סבתא מזל Featured

1858526 790

ד'

 

מחלקת קורונה פנימית ג', בית חולים במרכז הארץ.

 

"בוא, בוא, תיכנס לחדר, אני צריכה אותך, דוקטור! כואב לי החיבור של החמצן באף". אני נכנס לחדר, היא יושבת על המיטה, מחוברת לחמצן אף ולאינפוזיה, חובשת מטפחת כחולה בוהקת על שיערה המאפיר, נראית בת 70, עדיין בבגדים שבאה בהם מן הבית.
"לא, לא, אני לא דוקטור ולא אח", אני עוצר אותה לפני שתשפוך את כל בעיותיה, "קוראים לי עידו ואני מתנדב פה", אני אומר את המשפט הקבוע בחיוך הגדול שאני מקווה שהיא רואה דרך עיניי. שבית חולים כבר יחזיר את התמונות שתולים על המיגון, אני חושב לעצמי.
"אההה", היא פולטת באנחה, ספק אנחת ייאוש, ספק עצב, שמא גם וגם. "רגע, מה זה מתנדב? מי אתה? אתה רופא?"
אני עוצר אותה משטף השאלות ופשוט שואל אותה לשלומה. "אני מזל. מאור יהודה, וכואב לי. קשה לי, שייקח מכולנו כבר את הצרה הנוראית הזאת, סבלנו מספיק", היא מרימה ידיים למעלה בעיניים נוצצות. "הגעתי לכאן היום, לפני שלוש שעות, לא הספקתי לארוז מרוב לחץ ופחד מהמחשבה על האמבולנס שייקח אותי לבית חולים, ושכחתי מברשת שיניים ומטען וטלפון ועוד כמה דברים".
"כמה ילדים יש לך, מזל?" אני מעז לשאול.
"ארבעה, בלי עין הרע, איזה ילדים צדיקים יש לי, הכול מהקדוש ברוך הוא שנתן בעין יפה".
"ויש נכדים?"
"בטח, בלי עין הרע".
"אחלה סבתא מזל", אני מסלסל לה, והיא מחייכת. חיוך ראשון בשיחה שלנו סוף סוף.
"התברכתי בבנים צדיקים, אנשי חסד, ובנכדים צדיקים שדואגים לי באמת. אתה נשוי? כמה ילדים יש לך?" היא שואלת מייד.
"חחחחחחחח איזה נשוי, מזל?! אני בן 18, נשמה, יש עוד הרבה שנים טובות לפניי".
"מה? לא מאמינה לך! אז מה אתה עושה פה?! אתה לא לומד? איפה אתה גר? יש לך כסף לנסיעות? מי ההורים שלך ולמה הם מסכימים שתבוא לפה?!" היא יורה בי מטר של שאלות. "תיזהר עם העולם בחוץ, אל תעשה שטויות בדרך לאשתך, אני אומרת לך, העולם היום לא כמו פעם, תקשיב לסבתא מזל". אני מחייך, זוכר שלא לשפוט ונותן לה להמשיך.
"היום לא פשוט, לא כולם מתחתנים, ועד שמתחתנים ומכירים לוקח זמן. אני אומרת לך שוב, יקר שלי, בלי שטויות עד החתונה".
"איך את הכרת את בעלך?"
"זה היה פעם, לפני כמעט 50 שנה, ההורים שלנו החליטו שאנחנו מתחתנים, הם אמרו לי שהוא בחור טוב וישר, ומשם יצאנו לדרך שנמשכת עד היום, ברוך השם".
"ואיך הילדים שלך הכירו?"
"בלי עין הרע, בלי עין הרע", היא מנשקת את הידיים שלה, מרימה אותן במבט למעלה ומייד עוצמת את עיניה.
"נו, מזל, באמת מעניין אותי", אני לוחץ בעדינות.
"בלי עין הרע!" היא ממשיכה בטון חזק יותר ובעיניים עצומות. אני משחרר, מזכיר לעצמי שכל דבר אישי שחולה בוחר לספר לי הוא בעצם מספר גם לעצמו מחדש עם כל רגשות הפחד והאי-ודאות שיש איתו על מיטת החולה. לכל דבר יש פתאום פרספקטיבה וערך סנטימנטלי שהוא עוד לא הכיר.
"מה תברכי אותי, סבתא מזל?" אני שואל אותה.
"בוא, בוא, כפרה, שב לידי", היא זזה קצת ומפנה לי מקום לשבת לידה. אני מזיז את השמיכה ומתיישב לידה במיגון המיוזע שלי. היא מרימה את ידיה ומניחה אותן על ראשי באיטיות. "מי שבירך את אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את עידו בן..."
"אפרת".
"....עידו בן אפרת הצדיק! וייתן לו בריאות חזקה, וייתן לו שמחה! שיעזור תמיד לכולם ושיגדל הרבה בתורה".
"אמן!" אני עונה ונותן לה לפרוט לי על מיתרי הלב והרגש שפועלים חזק אחרי התפילות של ראש השנה ולפני יום כיפור.
"שיזכה להכיר את אשתו בעיתו ובזמנו, שיזכה בזיווג הגון וראוי, שיקים איתה בית נאמן וכשר בישראל, שיהיה להם רק טוב, עם אהבה שפע ופרנסה! שלא יהיו להם מניעות חס ושלום, ויהיו הרבה ילדים ובית גדול ושמח עם אהבת חסד! יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".
אני מרגיש את ידיה יורדות אט אט מראשי. אני מסתכל עליה, היא עדיין עוצמת את עיניה ומביעה תחינה ובקשה. אני קם מהמיטה, היא פוקחת את עיניה ומסתכלת עליי, עיניה נוצצות והפרצוף שלה כבר לא זר לי.
"תודה רבה, סבתא מזל", אני אומר לה.
"תודה לך, בחור יקר, שהשם יברך אותך על המעשים הטובים שאתה עושה". ואני יוצא מהחדר, מנופף לה לשלום, ואיכשהו פתאום שמח על המיגון ובעיקר על המסכה שמסתירה את עיניי הדומעות.

 

כתבות אחרונות

Prev Next
היהודי הראשון

  הטור של סיון רהב...

כל מנצח צריך תזמורת

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם