המציאות מנסה לדבר Featured

3 maarechet

כשהמציאות מנסה לדבר, ואנחנו עוסקים בכיבוי שרפות

מערכת

פרשנות של מציאות היא עניין מורכב. צריך הרבה כוח ויישוב הדעת כדי להיות בעמדה נפשית שבה שכשעוצר אותך שוטר על מהירות תצליח לא להפוך אותו לאויב שלך, וגם להפיק מזה שאסור מבחינת החוק לעבור על המהירות.

אם ממש הצלחת לעבור את השלב הזה בתודעה, אולי יש סיכוי שגם תזכור שבעצם נסיעה מהירה היא רעיון מסוכן. מכאן להגיע לשלב הפנימי יותר שקולט שיש משהו בדפוס הלחוץ שלך שגורם לך כל הזמן לנסוע מהר ויש צורך ברגיעה כללית, זו כבר עבודה למיטיבי קשב.

אנחנו בסך הכול יודעים שכמעט כל אקט במציאות מדבר אלינו. שא-לוהים, אם תרצו, מדבר איתנו מתוך המציאות בכל מצב. אבל ואללה, למי יש כוח ובעיקר פנאי נפשי להקשיב כל הזמן?

אלא שאם המציאות רוצה להעביר מסר, היא לא תרפה. היא לא בנויה לאפשר לנו להתעלם. היא תמצא דרך חדשה ויצירתית ולפעמים גם כואבת להסביר לאותו בחור לחוץ כרונית שעושה כל דבר ביעף שדי, זה כבר לא השלב שלו בחיים והוא צריך קצת להוריד את הרגל מהגז. שהגיע הזמן שלו לחוות עוד כמה דברים חוץ מלמהר לפגישה הבאה. להכיר עוד כמה רבדים בחיים שלו. אם השוטר לא יספיק לו, יש עוד כמה אפשרויות להסביר לו את זה.

תאונת ממשלת כל אזרחיה הנוכחית לא יכולה לעבור בלי שנקשיב לה היטב. אז נכון, צריך לעשות הכול כדי להפיל את הממשלה הזאת, כי באמת ממשלה עם אויבי ישראל זה מעשה בלתי נתפס. אבל באותה נשימה חייבים לנסות להקשיב למה שקרה כאן

 

תאונת ממשלת כל אזרחיה הנוכחית לא יכולה לעבור בלי שנקשיב לה היטב. אז נכון, צריך לעשות הכול כדי להפיל את הממשלה הזאת, כי באמת ממשלה עם אויבי ישראל זה מעשה בלתי נתפס. אבל באותה נשימה חייבים לנסות להקשיב למה שקרה כאן. כן, ברור שמה שקרה כאן הוא הונאת הציבור, רמיית בחירות וניצול התהליך הפרלמנטרי נגד רצון הציבור. אבל כדי להתקדם באמת לשלב הבא, כדי להפיל באמת את המציאות הזאת של מדינת כל אזרחיה, חייבים לעשות עוד קצת מאמץ ובעיקר להקשיב.

אנחנו הקטנים ננסה את כוחנו הדל לכבוד השנה החדשה בשתי נקודות משלנו.

אי אפשר רק להחמיא לנתניהו על כל הדברים האדירים שעשה למען מדינת ישראל ולסתום את האוזניים מכך שישראל בדרכים היצירתיות שלה, חלקן לא לגיטימיות, דרשה שלב חדש. המציאות זעקה ששלב הלאומיות, שמנהלת את המדינה באופן של סטטוס-קוו, מבקשת לעבור שלב.

כשהשמאל כבר שנים פורץ את הסטטוס-קוו אתה לא יכול רק להתגונן בקרב בלימה, אתה חייב להציע חלופה. כשהשמאל הפוסט-ציוני פורץ אותו לכיוון האנטי-יהודי, הצד המסורתי היה חייב לשמוע שדרושה פריצה של הסטטוס-קוו לכיוון הקודש. רפורמות גיור? תנו רפורמות של קודש. רפורמות כשרות? הבו לנו רפורמות שיחזקו את הרבנות. שבת? תנו פה לכל היהודים המסורתיים שבת לאומית נוכחת יותר.

זה הכלל: אין ריק בעולם הדעות. כששלב חדש מבקש לצמוח, או שתצמיח בו עץ יפה או שבמקומו יבואו עשבים שוטים.

ממש כך, קולות רבים זועקים כבר שנים שחייבת לקום למדינת ישראל חלופת הנהגה דתית. שלא ייתכן שכל כך הרבה מנדטים דתיים פזורים להם בכל עבר ומסתפחים להנהגה חילונית. רובנו השתקנו את עצמנו בכך שעוד מוקדם מדי, שהציבור הישראלי לא בשל עדיין למנהיג חובש כיפה. היו רבנים שהגדילו להנמיך את קומתנו ההנהגתית והצהירו שאסור בשלב הזה שיהיה במדינת ישראל גם רמטכ"ל בכיפה, חלילה וחס. אלא כאמור, למציאות יש את הדרכים היצירתיות שלה לומר את דברה, וכך היא בעטה בכל דרך אפשרית, גם בדרכים מלוכלכות, והראתה שהנה דווקא התמונה הזאת של כיפה לא הפריעה לעין הישראלית על ראשו של ראש הממשלה. לא רציתם את זה בטוב? תלמדו את זה בדרכים עקלקלות.

ככה זה כשמנהלים דו-שיח עם המציאות: יש כאלה שימשיכו לאטום את האוזניים ויגידו שלא, זה שבנט הוא ראש ממשלה מלמד שרק אם אתה לייט ומוריד דגלים ומוותר על ערכים זה אפשרי, אבל הדוסים? הדוסים האמיתיים, אותנו לא רוצים עדיין. אבל יש כאלה בינינו שיבינו שוואללה, אם היינו משכילים מזמן שלא ליפול לשכנועים העצמאיים של נכאות דתית שמסרבת להנהיג, אולי היינו מצליחים להצמיח כבר לפני עשור הנהגה אמונית למדינת ישראל.

יותר מדי פעמים אנחנו מגלים שדווקא אנשי הדת לא מאמינים מספיק ביכולת של השלב הבא לצמוח.

לפני חודש וחצי פרסמנו כאן סקר עם שני נתונים מדהימים למדי. יותר מ-50 אחוז מהציבור הישראלי בעד חופש פולחן ליהודים בהר הבית, ורוב הציבור הישראלי מעוניין לבנות את יישובי גוש קטיף. הנתונים האלה נשמעו לרוב האנשים המאמינים שדיברנו איתם מוגזמים ולא הגיוניים. הם חיפשו איפה הקאץ'. איך השאלה נוסחה כך שהביאה לתוצאות המוזרות האלה. ממשיכים לאטום את האוזניים עד שהמציאות תמצא איזו דרך מעוותת ואולי כואבת לשכנע אותם אחרת.

לשכנע אותם שמדינת ישראל מצפה למפלגה אמונית שתציע את עצמה להנהגת המדינה עם פרוגרמה של שינוי. לדרך שבטוחה במהפכה האמונית המסורתית שהולכת ומתעצמת. לדרך שלא סופרת את כל צפצופי התקשורת הממוסדת ובלי למצמץ תבצע את השינויים שמערכת המשפט מייחלת להם. שתוסיף תקציבים לישיבות בגאווה ולא תחביא את זה. שתוסיף שעות יהדות בבתי הספר. שתקרא לזה הדתה בשמחה.

הפרשנות הדלה שלנו על כל מציאות העיוותים על גבי עיוותים שהממשלה הנוכחית הציגה לנו בשנה שחלפה היא שהכול בשל. השלב הבא ממש מחכה שמישהו יקטוף אותו. ברגע שנקום, ברגע שנעשה סוויץ' קטן בראש, ברגע שנסיר את הפחדים, לא יהיה בכלל צורך לעשות כלום כדי שהממשלה הזאת תיפול.

דרושים רק עוד כמה ראשים מורמים. בטוחים בעצמם. אנשים שיבינו ששחזור הישן הוא אולי יהודי, אבל לא ישראלי. ואנחנו, מה לעשות, כבר מזמן בישראל המתחדשת והצומחת שצועדת צעדים בוטחים לאור חזון הנביאים.

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה. מלאה באהבת ישראל לכל-כל ישראל. בריאות שלמה לכל חולי ישראל. שנת זהות יהודית עמוקה ומרוממת.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מסילות התשובה

  מאמר מאת הרב המקובל...

היתר פשוט

  מאמר מאת הרב אברהם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם