מעז להעלות על דל מחשבתו שמשהו משוגע קורה לאנושות.
ובכל זאת במקום גבוה בראש טבלת ההזיות נמצאת תופעת הטרנסיות: ההחלטה לשנות – בדרך כלל בניתוחים מטורפים של כריתות איברים או השתלות, הורמונים ותרופות ומה לא – את המין שבו נולד אדם כדי לדמיין ולחוש את עצמו כבן המין השני.
כשזה הגיע לילדים שטרם התפתחו מינית, ילדים רכים שחשים דיספוריה מגדרית וחווים תהיות ומצוקה בנוגע למינם ולזהותם המינית, והם נדחפים ליטול מעכבי גדילה וסביבתם לוחצת עליהם לעבור התאמת מגדר ובהמשך ניתוחים פולשניים, כבר חשבנו שהגענו לשיא, והעולם השפוי יעצור את הדבר הזה.
יצחק: "בשנה האחרונה כמעט לא ראיתי את הילדים, והם הגבירו את שינוי המגדר של הילד. הם אומרים שהסיבה שאני לא רואה את הילדים היא שאני לא מקבל את הזהות שלו. הם אמרו לבית המשפט שזה שאני לא מקבל את הזהות המגדרית שלו, כי אני קורא לו בשם שלו, אומר שאני מתעלל בילד ועושה לו המרת מגדר"
לצערנו זה כאן, ובכל הכוח. זה נמצא בכל מקום, בארצות הברית, באירופה, ומתחזק גם כאן בישראל. הדברים שנביא בכתבה הם תמרור אזהרה: רק אל תגידו "לי זה לא יקרה". המסר של ההורים ששוחחנו איתם ברור: אל תחשבו שאתם יכולים לתת לילד שלכם, נער או נערה מתבגרים בגיל של תהייה מינית ושינויים הורמונליים, לגלוש כחפצם ברשתות החברתיות בלי להבין שהם עלולים ליפול קורבן לשטיפת מוח, לרעיונות ולסרטונים שישכנעו אותם שאם רק יגדירו מחדש את מינם ייפתרו כל בעיותיהם, האופייניות בדרך כלל לנוער מתבגר. ובעיקר אל תסמכו על המערכות שסביבכם. מערכת החינוך, מערכת המשפט ומחלקות הרווחה לא רק שלא יעזרו כאן, אלא הן מגויסות בכל הכוח לכיוון ההפוך, ואתכם הם יסמנו הורים חשוכים במקרה הטוב או הורים מתעללים במקרה הטוב פחות.
אחת האמיצות שכתבו בנושא למרות ההתקפות הצפויות, שאכן לא איחרו לבוא, היא הסופרת אביגיל שרייר, שהוציאה לאור לפני כשלוש שנים באנגלית את ספרה 'נזק בלתי הפיך', החושף לציבור את הנזקים האדירים שנגרמים לנערות שנדחפות לשינוי מינן ואת התעמולה שהן עוברות כדי לשכנע אותן שכשסובלים מדיספוריה מגדרית, מבלבול וממצוקה רגשית בנוגע למין הביולוגי, יש לשנות את המין כדי לחוות אושר.
לפני כחודש הודפס הספר בתרגום לעברית בהוצאת סלע מאיר בתוספת הקדמה של ד"ר טל קרויטרו, שזה שנים עוסקת בנושא כאן בישראל והתראיינה כאן ארוכות. זה לא היה קל: את כינוס ההשקה שתוכנן להיערך במלון קרלטון בתל אביב ביטל המלון בשל לחץ ואיומים שהופעלו עליו.
דיברנו עם שלושה הורים אמיצים שעוברים על בשרם את התהליך המורכב עם בנם או בתם. הבאנו רק את הסיפור של שניים מהם בגלל סיבות אישיות של המשפחה השלישית. כולם מתארים בכאב את הקושי לראות את ילדם האהוב מתפתה ומשתנה, לפעמים מתנכר; מכים על חטא שלא הבינו בזמן מה צריך לעשות, וכשנזכרו כבר היה מאוחר מדי.
יצחק: "זה כמו לראות תאונת רכבת מתקרבת. אני רואה שזה קורה, מנסה לצעוק: עצרו! צפות כל המחשבות שחשבתי כשהייתי נאיבי וציפיתי שהמערכות של המדינה יעזרו. חשבתי שיראו שיש כאן מישהי שעושה דברים מזיקים, ויגנו על הילדים. הם כושלים בגדול, מערכת המשפט, הרווחה ובריאות הנפש, הם כולם כושלים"
שטיפת מוח
סיפורו של יצחק (שם בדוי) הצליח לטלטל אותי. אנחנו מדברים בערב שבת, והכאב שבדבריו מלווה אותי במחשבות אל תוך השבת. הוא עצמו גרוש ואב לשלושה. נישואיו עלו על שרטון לאחר שאשתו לשעבר חוותה משבר נפשי, חדלה מלתפקד ועזבה את הבית. יצחק נותר לבדו עם שלושת הילדים.
לאחר חודשים רבים חזרה האם, וההורים חילקו את זמנם עם הילדים. "היא התחילה להביא אותם לגן, ושם הפנו את תשומת ליבי לבעיות של חוסר השגחה ועוד דברים מוזרים", הוא מספר. "היא התחילה לשלוח לגן דתי ילד בן ארבע מאופר ועם לק על הציפורניים וכל מיני סרטים בשיער, ופעם אפילו בשמלה. בהמשך כבר הייתי יותר קשוב ושמתי לב שהילדים חוזרים מאימא שלהם ואומרים דברים מוזרים בענייני מגדר. הגענו לפגישה אצל מטפלת רגשית, ואז האימא הודתה מולה שהיא אמרה לילד בן הארבע שהוא יכול לחתוך את האיבר שלו ולהיות ילדה".
הבעיות הגדולות החלו לדבריו בזמן הקורונה. "אני בוגר ישיבת הסדר, והיא הפסיקה לשמור מצוות. אצלי היה לו"ז של חינוך והעשרה בהיעדר לימודים בבית הספר, אבל אצלה שטיפת המוח התגברה. הם בילו הרבה זמן מול מסכים, שזה מסוכן לכל אחד, אבל במקרה הזה הילדים סיפרו שאצל אימא הם צופים בתוכניות לא מתאימות לגילם.
יצחק: "אני רוצה להגן על הילדים שלי, ואני צריך להילחם נגד כל העולם כדי לעצור את הנזק שקורה לילדים שלי, כי גם המצב של האחים לא פשוט"
"באמצע הקורונה באחד הימים היא לא הביאה את הילדים והפרה החלטת בית משפט". זו הייתה הפעם הראשונה שגילה יצחק עד כמה המערכת מגויסת נגדו. "היא הפרה צו, וזה לא שינה לשופטת. עד היום יש חוסר אכיפה מצד בית המשפט לשיבושים שהיא עושה, והיא עושה מה שהיא רוצה. היא משתמשת בנתק שיצרה כדי להמשיך את המהלך עם הילדים. כל דאלים גבר. היא ניתקה קשר איתי לחודשים והפסיקה לספר את השיער של הילד וחיזקה לו את בלבולי המגדר. ראיתי והבנתי שמשהו קורה לילדים, וכל זה כשהיו בגן ובהתחלת היסודי".
האכזבה הבאה הייתה מול גורמי הרווחה, כאשר הילד הופנה למרפאת הנפש הציבורית. "עוד לפני שהחל טיפול הסבירו לי שבטח הילד טרנסג'נדר כבר בגיל שלוש-ארבע. בדקתי וראיתי שהמטפל, שהוא בכיר שם, מוזכר באתרים של ארגוני טרנסג'נדרים. והוא עובד במרפאה ציבורית".
בשלב הזה החמיר המצב, ואף שמומחית קבעה שבני הזוג צריכים לחזור למשמורת משותפת, בית המשפט גרר רגליים, ויצחק כמעט שלא ראה את הילדים. "במרפאת הנפש הזו לא משתפים שום מידע לגבי הטיפול, כאילו מדובר במבצע חשאי ואני סוכן אויב ולא הורה בעל זכויות זהות לזכויות של גרושתי", הוא אומר בכאב. "היא בפנים איתו בטיפול, ורק אחרי חודשים מספרים לי שהם עושים קבלה של הזהות של הילד, כמו שעושים בכל העולם".
וזה אף על פי שבכמה מדינות בעולם כבר מבינים שהאשרור מחסל את האפשרות הטבעית שילד יסתדר בעצמו, כמו ביותר מ-95% מהמקרים, ובמקום זה כמעט מבטיח המשך על מסלול של סירוס כימי וניתוחים רבים. בשוודיה, בבריטניה, בנורווגיה, בפינלנד, בצרפת, באוסטרליה ובניו זילנד עושים עכשיו שינוי גדול ומגבילים את המעשים האלה בילדים.
נטלי: "היום יש עלייה בפניות לקליניקה למגדר. הבת שלי כעת ברשימת המתנה. היא עוברת גם אבחון אם היא על הספקטרום האוטיסטי, ובכלל צריך לדעת שהרבה מהם נופלים ברשת הזו. בבריטניה יש היום יותר מ-3,000 קטינים בטיפול. בארץ לא משחררים את הנתונים, ואין לנו מושג מה הולך כאן בארץ בשתי הקליניקות למגדר, בשיבא ובאיכילוב"
מה הסבירו לך?
"בשנה האחרונה כמעט לא ראיתי את הילדים, והם הגבירו את שינוי המגדר של הילד. הם אומרים שהסיבה שאני לא רואה את הילדים היא שאני לא מקבל את הזהות שלו. הם אמרו לבית המשפט שזה שאני לא מקבל את הזהות המגדרית שלו, כי אני קורא לו בשם שלו, אומר שאני מתעלל בילד ועושה לו המרת מגדר".
ואיך אתה חווה את מה שעובר על הילד?
"לאחר שנה סוף-סוף נפגשתי עם הילדים, ושמתי לב שהאימא קוראת לילד בשם של ילדה, וככה גם אחיו קוראים לו, והם אומרים לי שהוא אחות שלהם. אני מצידי קראתי לו בשם הרגיל שלו, והוא הגיב. בשיחה הבאה הוא התחיל מייד בהרצאה: אני ילדה, וקוראים לי ככה וככה. כלומר, מישהו ראה שלילד אין בעיה שיתייחסו אליו כמו תמיד, וזה לא מצא חן בעיניו.
"בפגישה עם המחנכת היא סיפרה שכיוון שהוא בא בבגדים מוזרים הילדים אומרים לו: מה אתה, בת? וכשהוא שומע את זה הוא רץ אליה ומתלונן שצוחקים עליו שהוא בת למרות שהוא בן. המורה אמרה לי שהיא מבולבלת, כי האימא אומרת שהוא רוצה להיות בת, ונראה שהילד לא רוצה".
מה המצב הנפשי שלו?
"הוא בכיתה ב'. יש לו בעיות קשות בלימודים. ברור לי מה המקור של הבעיות, נלקח ממנו הורה, וההורה השני דוחף בלבול מגדר. לפני שנה עובדת סוציאלית רשמה לבית המשפט שצפתה בי עם הילדים בגינה וראתה אותם משחקים איתי, והכול טוב. היא דיווחה שברגע שהילד קולט אותה, הוא מפסיק לדבר איתי ועם האחים שלו, מתחיל לעמוד בצד ומשחק בשיער בהגזמה, כמו שנראה לו שבת תעשה. כאשר היא עזבה את הגינה והסתתרה מאחורי רכב בחנייה, הוא חזר להיות בן רגיל.
"ברור לי שכל זה חיצוני ולא חלק מהילד. זה סוג של שטיפת מוח שהוא עובר. בפגישות שהיו לנו סוף-סוף בחודשים האחרונים הצלחנו לבנות קצת מרחב. אני מתייחס אליו בשם שלו וקורא לו בשמו, ותודה לה' אני רואה שהכול בסדר, רק שאחיו הגדול עכשיו קופץ מייד ואומר לי: הוא אחות ולא אח".
איך אתה מתמודד עם חוסר האונים שלך במה שהילד עובר?
"זה כמו לראות תאונת רכבת מתקרבת. אני רואה שזה קורה, מנסה לצעוק: עצרו! צפות כל המחשבות שחשבתי כשהייתי נאיבי וציפיתי שהמערכות של המדינה יעזרו. חשבתי שיראו שיש כאן מישהי שעושה דברים מזיקים, ויגנו על הילדים. הם כושלים בגדול, מערכת המשפט, הרווחה ובריאות הנפש, הם כולם כושלים.
"גם מערכת החינוך לא מתמודדת כמו שצריך. הילדים לא נוכחים בבית הספר, ושם לא אומרים לי, לא מגלים לי שהילד מגדל שיער כמו בת. לא האמנתי שבמדינת ישראל יעשו דברים כאלה לילד קטן בן חמש, שש, שבע, שהיום הוא בסך הכול בן שמונה. משגעים את המגדר שלו.
"איך זה קורה כאן?" יצחק מזדעק. "גם אם זה ייפסק, ייקח להם שנים לצאת מזה, וזה ישפיע על כל החיים שלהם. אני רוצה להגן על הילדים שלי, ואני צריך להילחם נגד כל העולם כדי לעצור את הנזק שקורה לילדים שלי, כי גם המצב של האחים לא פשוט. למעשה המערכת דחפה לשינוי המין של הילד שלי. אני משלם מחיר מקצועי ובשאר תחומי החיים, אבל בראש סדר העדיפויות עומדים הילדים, ואני מנסה למזער את הנזק ולהגן עליהם".
נטלי: "הסמכות ההורית ניטלת באגרסיביות מההורים. ילד שאומר שהוא מרגיש שהוא ילדה, בית הספר עושה לו 'מעבר חברתי' גם ללא ידיעת ההורים. כלומר, מודיעים לחברה הסובבת על הרצון של הילד להיות ילדה ומשנים את צורת הפנייה ואת ההתייחסות אליו. יש ממש חגיגה סביב זה, וככה היה לבת שלי בצרפת. זה עושה טוב לילדים כאלה, שיש להם בדרך כלל בעיות חברתיות, ופתאום מתייחסים אליהם. לילד שסובל מנידוי חברתי זה דבר גדול, הוא חש שפתאום אוהבים אותו"
נולד לך בן
סיפורה של נטלי לא התרחש כאן אלא בצרפת, שבה התגוררה עם בתה, בת 19.5, ועם בנה, בן 15. נטלי מספרת שכבר כשהייתה בתה ילדה צעירה מאוד היא סבלה מחרדה חברתית, ולפני שנתיים וחצי עברה תקופת דיכאון שכללה בכי ושינה מרובה. "לא היה אפשר להבין מה קורה לה", היא אומרת. "היא אמרה יום אחד שהיא לא מרגישה בנוח בגוף שלה, שהיא מרגישה שהיא בן ונולדה בגוף הלא נכון.
"מה ידעתי אז?" שואלת נטלי ועונה: "שום דבר. קיבלתי אותה וחיבקתי אותה. לא ידעתי מה זה אומר. עברו הימים, והיא באמת התחילה לסגל סגנון לבוש יותר גברי, שער קצר, מניירות גבריות, כל מיני דברים שהיא למדה ברשתות. היא כמובן בחרה לעצמה שם חדש. בחורה טרנסית שהכרתי באיזה כינוס בארץ אמרה לי כשדיברתי איתה: מזל טוב, נולד לך בן חדש. זה הכניס אותי לתקופה של אבל, כי אם נולד לי בן, איבדתי בת".
נטלי המשיכה לחפש ולקרוא עד שנחשפה לפוסט שטלטל אותה: "קראתי פוסט של בחורה אמריקאית ששמה הלנה קרשנר, שסיפרה בפירוט רב על תהליך שעברה להתאמה מגדרית. היא הייתה מנודה חברתית, נכנסה לאיזה פורטל, ומפה לשם גרמו לה להבין שהיא כנראה חווה את כל הבלבול וכל הבעיות החברתיות כי היא בגוף הלא נכון. זה קרה כשהיא הייתה בת 13. היא אמרה להורים שלה שהיא בן, והם הלכו להליך של התאמה מגדרית וכריתת חזה כשהייתה בת 14. כשהייתה בת 17 היא הבינה שהיא מתחרטת ויצאה עם זה החוצה.
"זה הדליק לי נורות אדומות. עשיתי מחקר מעמיק ונפתחה לי תיבת פנדורה של סיפורים מזעזעים כמו הסיפור של הלנה, ומה זו בעצם התאמה מגדרית. זו שטיפת מוח. נעשית פה מניפולציה על ילדים שחווים מצב של בלבול בגיל ההתבגרות וההורמונים, שכולנו עברנו את הגיל הזה, וילדים עם בעיות חברתיות ונפשיות הם הקורבנות של התעמולה הזו.
"הם חשופים לתכנים ברשתות החברתיות, ויש שם משפיענים מסוכנים שפשוט מטמטמים להם את הראש ומסיתים אותם נגד ההורים. הם מבטיחים: אנחנו נאמץ אתכם, אצלנו אתם רצויים, נקבל אתכם כמו שאתם".
גם הבת שלך נחשפה לכל מה שהולך ברשת?
"הבת שלי נחשפה לכל זה, לכל האינסטגרם והטיקטוק. יש כאן שני שקרים שמספרים לילדים. שקר אחד הוא שכל הבעיות שלהם ייפתרו אם הם יעברו הליך התאמה מגדרית, כאילו בעיה פסיכולוגית תיפתר באמצעות כריתה או שינוי של אברים. זה שקר. נוצרות בעיות פיזיות ונפשיות חדשות, חמורות יותר, ואת זה לא מספרים לילדים. השקר השני הוא שאפשר לשנות מין. זה לא נכון, כי מין אי אפשר לשנות. שום ניתוח או הורמונים לא ישנו את זה.
"אני לומדת את החומר, וגם הזמנתי את הספר של אביגל שרייר 'נזק בלתי הפיך' וקראתי אותו בסתר, כי הורים שלא 'מאשררים' את הנטייה של הילדים שלהם נתפסים כאויב, ולכן נזהרתי. ניסיתי לטפטף לבת שלי, שתבין מה המשמעות של מה שהיא מתכוונת לעשות, אבל היא בינתיים התחילה לקחת הורמונים".
איך היא השיגה אותם?
"את ההורמונים היא השיגה ברשת באופן לא חוקי, בלי מרשם רופא ובלי מעקב. הם מקבלים בקבוצות מידע איפה לקבל את החומרים, וכבר שנה היא נוטלת טסטוסטרון. זה יוצר המון בעיות בלתי הפיכות: שינוי קול, שינוי בגוף ודברים מורכבים יותר, כמו עלייה בסיכון של מאות אחוזים להתקפות לב, לשבץ ולבעיות בכבד. היא עצמה בטוחה שהכול טוב, שזה יעיל ובטוח ואין שום בעיה, והשאיפה שלה היא לעבור הליך של כריתת חזה".
הסביבה בצרפת תומכת בכל זה?
נטלי צוחקת במרירות. "היום יש עלייה בפניות לקליניקה למגדר. בהולנד לדוגמה היו בשנת 2010 עשרים פונים, והיום יש 6,000 ברשימת המתנה ו-5,000 בטיפול, שמתוכם 1,600 קטינים. הבת שלי כעת ברשימת המתנה. היא עוברת גם אבחון אם היא על הספקטרום האוטיסטי, ובכלל צריך לדעת שהרבה מהם נופלים ברשת הזו. בבריטניה יש היום יותר מ-3,000 קטינים בטיפול. בארץ לא משחררים את הנתונים, ואין לנו מושג מה הולך כאן בארץ בשתי הקליניקות למגדר, בשיבא ובאיכילוב".
אתן בקשר כיום?
"ברגע שהיא הבינה מה הדעות שלי, מצאה את הספר וראתה פוסטים שפרסמתי בנושא, היא לקחה את הדברים, עברה לגור אצל אבא שלה וניתקה קשר איתי. זה היה לפני שבעה או שמונה חודשים, ומאז היא חסמה אותי ולא מתקשרת איתי. היא מאוד כועסת עליי, וזו תוצאה של המשפיענים הללו ברשת שאומרים בסרטונים שהורים זה לא בטוח ושהם רעילים.
"יש מדינות בעולם כיום, כמו וושינגטון, שגורמי רווחה מוציאים ילדים מהבית אם ההורים לא תומכים בכל זה, משום שזה מקום 'לא בטוח' לילדים".
נטלי חוששת מהבאות: "דברים כאלה יקרו גם בארץ. הסמכות ההורית ניטלת באגרסיביות מההורים. ילד שאומר שהוא מרגיש שהוא ילדה, בית הספר עושה לו 'מעבר חברתי' גם ללא ידיעת ההורים. כלומר, מודיעים לחברה הסובבת על הרצון של הילד להיות ילדה ומשנים את צורת הפנייה ואת ההתייחסות אליו. יש ממש חגיגה סביב זה, וככה היה לבת שלי בצרפת. זה עושה טוב לילדים כאלה, שיש להם בדרך כלל בעיות חברתיות, ופתאום מתייחסים אליהם. לילד שסובל מנידוי חברתי זה דבר גדול, הוא חש שפתאום אוהבים אותו.
"כל ההתנהלות היא ממש כמו בכת. אלו ילדים חטופים. אי אפשר לדבר איתם, הם לא מוכנים לתקשר ברגע שאומרים להם שזה מסוכן, וכשמביעים התנגדות הם לא מוכנים לדבר. אני לא באה ממקום של שנאה לקהילה כזו או אחרת; הזעקה שלי היא על הפגיעה הפיזית הקשה בילדים ובצעירים שנופלים בדבר הזה ומבינים אחר כך שעשו טעות ומתחרטים ואין דרך חזרה. הם יסבלו כל חייהם מתופעות קשות.
"זה מתחיל בנטילת חוסמי התבגרות, שזה סירוס כימי שניתן לעברייני מין, וניתן כיום לבני שמונה-תשע כדי לעצור את ההתפתחות המינית. מסבירים להם שזה כמו כפתור השהיה כדי לבדוק מה הם ומי הם, והם יכולים אם יבחרו להמשיך כרגיל. זה שקר מוחלט: אין דבר כזה לעצור את ההתפתחות הפיזית של הגוף. נגרמים נזקים גדולים לגוף. ההתפתחות של העצמות נפגעת, נגרמת פגיעה מוחית ופגיעה מינית, וזה ממש סירוס. הטסטוסטרון גורם לדלקתיות ולאובדן שיניים.
"אחר כך יש שלב של כריתת איברים או עיבוד איברים, וזה כרוך בסבל רב ובכאבים וכמובן בדמיון כאילו האיבר החדש יתפקד כאיבר מין גברי או נשי. וזה בלתי הפיך".
ד"ר טל קרויטורו: "להורים יש בהחלט יכולת להשפיע. אני נמצאת כמה שנים בקבוצת הורים לא מאשררת בשפה האנגלית, ובמצטבר נתקלתי בשנים אלו במאות סיפורי החלמה מדיספוריה מגדרית. נתקלתי גם בסיפורים רבים מאוד שהספר 'נזק בלתי הפיך' היה בהם נקודת המפנה ביחס ההורים, כי הוא נתן להם הבנה אחרת לנרטיב של אידאולוגיית המגדר ש'זה מולד'. המחקר מראה דווקא שרוב הילדים עם דיספוריה מגדרית מחלימים ממנה בתוך שנים אחדות בתנאי שלא מקבעים אותה במעבר חברתי או במתן בלוקרים ובאמירות כמו 'זה או מעבר או התאבדות'"
"תגנו על הילדים שלכם"
שיחה עם ד"ר טל קרויטורו, עו"ס ומטפלת בטראומה
"למרבה הצער הממסד – מערכת החינוך, מערכת הרווחה ומערכות נוספות – דוחף לעבר הסללת קטינים לסירוס כימי ולכריתת איברים", אומרת ד"ר טל קרויטורו, דוקטור לעבודה סוציאלית ופסיכותרפיסטית, מרצה בארץ ובחו"ל, מייסדת ומנכ"לית של רשת קליניקות מומחים לטיפול בטראומה שבבעלותה.
בעבר פעלה קרויטרו רבות למען אוכלוסיית הטרנסג'נדרים בישראל. היא נוהגת לספר כי האלימות נגד כל מי שמעז לחשוב אחרת עוררה אותה. לאחרונה כתבה קרויטרו את המבוא לספרה החלוצי של שרייר. "אי אפשר לשנות מין", היא מבקשת להזכיר, "זה לא בתחום האפשר. יש טיפולים בעלי שמות שנשמעים מאוד לא מאיימים, כמו 'טיפול מאשר מגדר', 'טיפול מאשש מגדר', 'טיפול להתאמה מגדרית', אבל בפועל מדובר בפרקטיקות שכוללות ארבעה מרכיבים: (1) מעבר חברתי, שמחקרית וקלינית נמצא שהוא משמר דיספוריה מגדרית; (2) מתן בלוקרים לעצירת התפתחות מינית; (3) מתן הורמונים של המין השני; (4) ניתוחי כריתה ושינוי איברים.
"אנחנו רואים בקווים המנחים במערכת החינוך עידוד למעבר חברתי – שינוי לשון פנייה ולפעמים גם שם ולבוש – שכאמור נמצא גם מחקרית וגם קלינית שהוא פוגע מאוד בסיכויי ההחלמה מדיספוריה מגדרית, ועדכון ההורים הוא רק אופציונלי. גם במשרד הרווחה הישראלי יש תקנות שמנחות לתעדף את ההצהרות של אדם על מגדרו על פני המציאות של מינו במקומות שבהם המין רלוונטי. למשל, נערים שיטענו שמרגישים שהם נערות במסגרות של הרווחה ישוכנו לפי ההנחיות במסגרות של נערות.
"בעולם אין קונצנזוס בנושא הפרקטיקות השנויות במחלוקת של סירוס כימי וכריתת איברים. למרבה הצער ישראל לא הולכת בעקבות מדינות באירופה, שלמראה המחקר עד כה שאינו מראה שהתועלת עולה על הנזק ולמראה הנתונים שאספו החליטו להפסיק את הפרקטיקות השנויות במחלוקת האלה בקרב קטינים, אלא הולכת אחר חלק מהמדינות בארצות הברית (בכעשרים מדינות הפסיקו את הפרקטיקות השנויות במחלוקת), שבהן הפרקטיקה הזו עדיין ננקטת. למרבה הצער אין דיון שקוף מדוע בחרו באסכולה זו, שאינה נתמכת מחקרית במחקרים מבוקרים ארוכי טווח, על פני האסכולה השנייה".
מה קורה כיום בארצות הברית ובאירופה, והאם הדברים יגיעו לכאן?
"בארצות הברית ובאירופה יש דיווחים על זינוק של אלפי אחוזים בפניית נערות למרפאות המגדר בתוך שנים אחדות. בישראל למרבה הצער לא מפרסמים נתונים בצורה מסודרת. לפני כמה שנים נכתב באקראי בכתבה ב-ynet שגם בישראל רוב הפונות הן נערות, בניגוד לבעבר.
"בחו"ל יש דיווחים על כיתות שבהן עשרות אחוזים מהנערות מזדהות כבעלות מגדר אחר ועל תעשייה כלכלית בצמיחה אדירה. האם יגיע לישראל באותו אופן? אני מאמינה שזה תלוי גם בנו. אם לא נפעל לעצור את התופעה, ישראל תצעד בעקבות ארצות הברית בפער של שנים אחדות, שהולך וקטן. אם נפעל, נוכל לשנות כיוון וללכת בעקבות מדינות אירופה שעצרו את התהליכים השנויים במחלוקת האלה בקרב קטינים".
האם להורים יש יכולת למנוע את ההשפעות הללו? מה כדאי שהם ידעו, וממה צריך להיזהר?
"להורים יש בהחלט יכולת להשפיע. אני נמצאת כמה שנים בקבוצת הורים לא מאשררת בשפה האנגלית, ובמצטבר נתקלתי בשנים אלו במאות סיפורי החלמה מדיספוריה מגדרית. נתקלתי גם בסיפורים רבים מאוד שהספר 'נזק בלתי הפיך' היה בהם נקודת המפנה ביחס ההורים, כי הוא נתן להם הבנה אחרת לנרטיב של אידאולוגיית המגדר ש'זה מולד'.
"המחקר מראה דווקא שרוב הילדים עם דיספוריה מגדרית מחלימים ממנה בתוך שנים אחדות בתנאי שלא מקבעים אותה במעבר חברתי או במתן בלוקרים ובאמירות כמו 'זה או מעבר או התאבדות'. המחקר מראה שההתאבדות בקרב נוער עם דיספוריה נמוכה ודומה להתאבדות בקרב נוער עם הפרעות נפשיות אחרות, ובמקביל מחקר האורך היחיד שיש מצא שכמה שנים לאחר התהליכים שיעור ההתאבדויות קופץ לפי 19 משיעורן באוכלוסייה הכללית.
"הידיעה הזו אפשרה להם לחקור יותר לעומק מה מתרחש ולא להפקיר את הילדה להסללה לסירוס כימי ולכריתת איברים. זו דיכוטומיה שגויה, כאילו הדרך היחידה לתמוך בילד היא להסכים איתו שהוא נולד בגוף הלא נכון ושמה שיתקן את זה הוא סירוס כימי וכריתת אברים.
"אפשר לתמוך בילד שכך הוא מרגיש, ובו בזמן לעזור לו להתחבר למציאות הביולוגית. כפי שכתבה פסיכיאטרית מפינלנד, עוד מדינה ששינו בה את המדיניות והפסיקו את הפרקטיקות האלה בקטינים, לא אומרים לילד שהוא לא מרגיש מה שהוא מרגיש, כי זה מתעלם מהרגשות שלו, אך גם לא אומרים לילד שאם כך הוא מרגיש, זו המציאות, כי זה מתעלם מהמציאות של הגוף שלו.
"ההמלצה שלה הייתה לטפל בהפרעות נלוות, אם ישנן, ולתת לילד מרחב להשלים את גיל ההתבגרות ללא סירוס וללא כריתות. כמו כן ממש בשבועות הקרובים עומד לצאת ספר של פסיכיאטרית אמריקאית יהודייה, ד"ר מרים גרוסמן, Lost in Trans Nation, שאני מקווה שיתורגם, שעוסק ספציפית במה הורים יכולים לעשות. החידוש של הספר הוא לא רק במה הם יכולים לעשות כשהילד או הילדה מספרים שיש להם דיספוריה, שאז זה כבר בוץ עמוק יותר, אלא אילו פעולות מנע אפשר לנקוט מראש כדי להקטין את הסיכון שזה יקרה מלכתחילה.
"לפעמים אין מנוס מצעדים מאוד דרסטיים של ניתוק מגורמים מידבקים חברתית, מידבקים במסרים רעילים שפוגעים בילד, כמו המסר השקרי שאפשר לשנות מין או המסר השקרי שזו 'אלימות' ו'שנאה' שלא לתעדף את תחושתו הפנימית של הילד על פני המציאות האובייקטיבית".
יש הורים שמתפתים לחשוב שאם הילד ילך לכיוון של זיהוי מגדרי או שינוי מגדר, הוא יהיה שמח. כל הורה רוצה לפני הכול שהילד שלו יהיה מאושר. מה אפשר לומר להורים כאלה?
"חשוב לזכור שתהליכי הסירוס והכריתות נמצאו מקושרים לקיצור תוחלת החיים ולשלל נזקים לבריאות. אני מציינת זאת כי המטרה שלנו היא אושר ארוך טווח ולא איפוריה קצרת טווח. חשוב לדעת שהמחקרים לטווח הקצר שבדקו אם הסירוסים והכריתות משפרים את בריאות הנפש הם באיכות מאוד ירודה ובעלי ממצאים מעורבים: חלק מצאו שיפור, חלק מצאו החמרה, חלק מצאו היעדר שינוי. קוראים להם מחקרים באיכות ירודה כי הם חסרי קבוצת ביקורת, יש מהם נשירה גדולה, ויש בעיות מתודולוגיות גדולות.
"מחקר טווח ארוך יש למרבה הצער כיום רק אחד, והוא כאמור מצא הידרדרות עצומה בבריאות הנפש לאחר התהליכים האלה. הנזקים של ההורמונים ושל הכריתות הם נזקים לכל החיים, ואי אפשר להסתפק באיפוריה בטווח הקצר כדי להצדיק אותם. החציון לחרטה הוא שמונה שנים, כי הסבל הפיזי והנפשי הולך ומצטבר.
"אסור להסתפק בשיקולי טווח קצר. שוודיה בדקה לעומק את כל המחקר בנושא והגיעה למסקנה שיש לאסור את הפרקטיקות האלו, וזו גם ההמלצה שלי להורים".
בוקסה
"בניגוד להסכמת ההורים. אני מקווה שנוכל לפתור בקרוב את הסוגיה הזאת, והיא תצא כהנחיית מדיניות מחייבת על כל העו"סים"
את המשפט הבלתי נתפס הזה אמר בכנסת בגלוי לפני שנה נפתלי יעבץ, נציג משרד הרווחה בוועדה לשלום הילד. המשמעות הפשוטה: תינטל כל סמכות של הורים לדאוג להכוונה של ילדיהם הקטינים. יעבץ, שאוחז במוצהר בתפיסת העולם הקיצונית הזאת, עדיין משמש בתפקיד רשמי במשרד הרווחה * ממשרד השר יעקב מרגי סירבו להגיב על הדברים
יוסף ארנפלד
האם מחלקות הרווחה בישראל יחויבו לטפל בילדים שעוד לא מלאו להם 13 שנים "החשים עצמם כטרנסג'נדרים" בניגוד לרצון הוריהם? אם לא יקרה שינוי דרמטי, למרבה הצער נראה כי לא רחוק היום מטיפול כזה. כבר לפני כשנה הסביר נציג משרד הרווחה נפתלי יעבץ בדיון בוועדת הכנסת בגלוי ובלי להתבלבל כי מדינת ישראל עובדת על תקנה כזאת.
"אנחנו נמצאים בשיח משמעותי עם עו"ס ראשית לחוק נוער אצלנו במשרד, חוה לוי, כדי לאפשר גם בגילים קטנים יותר, וגם ללא הסכמת הורים", חשף במהלך דיון עומק בנושא. "כרגע הסוגיה המשפטית היא לגבי קטינים, והמגמה היא להנחות בני נוער ואנשים בוגרים על הקשת הטרנסית כדי שיוכלו להשתלב במסגרת על פי התפיסה המגדרית שלהם ולא על פי המגדר של המסגרת. האתגר העיקרי שלנו כיום נוגע לקטינים, בניגוד להסכמת ההורים. אני מקווה שנוכל לפתור בקרוב את הסוגיה הזאת, והיא תצא כהנחיית מדיניות מחייבת על כל העו"סים שכפופים למשרד הרווחה".
כשפנינו אל שר הרווחה יעקב מרגי (ש"ס) בתמיהה על שמשרד הרווחה בעצם מפקיע את הילדים הקטינים מרשות הוריהם ומסכנת אותם בטיפולי המרה, ביקשו גורמים בלשכתו להפנות את תשומת ליבנו ללשון התקנה שנכנסה לתוקף כבר בשלהי כהונת הממשלה הקודמת, באוקטובר 2022: "אם מקבל השירות הוא מתחת לגיל 16 ונמצא במחלוקת מול הוריו, יפעלו גורמי הטיפול לגשר בין הקטין לבין הוריו או האפוטרופוס". אם כן, התקנה נכתבה לכאורה בשפה תקינה, אך משאירה פתח ליד חופשית במקרים שאי אפשר להגיע להסכמה.
עם זאת לאחר התלבטות ארוכה בלשכת השר מרגי סירבו להגיב על הטענות שהופנו כלפיהם כיצד הם ממשיכים לאפשר מצב אבסורדי זה. אומנם יעבץ הועבר זה כבר לתפקיד בכיר אחר במשרד הרווחה, אך עדיין נשגב מבינתנו כיצד אדם בעל דעות מסוכנות מהסוג הזה, שמעודד בני נוער לטיפולי המרה, ויתרה מכך, מנסה לעשות זאת בקטינים ללא הסכמת הוריהם, ממשיך להיות מועסק במשרד הרווחה בכהונתו של מרגי. לא מן הנמנע כי במפלגת ש"ס חוששים להתערב בנושאים נפיצים מעין אלו ומעדיפים לדחוק אותם מתחת למכ"ם, אך את המחיר עלולים לשלם רבים וטובים כשכבר יהיה מאוחר מדי.
