רשות הדיבור בהעלתך

 

ויזרח אור

שרה ג'רג'י

לׅינׅי הַלַּיְלָה בַּנֵכָר, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל –

שׁׅכְבִי עַד הַבֹּקֶר וּגאַלְתׅיךְ.

וְיִזְרַח אוֹר.

אֶל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת שַׁבנוּ וְזָרַעְנוּ

שָׂדוֹת שֶׁל תּוֹרָה. אַךְ אַף

שָׂדוֹת זָרִים רַבִּים רַבִּים.

חָלְפוּ הַדּוֹרוֹת, וְיֹאמַר הָרוֹעֶה: אַל תֵּלְכִי!

אַל לָךְ לִלְקֹט בְּשָׂדוֹת זָרִים –

שְׁבִי עִמָּדִי.

אֶפֶס כִּי כְּסוּמִים וְחֵרְשִׁים הָיִינוּ –

עַד שֶׁקַּמְנוּ כִּי הִנִֵה בָּא אוֹרֵנוּ

וְנָשׁוּב לְבוֹרְאֵנוּ

וּכְבוֹדוֹ עָלֵינוּ יִזְרַח.

 

 

כשהילד שלי גדל

מירי מוסמן

 

לפסוע בקצב הרגליים הקטנות שלידי

להביט במילים השחורות ולקרוא את הלבן

וכשאתה מדבר להביט לך באישון

כשהלב שלך דופק אותך אחבק

איש קטן, אני איתך באותו המקצב

 

הנעליים הקטנות יגדלו

הרגליים יתארכו

והחיוך המבויש יהפוך לבטוח

איש קטן גדול

 

 

זה הזמן להכניס את הלב

הזמן שהאיש הקטן גדל

זה הזמן להשליט את המוח על הלב

להיות בשבילך איש גדל

להיות בשבילך לאיש מודל

 

לא ללמד אותך דבר ורק להיות

את כל הסיפורים שסיפרנו לחיות

כל החמלה שבי לאסוף

כשאתה מתוסכל שוב

ולנשום.

 

 

שוויון בנטל או אורגניות

יאיר צפלביץ

 

המושג "שוויון בנטל" משמש טענה מוסרית בהקשר של הסדר החברתי בישראל. מי שלא נושא בנטל באופן שוויוני מואשם בחוסר מוסריות ובהתנהלות לא צודקת. יש כמה בעיות במבט הזה:

1. המילה "נטל" בעייתית היא משקפת מבט בסיסי שלילי על התרומה למען כלל הציבור. הנתינה למען הכלל אינה נטל אלא זכות. "שוויון בזכות" נשמע הרבה יותר טוב.
2. ההנחה הבסיסית של המושג הזה הוא שצריך "שוויון", אבל האמת היא שלא צריך שוויון, צריך חלוקת תפקידים כזו שהמטרה תושג מיתוך שיתוף פעולה שבו כל אחד נותן למען מטרה משותפת. לא נראה לי שחברה עסקית אומרת: צריך שכל בעלי המקצוע יעשו את אותו דבר ויהיה שוויון, ממש לא, צריך שכל אחד יבצע את התמחותו באופן הכי מוצלח למען מטרה משותפת.

לכן אני רוצה להציע מבט אחר. צריך לחתור לאורגניות קבוצתית למען יעד משותף. מה הכוונה? ההנחה היא ש"כולם" באופן אישי ו"כולם" בקבוצות ובמגזרים צריכים להיות שותפים ולתרום את חלקם. תרומת חלקך צריכה להיות גם מותאמת לכישורים האישיים, לאופי הקבוצה ולערכים שבונים כל קבוצה.

אפשר להשתמש בקיבוץ כמודל בסיסי. בקיבוץ יש מטרה משותפת, וכל אחד נותן את חלקו למען המטרה ומקבל בהתאם לצרכיו. ברור שבקיבוץ לא מצופה שכולם יהיו מנהלי רפתות, וברור שמי שיש לו כישרון מוזיקלי כדאי לתת לו את הכלים לטובת הרווח של כל הקיבוץ.

אם נחשוב מהזווית הזו על החברה בישראל, נעבור מחברה שעסוקה בחשבונאות ובמבט צר זה על זה לחברה שמחפשת את החוזק של כל קבוצה וניסיון לראות איך למען מטרה משותפת כולם משלבים ידיים. נעבור מעין רעה לעין טובה.

כמו כן מבט כזה יכריח אותנו ללבן לעומק את המטרות שלנו כחברה וכן של כל מוסד שקיים בחברה שלנו. למשל, מה מטרת צה"ל, להיות בסיס למאבק על "שוויון בנטל" או גוף מקצועי שנועד לנצח אויבים? מה מטרת לימודי הליבה, להיות אמצעי לניגוח וקיצוץ תקציבים מימי שאין אצלו לימודי ליבה או להיות בסיס לנתינת כלים לכל ילד למקצוע כשיגדל?

לסיכום: במקום שוויון בנטל אמור מעתה יצירה אורגנית להשגת חזון משותף.

 

שיעור תנ"ך הפך למפגש מקודש

כפיר דוד לביא

 

כַּמָּה פֶּלֶא יֵשׁ לְתוֹרָה

שֶׁזָּכִינוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד

בְּכָל שָׁעָה.

תַּלְמִידִים חֲבִיבִים

שֶׁרוֹצִים לִטְעֹם אֶת טַעַם הַחַיִּים.

כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ

מְגַלִּים כַּמָּה אָנוּ מְקֻדָּשִׁים

וְסִפּוּרָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת

מְסַפְּרוֹת שֶׁיֵּשׁ כָּאן אוֹצָרוֹת נִסְתָּרִים .

 

בְּכַמָּה אַהֲבָה נִמְסֶרֶת תּוֹרָתֵנוּ

שֶׁנּוֹגַעַת בְּלִבְבוֹת חַיֵּינוּ.

נְגִיעָה שֶׁל אַבְרָהָם בִּבְרִית הַמִּלָּה

וְגַם שֶׁל יִרְמְיָהוּ שֶׁצּוֹעֵק "שׁוּבוֹ בָּנִים"

בְּכָל פִּנָּה

וְהִנֵּה יִצְחָק מוֹסֵר נַפְשׁוֹ

עָלֵינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה.

בִּסְעָרָה בַּיָּם שֶׁל יוֹנָה

וַאֲפִלּוּ אֲנִי וְאַתֶּם בַּצְּפִיפוּת בִּמְעִי הַדָּגָה .

כַּמָּה עָצוּם וּמְרוֹמֵם לִפְגֹּשׁ אֶת ה' פָּנִים בְּפָנִים בָּהָר

לִפְתֹּחַ אֶת הַיָּדַיִם לָאֶבְיוֹן וְלִהְיוֹת מְאֻשָּׁר

וְאֵיךְ עֶזְרָא וּנְחֶמְיָה מְבַקְּשִׁים אֱמוּנָה וּדוֹרְשִׁים שֻׁתָּפוּת וְעֶזְרָה

יוֹצְאִים בַּמַּסָּע

יַחַד לִבְנוֹת מִקְדָּשׁ בַּבִּירָה

בְּלִי חֲשָׁשׁ וּפַחַד

מִצָּרֵי בִּנְיָמִין וִיהוּדָה

מִתְפַּלְּלִים אָנוּ בְּכָל יוֹם

לִבְנוֹת עוֹד אֶבֶן וְחוֹתָם

שֶׁל אֱמֶת נֶאֱמָנָה, פָּשׁוּט לִהְיוֹת יְהוּדִי עִם מַנְגִּינָה.

 

לִבִּי תְּפִלָּה שֶׁכָּל מִלָּה וּמַחֲשָׁבָה

הָיְתָה בְּמָקוֹם הַנָּכוֹן.

הַחֲוָיָה וְחִבּוּר אֶל ה'

הָיְתָה הַמַּטָּרָה

וּמַאֲמִינִים שֶׁמְּעַט

הִצְלַחְנוּ בְּכַוָּנָה

לָתֵת לְכָל נְשָׁמָה

דֶּרֶךְ וּמִפְגָּשׁ לְסִפּוּר

הַמִּשְׁפָּחָה יִשְׂרְאֵלִית

שֶׁהוּא הַתָּנָ"ךְ בַּלֵּב הַפּוֹעֵם

הִיא תּוֹרַת החַיִּים

 

 

אחת היחידה

דוד כהן

 

חשבתי שאני עושה טובה

כשאני לומד אותך, תורה

אבל נוכחתי לגלות ת'הפך

שאת אותי מרפאה.

 

כשאני ממך טיפה מרפה

מרגיש ישר חייב רופא

וכשאני שוקע בתוכך

מרגיש מלא מפה לפה.

 

תורה קדושה וטהורה

את התרופה לכל מכה.

תורה תמימה זכה פשוט

את החיים, את המהות.

 

גם אם בתחילה זה קצת קשה

מרגיש שאת לי כנושה

אחרי שמתגבר על המכשול

את מתוקה גם מפררו רושה.

 

כשאני מרגיש שאותך אני לא רוצה

זה יצר רע שפיו פוצה

אז מחפש ת'עצמי ומדשדש

ובתוכך מקום בסוף מוצא.

 

תורה קדושה ומתוקה

את התרופה לכל מכה.

תורה תמימה פשוט

את החיים, את המהות.

 

רק בזכותך אני יכול לחייך

ולעולם לא אעזבך

את חיי בידיי אאבד

אם חלילה אשכחך.

 

כבר אין מילים ותיאורים

נשאר רק להגיד תודה

תודה רבה על הא ודא

את האחת היחידה.

 

לא ראו דף תלמוד מימיהם

יעל לוין

"אנחנו האנשים מהחינוך החילוני לא פגשנו דף גמרא בחיים שלנו. אין לנו מושג איך הוא נראה. אנחנו לא יודעים מה בכלל יש בתלמוד. מה עושים שם? למה אנשים יושבים בישיבות ולומדים תלמוד מבוקר עד ערב במשך שנים, נכון? אין לנו מושג".

אלו הן מילותיו הכנות, ואף העצובות מנקודת ראותו של אדם שומר מצוות, של אברי גלעד בתוכניתו 'מועדון הקריאה של אברי', שנאמרו לקראת תחילת ריאיון עם ד"ר שמואל פאוסט אשר שודר ב-12 במאי 2023 לרגל הוצאת ספרו החדש של פאוסט, 'תהיו חכמים: חשיבה תלמודית למאה ה-21'. כן במהלך הריאיון אומר גלעד: "רבים מההייטקיסטים… לא ראו פה דף תלמוד מימיהם".

וידוי דברים אלו מצד גלעד נאמר ברגע של גילוי לב אמיתי. מקופלת בדבריו של גלעד הטרגדיה של חוסר החשיפה למקורות יהדות כה מרכזיים בקרב רבים מהציבור הישראלי הכללי.

דבריו בראש הריאיון הם ראי ושיקוף של המציאות בשנות לימודיו במוסדות חינוך כלליים במדינת ישראל. זה היה בתקופה שקדמה להימצאות האינטרנט הציבורי והרשתות החברתיות. תנ"ך ותולדות עם ישראל כן נלמדו, אולם ידוע כי בבתי ספר תיכון כלליים מועטים בלבד למדו אותה עת תלמוד. והנה משתמע גם מדבריו של אברי גלעד כי כפועל יוצא מהחינוך אשר לו זכה, עד היום טרם יש באמתחתו ידיעות בהיקף נרחב בתלמוד.

יאיר לפיד קבל בריאיון לעמית סגל בוועידת מקור ראשון, שנערכה ביולי 2017, על ששני בניו סיימו שתים עשרה שנות לימוד במערכת החינוך במדינת ישראל בלי שאיש ישב פעם אחת להראות להם כיצד נראה דף תלמוד, וקרא לכך מחדל נורא.

המצב כיום בכל הנוגע להוראת תלמוד בבתי הספר העל-יסודיים הכלליים שפיר יותר בהשוואה לזמן לימודו של גלעד. בשנים האחרונות אנו עדים לפריחתן של מכינות קדם-צבאיות כלליות, חלקן מעורבות, המיועדות לחילונים ולדתיים גם יחד. ואולם מספר הלומדים בהן עדיין מצומצם למדי בהיקפו. נוכל לשער כי התמונה לא השתנתה בהרבה מימיו של גלעד, ומרבית מסיימי שתים עשרה שנות לימוד במדינת ישראל טרם נחשפו חשיפה ממשית ללימוד כלשהו של תלמוד, ורבים טרם ראו מעודם צורתו של דף גמרא.

זו מציאות עגומה למדי מההסתכלות של אדם שומר מצוות. מצד אחד לא מכבר התחוור כי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק לא ידע כיצד להשלים את "שמע ישראל", ולמרבה הצער קיימים אחרים כמותו במדינת ישראל. אפשרויות החשיפה לתוכני יהדות בצורה עצמאית גדולות עתה לאין שיעור משהייתה בעבר, ואומנם ניכר בזמננו בקרב אוכלוסיות מגוונות בחברה צימאון להכרת מקורות היהדות.

בקואליציה הנוכחית התקבלה החלטה בדבר הגברת לימודי תנ"ך ותלמוד לתלמידים חילונים, ויש לקוות שיהיו לכך תוצאות מבורכות בכל הקשור להכרת מקורות היהדות. ועדיין כברת דרך לא קצרה לפנינו עד שהציבור הישראלי הכללי ייחשף בהרחבה לתוכני יהדות בסיסיים, ובהמשך יגלה בהם בקיאות, עד שתגיע העת שבו יחל הוא לגלות אמפתיה כלפי המקורות, יבוא לצייר לעצמו ציורים חיוביים על אודותיהם וישכיל להבין את הערך והחשיבות של לימוד תורה בעם ישראל.