אל תשנו את ההמנון Featured

1858526 790

יעל

תגובה על הכתבה "חומות של התקוה"

קראתי את הכתבה "חומות של התקוה", ואני חולקת עליה מכול וכול.

ראשית, שם הכתבה מעיד על זילות. לקרוא לכתבה על נושא מקודש כמו ההמנון הלאומי של תחיית מלכות ישראל בשם של סרט גויי מעיד בעיניי על חוסר הבנת הגדלות שבתהליך ההיסטורי של תחיית האומה, תהליך שאין לו תקדים בהיסטורית העמים.

וכעת לתוכן עצמו: אינני חושבת שיש צורך בשינוי ההמנון, ואני אף גורסת שזוהי פעולה שעלולות להיות לה השלכות הרסניות על החברה הישראלית.

במאבקינו למען שמירת השבת במרחב הציבורי אנו נאחזים רבות במושג "סטטוס-קוו" באומרנו שהמצב הנוכחי מקובל על רוב העם ולכן אין צורך וסיבה לשנותו. לדעתי ההמנון משקף באופן מוצלח ביותר את כלל הדעות באומה הישראלית ומבטא היטב את שאיפותינו הלאומיות. בזמנו התאחדו סביב ההמנון נציגי האומה מכל קצוות הקשת הפוליטית (ממק"י ומפ"ם עד אגודת ישראל ובית"ר). ההמנון נכתב לפני כמעט 150 שנה, ועדיין משקף את הציונות ואת מטרתה. לאורך 150 השנים האחרונות התאחדו יהודים סביב ההמנון הזה, מעולי הגרדום שנתלו בחשאי בכלא עכו ועד ללוחמי מלחמות ישראל שנשרפו בטנקים תחת אש האויב. כשכבשו חיילינו את הר הבית הם פצחו בשירת התקוה, וכבר יותר ממאה שנה אנו קוברים את חללינו לצלילי השיר הזה.

עוצמתו של השיר מתבטאת בכך שהוא מהלך בין הטיפות וכל יהודי ציוני יכול להזדהות איתו. יהודי אתיופיה שעלו לארץ לאחר נתק של אלפי שנים מזדהים עם ההמנון, וגם יהודים שכמעט מתבוללים ירגישו בנוח איתו.

בהמנון יש מוטיבים יהודיים מובהקים שלא צריך להיות מומחה גדול בספרות וביהדות כדי להבחין בהם (נפש יהודי, התקווה בת שנות אלפיים). אם אנחנו נבוא ונפתח את נוסח ההמנון מחדש, יבואו גם חלקים אחרים בעם וידרשו לשנות אותו. מדוע להכניס את התורה ולא להכניס את ערכי הצדק החברתי והשוויון? אם איננו רוצים לעורר מחלוקת, עלינו להסתפק ברמזים הקיימים כדי שלא ניאלץ להכניס ערכים שאיננו מעוניינים בהם ונגיע לידי "תהרוס של כסף ותבנה של זהב".

נוסף על כך אני לא רואה טעם לשנות בכוח מזכרות שנשארו לנו מהדור המופלא הזה וממסירות נפשם לארץ ישראל ולעם ישראל, ועובדה שבסוף ההמנון הזה נבחר מכל ההמנונים שהוצעו, משמע שהוא הכי התאים לעם אז.

ולפני שאנחנו רצים לשנות את ההמנון יש לבדוק מה תגובת העם. לעניות דעתי עוד לא הגענו למצב שבו כל עם ישראל יתחבר להמנון דתי כל כך, ולי אחיי החילונים חשובים הרבה יותר מהערבים הישראלים, שאומנם שותפים לבניין הארץ, אך הם אינם חלק מסיפורו של עם ישראל. גם החרדים בתחילה הזדהו עם התקווה, ורק בהמשך הסתייגו ממנה מעט. ההסתייגות לא מייצגת את כלל החרדים, ולעניות דעתי שינוי ההמנון הוא לא מה שיחבר אותם אליו יותר ויגרום להם להזדהות איתו. הם יזדהו איתו כפרק בתהלים, לא מעבר.

מהסיבות דלעיל אני חושבת ששינוי ההמנון יהיה צעד מיותר, פוגעני ומטופש, ואני מתנגדת אליו בכל פה.

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א‑לוהינו.

גם אני התבוננתי יותר מדי

ט'

תפילת מנחה – קורונה שגרתית, מתפללים בחוץ ושומרים על מרחק. המניין די מצומצם, כך שהחזן במרכז והשאר מסביב.

החזן הספרדי מסיים את מזמור "למנצח", וכולם מביטים סביב לראות אם יש אבל שיאמר קדיש, או שממשיכים את התפילה. למרבה הפלא אב ושני ילדיו הקטנים, כבני שש, צועדים לאמצע מעגל המניין ומתחילים: "יתגדל ויתקדש". כולם נעצו מבטיהם בילדים האבלים שגמגמו ובקושי הצליחו לומר את מילות הארמית של הקדיש.

***

למחפשים בספירת העומר קבלה קטנה של בין אדם לחברו, אני ממליץ לכם ללכת על זה: אל תסתכל על אנשים שאומרים קדיש, זה ממש מביך. לא די שאבל אומר קדיש על קרוב שמת לו, אלא שחצי בית כנסת עכשיו נועץ בו מבטים. ובכן, אף שאנשים באמת לא מודעים לזה, והם עושים את זה לגמרי בתמימות, זה עדיין מביך.

אני דן לכף זכות; גם אני עשיתי את זה לפני שהרגשתי את המבוכה בעצמי כשאמרתי קדיש על ניצול שואה. זה לא נעים.

כְּאֵב שֶׁל הֲלוּמֵי קְרָב

אַבְרָהָם כֹּהֵן

זֶה חוֹזֵר אֵלַי בַּלַּיְלָה

הַשְּׁכִיבָה בַּמַּאֲרָב בִּלְבָנוֹן

שְׁרִיקוֹת שֶׁל כַּדּוּרִים

שֶׁמְּפַלְּחִים אֶת הַלֵּב

חֶלְקֵי גּוּפוֹת חֲרוּכִים שֶׁמְּפֻזָּרִים

עַל אַדְמַת הָאוֹיֵב

זֶה חוֹזֵר אִתִּי הַבַּיְתָה

חֲבֵרִי הַטּוֹב שֶׁנָּפַל בִּשְׂדֵה הַקְּרָב

נְשִׁימוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת

כְּשֶׁסָּחַבְתִּי אוֹתוֹ עַל הַגַּב

אֲנִי חַיָּב לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו אֲנִי חַיָּב

זֹאת מְצִיאוּת כַּזֹּאת

שֶׁהָפְכָה לְסִיּוּט

הִיא מִשְׁתַּלֶּטֶת עָלַי

וְהַלְוַאי שֶׁיָּכֹלְתִּי

לָשִׂים אוֹתָהּ עַל מְיוּט

אֲנִי עֲדַיִן שָׁם

חַי בֵּן הַמֵּתִים

הַמֶּמְשָׁלָה בְּשֶׁלָּה

טוֹרֶקֶת אֶת הַדֶּלֶת בַּפָּנִים

בִּזְמַן שֶׁאֲנִי מַרְטִיב אֶת הַמַּצָּעִים

אֲנִי בְּהֶלֶם

מִ-120 חַכְמֵי הַחֵלֶם

שֶׁהִשְׁאִירוּ מֵאָחוֹר

אֶת הֲלוּמֵי הַקְּרָב

עַד אָבְדַן הַצֶּלֶם

יֵשׁ יוֹם הַזִּכָּרוֹן

לְחַלְלֵי צַהַ"ל וְנִפְגְּעֵי פְּעֻלּוֹת הָאֵיבָה

וְגַם לִנְכֵי צַהַ"ל יֵשׁ יוֹם מְיֻחָד לְאוֹת הַעֲרָכָה

אֲבָל בְּלוּחַ הַשָּׁנָה הָעִבְרִי אֵין יוֹם לַהֲלוּמֵי הַמִּלְחָמָה

וּבִמְקוֹם שֶׁכְּבוֹד הַנָּשִׂיא

יַזְמִין אוֹתִי לְהַשִּׂיא מַשּׂוּאָה

אַשְׁלִיךְ אֶת עַצְמִי לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ

לְמַעַן הֲלוּמֵי הַקְּרָב

וּלְתִפְאֶרֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל

הָרִקּוּדִים שֶׁל יוֹם הָעַצְמָאוּת

יוסף סנדו, גרעין נווה בניה, כוכב יעקב

בְּאֶמְצַע הָרִקּוּדִים שֶׁל יוֹם הָעַצְמָאוּת

הִתְגַּלֵּית אֵלַי לְבוּשָׁה בְּמַּלְכוּת

אַךְ קְרוּעִים הָיוּ בְּגָדַיִךְ

וּמִתְפַּתֶּלֶת הָיִית בְּיִסּוּרַיִךְ

וְשָׁמַעְתִּי אֶת שְׁתִיקוֹתַיִךְ

שֶׁיָּפֶה מִּשְׁתַּלְּבוֹת

עִם הַמַּנְגִּינוֹת הָעַלִּיזוֹת

שֶׁל יוֹם הֻלַּדְתֵּךְ.

וַאֲנִי הִמְשַׁכְתִּי לִרְקֹד

שֶׁמָּא בִּגְלַל הַהַדְחָקָה

אוּלַי בִּגְלַל הָעַיִן הַטּוֹבָה

עִם יָם בָּעֵינַיִם

בְּקוֹל סָדוּק

וְגָרוֹן חָנוּק.

וְאַתְּ הִבַּטְתְּ בִּי בְּמַבָּטֵךְ וּבְטוּבֵךְ

וְהִתְחַנַּנְתָּ שֶׁאַמְשִׁיךְ לִרְקֹד בְּשִׂמְחָתֵךְ

וְלֹא אֶשְׁכַּח אוֹתָךְ

עִם יְמִינִי

וְלֹא אַפְקִיר אוֹתָךְ

בִּידֵי צִמְאֵי דָּמִי.

מסרון באחת בלילה

ה' דיעי

אתה חושב אולי שזו סתם קלות דעת

שבמקרה באה במגע עם הודעה מושקעת

שמן הסתם אני שולח כזאת לכל אחד

והפעם הגיע תורך המיוחד.

ולכן אין שום בעיה,

להתעלם ולא לשלוח הודעה בחזרה.

אז לא!

אני לא כותב הודעה כזאת בכל לילה.

ולא הייתי פונה לכל אחד בשעה אפלה.

בסך הכול רציתי שתקרא עניין אמיתי

אותיות על המסך שבאו ממקום עומק נפשי

זה בא במגע עם עין דומעת

זאת לא קלות ראש

זה מישהו שמנסה ללחוש

לרמוז סתרי עניינים ולא לדרוש

שתקשיב.

אתה יכול טכנית לסנן. להתעלם.

או להגיב "אהבתי, חזק!" ולהרגיש שלם.

...

אבל בשביל השקעתי מזמני?

בשביל מילה וחצי? בשביל משהו סתמי ופשרני?

אם לזאת הגעת למלכות

כי לא כל אחד זוכה לאותה זכות

שארצה לדבר איתו באמת

שיחה רצינית ולא סתם דיבור מת

זכור!

לא ביקשתי שתרעיד עולמות

תעזוב הכול בשבילי רק בגלל כמה שורות.

רק בגלל מסרון באחת בלילה.

בסך הכול רציתי התייחסות הוגנת

תתעמק במילים, תאזין למנגינה המנוגנת.

תראה את הקולות,

תרגיש את המצולות.

השאלות.

הכאבים.

הגבולות.

הדברים שקשה לי לגלות

לך ולי.

אל תנסה לקרוא את מחשבותיי

כי יש איזה משהו שקשה לי לעלות על שפתיי

שאותו כתבתי לך בנסתרות

בין השורות

אז תכתוב מסרון בחזרה?

אפשר גם באחת בצהריים, לא רק בלילה.

מקווה

ב"ב

שִׁיר אָשִׁיר לַטְּבִילָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַיּוֹם, 

הַשּׁוֹטֶפֶת סְחִי וּבֹץ וְכָל רֶפֶשׁ הַיּוֹם. 

וֶאֱוִיל הוּא כָּל אֲשֶׁר לֹא יְזַמֵּר: 

אָה, מָה טוּבוֹ מֵימֶיךָ, 

מִקְוֶה מְטַהֵר!

לב

רֹנִּי

לִכְאֹב אֶת הַחֹסֶר בָּעוֹלָם

דֶּרֶךְ הַחֹסֶר הַפְּנִימִי

לְדַעַת שֶׁבְּלִבִּי מִשְׁכָּן אֶבְנֶה

לַהֲדַר כְּבוֹדוֹ

לְהָבִין שֶׁהַתִּקּוּן שֶׁל הַלֵּב

הוּא הַתִּקּוּן שֶׁל הָעוֹלָם

וְהַכְּאֵב שֶׁל הָעוֹלָם

הוּא הַכְּאֵב שֶׁל הַלֵּב.

כותל אחד

ב"ת

ראיתי אותם. שני חיילים במדים ניצבים.

ראיתי אותם. אב ובן בשחור לבן נעמדים.

ראיתי אותם. מצטלמים יחד, זה ליד זה, ליבם שבור וגם מאוחד.

ראיתי אותו. מבצבץ מאחוריהם כבר אלפיים שנה. כותל אחד.

 

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם