לא הכרתי את סבתי Featured

 14 story
לא הכרתי את סבתי. גם המדינה לא הכירה בה
 

עשהאל ידעי, מרכז שפירא

 

בימים שבהם מדינת ישראל מתייחדת עם חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה ישנם גם כאלו שנמנו עם קורבנות אלו בשנות החמישים אך לא זכו להכרה מטעם המדינה פרט לאזכור בספר 'יזכור' מטעם מדינת ישראל.

 

הוריי, שושנה וזכריה ידעי מגדרה, עלו לישראל מתימן בשנת 1949. עצם עלייתם הייתה בבחינת מימוש חלומם לאורך שנות גלותם. עם עלייתם, כמו כל העולים, שוכנו במעברה. לאחר כמה גלגולים קבעה את משכנה באשקלון סבתי מצד אבי, שודיה, שהתאלמנה מבעלה עוד בתימן.

 

ביום כ"ה בניסן תשט"ז (7 באפריל 1956) חגגה משפחתי מסיבת אירוסין של בת משפחה בבית סבתי באשקלון. אל המסיבה הגיעו בני משפחה ומכרים, ולאחר שחגגו בשירה וריקודים כמיטב המסורת התימנית נשארו בני המשפחה ללון בבית סבתי.

שאלתי את אבי אם המשפחה זכתה להכרה מהמדינה ואולי לפיצוי, ותשובתו הייתה סמלית ואופיינית כל כך לתמימות של אותו דור עולים שבאו מתימן: "בני", הוא ענה לי, היינו עולים חדשים, בסך הכול שבע שנים במדינה. עוד לא עשינו בשבילה כלום, אז באיזו זכות נוכל לדרוש ממנה?
 

בחצות הגיחו לפתע מחבלי פדאיון והשליכו רימוני רסס לתוך הבית. אחד הרימונים התגלגל לעברה של סבתי, שהחזיקה בידיה את אחי מיכאל בן השנה, וכשהבחינה בסכנה השליכה את אחי מידיה אל מתחת למיטה הסמוכה והצילה את חייו. סבתי נהרגה, וכמעט כל השוהים בבית נפצעו ונזקקו לתקופת החלמה ארוכה. אימי נפצעה מרסיסים שחדרו לגופה. למעשה עד היום, 65 שנים לאחר האירוע, לא שבו הפצועים לאיתנם באופן מוחלט.

 

אבי ז"ל, שהיה באותו זמן חייל בגבעתי, הגיע לאירוע המשפחתי לאחר שהתחייב לשוב לבסיס עוד באותו לילה. כשהובלו לבית החולים הפצועים, ובהם אימי, עוד בטרם פונתה גופת אימו, הודיע אבי לאנשי הביטחון שביקשו את עזרתו שהוא חייב לחזור לבסיסו ולבקש ממפקדו אישור להאריך את ה'חופשה', שהרי לא היה אפשר בימים ההם להתקשר לבסיס ולדווח על הנסיבות. השוטרים שנכחו במקום לא הסכימו שאבי יעזוב את המקום כי הוא היחיד שנותר בריא ושלם, אך הוא בשלו: "הבטחתי למפקדי שאשוב עוד הלילה לבסיס, ואינני מתכוון שלא לקיים זאת". השוטרים הבינו שאבי נחוש לשוב לבסיס, הסיעו אותו לבסיס והחזירו אותו למקום האירוע.

 

אין ספק שמשפחתי הייתה צריכה לפחות לקבל הכרה מהמדינה על הפיגוע, אך בפנייתי למוסדות הרלוונטיים נעניתי שבשנה ההיא לא היה החוק בתוקף כי למדינה לא היה כסף לפצות את משפחות נפגעי טרור. ואני שואל: האם אירוע חמור וטרגי שכזה, שהשפיע באופן מכריע על חייהם של מי שנפגעו, אינו מצדיק הכרה כלשהי מהמדינה?

 

אבי יחיא ידעי, שהתייתם מאביו עוד בתימן בטרם לידתו, גדל למעשה ללא אב, ועתה נאלץ להיפרד גם מאימו. נוסף על כך היה עליו להתמודד לבדו עם החלמתה של אימי ועם תופעות הלוואי של פציעתה, שליוו ומלוות אותה בכל שנותיה עד היום.

 

לאחר שנים רבות של שתיקה מצד הוריי והתמודדות קשה ביותר עם התוצאות הנלוות של האירוע, שהשפיעו על גידולנו, כמו אשפוזה של אימי לשנה שלמה בבית החולים כשאני תינוק בן שנה וכן קשיים פיזיים ונפשיים בתפקוד היומיומי, הכרחתי את הוריי לספר לי על מה שקרה באותו לילה מר וקשה.

 

כל השנים עשו הוריי הכול כדי שפרטים על האירוע לא יגיעו אלינו אף שהאירוע פורסם בעיתונים מעריב וידיעות. הם חששו שנתבע את אחריות המדינה לטרגדיה שפקדה את המשפחה.

 

שאלתי את אבי אם המשפחה זכתה להכרה מהמדינה ואולי לפיצוי, ותשובתו הייתה סמלית ואופיינית כל כך לתמימות של אותו דור עולים שבאו מתימן: "בני", הוא ענה לי, "היינו עולים חדשים, בסך הכול שבע שנים במדינה. עוד לא עשינו בשבילה כלום, אז באיזו זכות נוכל לדרוש ממנה?"

 

החלטתי בכל זאת לפנות לעורך דין כדי לתבוע מהמדינה הכרה כמשפחה נפגעת פעולות איבה. הרעיון נגנז כשאבי סירב לחתום לעורך הדין על ייפוי כוח.

 

באותו יום שבו נרצחה סבתי רצחו מחבלי הפדאיון עוד ארבעה אזרחים ברחבי הארץ. יצרתי קשר עם בנו של אחד הנרצחים, קיבוצניק מגבעת חיים, ושאלתי אותו על ההכרה במעמדם כמשפחה נפגעת פעולות איבה. הוא שלח לי תצלום קבלה של הקיבוץ על סך 150 לירות שקיבל הקיבוץ מהמדינה ושאל אותי אם משפחתי קיבלה הכרה או פיצוי. עניתי שלא, והוא שאל אותי איזה פנקס קופת חולים היה לנו. כשעניתי "כחול", אמר: "אם היה לכם אדום, הייתם מקבלים".

 

אין ספק שהכרת הטוב, הנאמנות למדינה והרצון לתת ולתרום לבניין הארץ הם הערכים שעמדו אז לנגד עיניהם של בני משפחתי. את הערכים הללו אנו מנסים ליישם ולהנחיל לילדינו.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם