החלטת אלוף

חגיגות השמחה שפרצו עם סיום ההצבעה במשכן הכנסת בשעה שתיים לפנות בוקר לפני כמה שבועות הביאו לסיומו של הליך ארוך ומפרך שארך כ-18 שנה, מאז הגירוש מגוש קטיף ומיישובי צפון השומרון. 'חוק ההתנתקות', שנחקק לקראת קיץ תשס"ה והגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון, בוטל ברוב של 31 חברי כנסת שנכחו במליאה באותה שעה. 18 התנגדו.

החוק קבע כי מיום הפינוי ואילך תהיה אסורה כניסה של ישראלים לשטחי רצועת עזה וצפון השומרון. במהלך השנים שעברו מאז הגירוש מחו אזרחים רבים נגד החוק, והמחאה המפורסמת שבהן היא ההתיישבות היהודית בחומש והקמת הישיבה. ואכן, תלמידי הישיבה ורבניה נעצרו בעבר בגין עבירה על חוק ההתנתקות, ונגד חלקם אף הוגשו כתבי אישום.

למחרת אותו הלילה בכנסת הכריזו כותרות האתרים: "הכנסת אישרה סופית את ביטול חוק ההתנתקות". אבל כמו שידעו כל הנוגעים בדבר, ואף כתבנו את זה כאן על גבי במה זאת, עוד משהו אחד חסר בשביל להשלים את ביטול החוק לחלוטין: חתימתו של מפקד פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס.

שהייה וקיצוץ

מכיוון שמדינת ישראל טרם החילה במלואו את החוק הישראלי ביהודה ושומרון, האזור מוגדר תחת שלטון צבאי, וכל חוק מאושר באופן פרטני על ידי מפקד הפיקוד. לכאורה מדובר בהליך טכני לחלוטין שבו מפקד הפיקוד מאשר בחתימתו את החלטת הכנסת והממשלה, במיוחד כשזאת נוגעת ישירות לשטח שבשליטתו, אבל הפעם זה לא קרה. כחודשיים תמימים חלפו עד שאישר מפקד הפיקוד את החוק, וגם אז הוא פשוט קיצץ על דעת עצמו חצי מהחוק שהועבר בכנסת. על פי החלטת הכנסת, מעתה ואילך תותר הכניסה לכל יישובי צפון השומרון שפונו, כולל היישובים גנים וכדים, אבל חתימתו של מפקד הפיקוד נוגעת רק ליישוב חומש. למה? ככה. כי הוא החליט.

את התופעה של שלטון הפקידים אנחנו מכירים בחודשים האחרונים מלא מעט מקרים מקוממים שבהם מסתבר שנבחרי הציבור אינם יכולים לממש את האג'נדה הפוליטית שעל פיה נבחרו לשרת את הציבור. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ביקש לייצג את עצמו בבית המשפט, אך היועמ"שית של משרדו דחתה את הבקשה. גם השר לביטחון הפנים איתמר בן גביר נתקל בסירובה של היועמ"שית כאשר ביקש לאטום את ביתו של המחבל שביצע את הפיגוע בשכונת נווה יעקב לפני כמה חודשים, וכל זה קורה בשל מי שמונו להיות יועצים משפטיים. לעיתים נדמה כאילו חברי הכנסת הם שמייעצים להם ולא להפך.

הצורה המקוממת שבה ההחלטות עוברות את הסינון של שלטון היועמ"שים, כפי שהוא מכונה במרירות, מקוממת שבעתיים כאשר מגיעים לכל מה שקשור להתנהלות ביטחונית בשטחי יהודה ושומרון. כאן לא מדובר על עוד פקיד הנוטל לעצמו סמכויות לא לו אלא ב"ראש ממשלה" של ממש, שאינו נבחר, ועל פיו יישק דבר וברצונו חוק יעבור או לא יעבור. מי שמחזיק בתפקיד הזה הוא מפקד פיקוד המרכז.

לאחרונה החריף המצב עוד יותר, והאלוף שולח כוחות הרס לפינויים גם כאשר מדובר בחוות בודדים שמוקמות על אדמות מדינה, תופעה שזכתה להתעלמות יחסית מאת אנשי המנהל האזרחי. אבל אצל פוקס השתנו הכללים, והוא הספיק לשלוח כמה פעמים את כוחות המנהל האזרחי לבצע הריסות במקומות חדשים

מלחמה בהתיישבות החדשה

בלימת ביטולו של חוק ההתנתקות חודשיים למרות החלטה ברורה של הכנסת והממשלה סימנה אולי באופן מובהק ביותר את הטירוף המתנהל בשטחי יו"ש בכל הנוגע לקבלת החלטות. אך ממש לא מדובר במקרה יחיד אלא בהתנהלות סדורה שהתחילה עם יומו הראשון בתפקיד. זה חודשים ארוכים פוקס מנהל מלחמה קשה בנקודות התיישבות חדשות, והמשימה מבחינתו היא למנוע התיישבות יהודית חדשה בשטחי יו"ש ולגדוע באיבו כל ניסיון של עלייה לשטח.

מדיניות אפס ההכלה הזאת היא לקח של המערכת בעקבות ההקמה של המאחז אביתר בשומרון. לאחרונה החריף המצב עוד יותר, והאלוף שולח כוחות הרס לפינויים גם כאשר מדובר בחוות בודדים שמוקמות על אדמות מדינה, תופעה שזכתה להתעלמות יחסית מאת אנשי המנהל האזרחי. אבל אצל פוקס השתנו הכללים, והוא הספיק לשלוח כמה פעמים את כוחות המנהל האזרחי לבצע הריסות במקומות חדשים.

פוקס, כמו כל איש צבא, אינו מתבטא כלפי חוץ בצורה פוליטית, אך מי שיעקוב אחרי התנהלותו וגם אחרי חלק מהראיונות שהוא נותן לתקשורת, ימצא אג'נדות של איש שמאל הרחוקות כרחוק מזרח ממערב מאלה של נבחרי הציבור שאמורים לתת את הטון הביטחוני בשאר חלקי הארץ. בריאיון לערוץ 14 לפני כמה חודשים אמר פוקס: "אנחנו רואים קורלציה ברורה, התאמה, כשישראלים זורקים אבנים ועושים אירועים של טרור כלפי פלשתינים, יש יותר טרור".

פעילותו של פוקס נגד המתיישבים אינה מסתכמת רק בחוק ההתנתקות או בהתבטאויות חריגות שמצדיקות טרור נגד יהודים; גם לנושאי ההרחקות המנהליות שהזכרנו בעבר אחראי פוקס, ובהינף חתימה על מסמך הוא גוזר את דינו של אדם להרחקה מנהלית, למעצר בית או לאיסורים אחרים בלי יכולת להתגונן ולהתמודד התמודדות משפטית עם הטענות, שנשארות חסויות לחלוטין.

רק לפני שבועות מספר הרחיק פוקס מיהודה ושומרון את עמיחי זוארץ, תושב חוות יישוב הדעת בבנימין, נשוי ואב לשניים. מה אמור לעשות אב משפחה שמקבל צו האוסר עליו להיכנס לשטחי יהודה ושומרון לארבעה חודשים? מה יהיה עם המסגרות שבהן לומדים ילדיו? מה עם עבודתו או עבודתה של אשתו? את פוקס זה לא מעניין.

באנו לבקר

בשבועות האחרונים בוצעו כמה מסעות הרס בהתיישבות לאחר תקופה קצרה שבה נרגעה מעט ההתנכלות למאחזים ולגבעות שהייתה בימי הממשלה הקודמת. בשבוע אחד הרסו והחרימו ציוד בשדה יהונתן ובחווה שעל יד רימונים והרסו בריכה ומעיין באום רשאש, סמוך לכוכב השחר, ששיפצו בני נוער מהאזור.

לאחר מסע ההרס האחרון תלו פעילים ברחבי יהודה ושומרון כמה שלטי חוצות ובהם תמונתו של מפקד הפיקוד והכיתוב הזה: "ההתנכלות להתיישבות נמשכת, שישה פינויים בתוך שבוע. סמוטריץ', בן גביר – פוקס לא סופר אתכם!" התגובה על תליית השלטים הייתה חסרת פרופורציה. עשרות כתבי שטחים יצאו חוצץ נגד תליית השלטים ודרשו מראש הממשלה לגנותה, שר הביטחון לשעבר בני גנץ לא חסך במילים, וכמוהו עשה גם יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד.

אבל דומה שהכול מתעלמים בכוונה מהנקודה הכי קריטית: בדיוק כמו שמותר לבקר את התנהלות ראש הממשלה או חברי הכנסת, דבר שנעשה בכל הפגנה מימין ומשמאל על בסיס שבועי, ברור שגם לתושבי יהודה ושומרון מותר לבקר את האדם שבידיו ההחלטות על התנהלות חייהם, במיוחד שבניגוד לחברי הכנסת, שלפחות נותנים דין וחשבון לבוחרים בקלפי, מפקדי הפיקוד לדורותיהם אינם תלויים בקולות התושבים כלל. הכי טוב יהיה להחזיר את הכוח למקומו הנכון, קרי, לציבור ולנבחריו. אבל עד אז – לפחות מותר למתוח ביקורת.