"האירוע במירון רודף אותי" Featured

 2 shut

"האירוע במירון רודף אותי"
הייתי אצל רבי שמעון במירון בל"ג בעומר. ראיתי דברים קשים ביותר, שמעתי צעקות, לקח לי כמעט יום שלם להגיע הביתה, והתמונות לא עוזבות אותי. מאז אני לא מכיר את עצמי. אני בוכה, לא ישן טוב ואין לי חשק לכלום. כבר כמעט שבוע עבר, ואני עדיין מרגיש שהאירוע במירון רודף אותי. מה לעשות?

כמה קשה ללכת לאירוע בציפייה לשמחה, לקדושה, להתעלות ולחיבור, ולמצוא עצמך חלק מאסון גדול כל כך. כמה קשה הידיעה שדואגים לך בבית בטירוף ואתה מנסה בכל כוחך למצוא דרך לחזור או לפחות לתקשר, והשעות נוקפות ואינך מצליח בשום משימה. כעת עולים לך הקולות, התמונות והריחות, ואתה מוצא עצמך מתקשה להתרכז או לישון ואינך נהנה מפעולות, ממקומות ומאנשים כפי שהיה קודם, ולפעמים יש הרגשה שזה לעולם לא יעזוב.

חשוב לי להגיד לך שהחוויה הזאת שלך היא חוויה אנושית מוכרת ונורמלית, וכמו שאחרי שמקבלים מכה חזקה בגוף בהתחלה זה כואב מאוד ונדמה שהכאב לא יעזוב לעולם, כך הנפש כאשר היא מקבלת מכה כזאת. בהתחלה זה כואב מאוד ומשפיע על התפקוד, וזה נורמלי וטבעי, אבל רוב הסיכויים הם שהשפעת החוויה תתמתן במהלך הזמן ואתה תחזור לתפקוד תקין ולהרגשה של איזון.

מה לעשות כדי לחזור לעצמך?

א.      תחזוקת הגוף – חשוב מאוד שתדאג למקלחת טובה, לאוכל (כן, תשתדל לאכול אפילו מעט אוכל מזין, גם אם אין לך תיאבון) ולנוח במקום שקט ורגוע ככל האפשר. חשוב מאוד שתישן. השינה קוטעת מעט את התמונות הללו שחוזרות שוב ושוב. אם לא ישנת כלל, זה המקום לגשת לרופא המשפחה ולקבל המלצה לתרופה שתסייע לך לישון. אל דאגה, לא מתמכרים מהר כל כך, וזה פתרון זמני שעשוי להקל מאוד.

ב.       היה עסוק והגבר פעילות גופנית – חשוב שתפעל, במיוחד בעניינים הקשורים לאירוע: תפילות למען הפצועים, סיוע למשפחות וכו'. פסיביות היא אויב במצבך, וכדי למנוע התקבעות של פוסט-טראומה כדאי לחזור בהדרגה לשגרת היומיום ולהיות פעיל ככל האפשר. פעילות גופנית עקבית אף היא מועילה מאוד ומגבירה הפרשת אנדורפינים במוח, המשפרים מאוד את מצב הרוח.

ג.        אל תישאר לבד – שתף בסיפור שלך את בני משפחתך או את חבריך הקרובים. הדבר נכון במיוחד עם חברים שהיו שם. ככל שתספר מספר פעמים רב יותר, כך תפחת הרגישות שלך. אם המראות שראית קשים במיוחד ואתה מרגיש צורך להגן על מי שלא היה שם (תמיד אפשר לברר בכנות עם הקרובים עד כמה הם יכולים להכיל), גש לאיש מקצוע. אפשר לבקש הפניה מרופא המשפחה.

ד.       "אשמת הניצול" – לפעמים אנשים שניצלו מאסון מרגישים לא ראויים לחיים שניתנו להם, שכן חיים של אחרים נגדעו. חשוב שתהיה ער להרגשה זו ותלבן אותה עם רב, עם מחנך או עם איש מקצוע.

ה.      ציפייה להתאוששות – הדבר החשוב ביותר הוא לזכור שבשבועיים עד חודש אחרי האירוע צפוי שהתסמינים שתיארת יהיו חריפים למדי, ואחר כך הם יתמתנו בהדרגה. יותר מ-80% מהאנשים מתאוששים מאירועים קשים בכוחות המשאבים הטבעיים שלהם: משפחה וחברים, אמונה, פעילות גופנית, מוזיקה, אומנות, כתיבה.

ו.        פנייה לאיש מקצוע: בכל מקרה זכור שחוסן נפשי אין פירושו שלעולם לא מרגישים רע, אלא שכאשר חווים קושי חריף יודעים להיעזר באדם אחר כדי להגיע להתאוששות מלאה. אם עבר חודש ואתה עדיין מרגיש שהאירוע צובע את חייך, אנא פנה לפסיכולוג או לעו"ס קליני שהתמחה בטיפול בטראומה, וקבל עזרה מקצועית. יש בארץ היום מאות ואולי אלפים שהוכשרו לטיפול זה בשיטות שיעילותן הוכחה. ברר עם חברים ועם קרובים ומכרים עד שתגיע למומחה ספציפי כזה. לעתים בטיפול קצר מועד אפשר לשפר את המצב שיפור ניכר ביותר ולחזור לתפקוד מלא ולאיזון רגשי. כמו בכל בעיה, ככל שמטפלים בה מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי להתמודד איתה. עשה זאת בדיוק כפי שהיית עושה אילו היית נפצע בגופך.

לסיכום, תגובה חריפה לאחר טראומה היא נורמלית לימים ולשבועות הראשונים לאחר האירוע. חשוב לישון ולתחזק את הגוף, לשתף בפרטי הסיפור, לעשות פעילות גופנית יומיומית ולחזור לשגרה בהדרגה. אם הסימפטומים אינם מתמתנים בהדרגה, חובה לגשת לאיש מקצוע מומחה ולקבל טיפול מתאים.

בברכה לבשורות טובות,

ד"ר יוכי סימן-טוב, מומחית במצבי משבר, חירום ואובדנות, יועצת במכללת אפרתה

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נתפסנו ברשת

  מאמר מאת אסף פאסי

בני אור – ככה נראה החושך

  הטור של אבינועם הרש....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם