הערבים ואנחנו Featured

 4 maarechet

הערבים רק מתוכנתים להזכיר לנו את מה שאנחנו רוצים לשכוח
כדאי שהימין יפסיק להתחבא מאחורי אריאל שרון * המסרים שאיסמעיל הנייה יימח שמו אומר במקומנו * העיוורון המדהים של העיתונות הדתית-לאומית אחרי ממשלת השמאל שבנט רוקח * ומדוע מדינת ישראל זקוקה יותר מתמיד לשיקום מוסדותיה של המפלגה הציונית-דתית

מערכת

אחד הסיפורים הצבועים יותר שהימין יוצר לעצמו הוא הכעס על אריק שרון. עזבו רגע את השמאל, תשמעו כמעט כל שיח בין ימנים על חבל עזה. כל הוויכוח הוא על עוצמת התקיפה בעזה או מקסימום אם כן או לא להפיל את חמאס. בסוף בשקט בשקט, כמובן בלי להגיד את זה במפורש חלילה, אנחנו סומכים את ידינו על מה שאריק שרון עשה: זרק את עזה לערבים. "מי צריך את עזה?" בלשון הרחוב, ה' ירחם.

בואו רגע לפחות נהיה הגונים עם עצמנו. מי שמדבר רק על עוצמת התגובה לעזה הוא בעצם בעד ההתנתקות. כן, הוא כועס מאוד, איך אריק שרון עשה את זה ואיך הוא גירש אנשים וכו', אבל הוא בעד. למה בעד? כי מי שנגד וחושב שזו הייתה טעות מוסרית וגם ביטחונית יתכבד ויאמר בקול שצריך לחזור לשם. אם לא, אין ממש איך לברוח מזה שהוא מסכים עם אריק שרון.

הרי זה לא שאי אפשר לחזור לרצועה וליישב אותה. היכולת הצבאית לכך אינה מוטלת בספק, ויש גם מתיישבים שיהיו מוכנים לעשות את זה. במצב המשוגע של האנשים בתוך הרצועה, אפילו את העולם יהיה קל לשכנע שישראל מוכנה לגאול את האזרחים המסכנים שם מזרועות כוחות הרשע האיראניים.

אבל אנחנו לא רוצים.

מה זה משנה לעזאזל מי הצביע בעד ההתנקות ומי הצביע נגדה? מה זה משנה אם נתניהו הצביע בעדה או הציונות הדתית הצביעה נגדה? משנה מי אומר היום שהוא רוצה לתקן את זה ומי לא.

יש עוד משהו שכל החברה הישראלית יודעת היטב בתוך תוכה: כל הסבבים האלה הם מטרד שרק ילך ויתעצם. ריטואל היען שלנו הוא כזה – יוצרים הפסקת אש, טומנים את הראש בחול בזמן שחמאס מתעצם לסבב הבא – וממשיכים לגלגל את הבלוף.

אבל כאמור, בואו נניח לרגע לכלל החברה הישראלית. מה איתנו, האנשים שמחוברים לתנ"ך ולחזון ארץ ישראל שניתן לנו בצווי ה'? לפחות אנחנו היינו אמורים לומר בקול ברור ובלי להתבייש שאנחנו יודעים שהסיבה שחבל הארץ ההוא לא מפסיק לבעור היא לא חמאס וגם לא איראן אלא רק כי ה' נתן לנו אחריות ואנחנו זרקנו אותה מידינו. אבל אפילו אנחנו בשיחות בית הכנסת לא אומרים שאנחנו רוצים לחזור וליישב את חבל עזה. אז באמת, מה אנחנו רוצים מאריק שרון?

ודאי שיש פתרון לעזה ולתושביה האומללים: חזרה אליה. בנחישות ובאהבה. זה יביא ברכה לנו, לתושבי עוטף עזה, ובסוף גם לתושבים האומללים של הרצועה. הציבור הישראלי עוד לא כשיר לשמוע את זה? בסדר, בואו לפחות נניח את זה על השולחן.

מה זה משנה לעזאזל מי הצביע בעד ההתנקות ומי הצביע נגדה? מה זה משנה אם נתניהו הצביע בעדה או הציונות הדתית הצביעה נגדה? משנה מי היום אומר שהוא רוצה לתקן את זה ומי לא

 

דין ירושלים כדין עזה

ממש אותו דבר מתרחש על הר הבית. ובלוד. ובאשקלון. ובתל אביב. ובחיפה. ובזיכרון.

אנחנו נוהגים לכעוס על הקב"ה על אירועים מטורפים שהביא לעולם כמו השואה. מה, אי אפשר להעביר מסרים באופן קצת יותר אלגנטי? ובכן, האמת היא שהמציאות ההיסטורית שלפני השואה העבירה הרבה מאוד מסרים אלגנטיים. זה היה בטוב, כמו הצהרות בלפור, וגם בטוב פחות, כמו בפרעות ובמופעי האנטישמיות למיניהם לפני מלחמת העולם. אבל מה לעשות, זה לא עזר ליותר מטפטופים קלים של עליות לארץ ישראל.

האם היה צריך להגיע עד השואה כדי שהאסימון ייפול? לאף אחד אין תשובה. אבל להגיד שלפני כן לא היו מסרים רכים יותר מהמציאות? זה כמו ילד מתבגר שאבא שלו קורא לו שוב ושוב ושוב, ואז כשאבא שלו מרים את הקול ולוקח לו את הטלפון מהידיים הוא אומר לו: "היי, למה בצעקות? אתה לא יודע לדבר נורמלי?"

תקומת העם והארץ היא תהליך הדרגתי שזוקק סבלנות. אבל חוץ מסבלנות צריך גם להיות ערניים לשדרים הפוליטיים של המציאות. כשהר הבית מכנס סביבו כל כך הרבה אנרגיות זה אומר שמשהו טוב חדש מחכה לצמוח שם. אם שוב נעצום את העיניים ונתחבא מאחורי סטטוס-קוו שקרי, זה לא באמת ידחיק את המציאות החדשה שמבקשת לצמוח.

בכל סבב הם מתעצמים יותר, לתדהמתנו המתחדשת. איך שיננו כאן לפני שבועיים באסון מירון? הכתובת הייתה על הקיר. כבר שני עשורים היא מרוחה על הקירות של שדרות ועוטף עזה. אבל זה לא מספיק.

הערבים שבתוכנו וסביבנו מעולם לא היו העניין. הם תמיד שיקפו את החיבור שלנו למטרות הציוניות, היהודיות והתורניות שלנו. כשהעסק הזה מידרדר, וברחובות העיר לוד קוראים לשחרר את פלשתין, לפני היד הקשה שצריך לנהוג בהם צריך לאפס לנו את המטרות. הם מתבלבלים רק כשאנחנו מתבלבלים.

עכשיו, תשמעו את המשפט האלמותי שאמר בנאומו השבוע איסמעיל הנייה יימח שמו: "לב ירושלים בלב עזה, ולב עזה בלב ירושלים". אנחנו קולטים את המילים האלה? את המשפט הזה היו צריכים לומר מנהיגי ישראל, ראש הממשלה, ראשי המפלגות. מישהו. אבל אף אחד לא אומר אותו, אז המציאות העליונה הזאת שמעל כולנו מוציאה אותו לאוויר העולם על ידי רשע.

וזה קורה ממש בנאומים המקבילים השבוע בלילה של יום שלישי, ממש באותה עת שמנהיגינו החשובים מדברים על "תקיפות נחושות בעזה" ומצהירים "נשיג שקט לטווח ארוך", ממש אז האיש הזה מסביר לנו שעזה מחוברת לירושלים וירושלים מחוברת לעזה. מה יותר מזה?

בדיוק בשלבים האלה של התקומה דרוש הקול הפוליטי האמוני שיציב חלופה ויזכיר את החזון. את החיזוק של הזהות היהודית. את יהודה ושומרון כערך. את התנ"ך. את הר הבית. החשבונות שאנחנו עורכים על מה ייקלט באוזניים של אזרחי ישראל ומה לא אינו רלוונטי. התפקיד של כל ציבור במדינה הזאת הוא להביא לשיח את מרכולתו בביטחון עצמי. את ההכרעות הפוליטיות ניתן לציבור לעשות בקלפיות.

קפץ לו העבאס מוקדם מהצפוי

היו השבוע מי שבשיא הרצינות התבאסו מהסיפור של התפרעויות הערבים ועבאס רק בגלל התזמון שלהם. איך עבאס חשף שבועיים-שלושה מוקדם מדי את הפרצוף האמיתי שלו? לו רק היה מתאפק עוד קצת, אולי הייתה לנו כאן ממשלה.

אבל אל דאגה, יש מי שגם האירועים האלה לא ניערו אותם מהביקורת שהייתה להם כלפי היחיד בממשלת ישראל, בצלאל סמוטריץ', שעמד על העיקרון הבסיסי הזה שממש לפני כמה חודשים היה נחלת תשעים אחוזים מחברי הכנסת: לא לשתף ערבים בבניית ממשלות בישראל.

נזכיר את מה שכתבנו כאן לפני חודש: הסתמכות על ערבים כדי להקים ממשלה היא ערעור בוטה של ההסכם היסודי בין חלקי החברה הישראלית לנהל את הוויכוחים הפוליטיים והערכיים שלה בינינו לבין עצמנו בלי לערב זרים. זו משמעותה היסודית של המושג מדינה יהודית. היהודים הם היחידים שקובעים את גורלה. היתר יכולים להיות מיעוטים שנכון וחשוב להתחשב בהם ולדאוג להם, אבל בשום אופן אין לתת להם להיות חלק מהממשל.

תשמעו את המשפט האלמותי שאמר בנאומו השבוע איסמעיל הנייה יימח שמו: "לב ירושלים בלב עזה, ולב עזה בלב ירושלים". אנחנו קולטים את המילים האלה? את המשפט הזה היו צריכים לומר מנהיגי ישראל, ראש הממשלה, ראשי המפלגות. מישהו. אבל אף אחד לא אומר אותו, אז המציאות העליונה הזאת שמעל כולנו מוציאה אותו לאוויר העולם על ידי רשע

הציונות הדתית היא תפיסת עולם ולא סוציולוגיה, והיא היחידה שנושאת בעולם הערכים שלה את כל אלה. הוכיח את זה בחודש האחרון בצלאל סמוטריץ'. זו לא רק מחמאה אישית שמגיעה לו בהחלט במקרה הזה, אלא יותר הדגשה של הנקודה המהותית שלמפלגה יש גנטיקה ערכית. ישות פוליטית ציונית-דתית היא היחידה שתוכל להצמיח מתוכה הנהגה שתוביל לשלב האמוני הבא של הציונות, עם כל היעדים שהחברה הישראלית משוועת אליהם.

לא אחדות אלא שמאל וערבים

זה בדיוק מה שגרם לנפתלי בנט להפנות גב למחנה שלו. כוונותיו לא היו זדוניות חלילה, הוא הידרדר למקום של הונאת הבחירות מהגדולות שידעה מדינת ישראל רק משום שבחר בדרך פוליטית שרירותית שאינה מחויבת לבית פוליטי בעל יסודות ערכיים.

מהמם שעדיין יש כל כך הרבה עיתונאים בציונות הדתית שלא מצליחים להאמין שהוא פנה עורף לערכיו. כמה מילים מנותקות נאמרו בשבועות האחרונים על ממשלת שינוי ואחדות על מה שהוא בסך הכול 45 מנדטים של שמאל בצירוף ערבים. לא ערבים ניטרליים, שגם באמצעותם לא היה נכון להכריע את מצביעי הליכוד והמפלגות הדתיות, אלא ערבים שנמצאים במוצהר בצד של האויב. מדובר בעיוורון שיש הרבה מה ללבן את מקורו בבוא העת.

לא, זו אינה אסטרטגיה של בנט כדי למרֵב כוחות פוליטיים. מי שיושב עם עבאס פיזית וסוגר איתו קווים להסכמים מתכנן לשבת גם עם המשותפת. זו בדיוק פשיטת רגל ערכית שעלולה לקרות לכל מי שאינו מחויב לבית פוליטי ערכי.

ארבע השנים האחרונות מחדדות שוב ושוב את החשיבות המכרעת לנרמל ולמצב את המפלגה הציונית-דתית כך שתפתח את שורותיה למגוון האנשים שמאמינים בציונות שמחוברת אל התורה. תעודד מפקד רחב ותהפוך את מוסדותיה לדמוקרטיים.

הגל הזה של האלימות הערבית ידעך בקרוב בע"ה, אבל התכנות של הערבים יכריח אותם להתעצם ולנסות להכות בנו שוב ושוב עד שנואיל בטובנו לעבור לשלב הבא.

ירושלים בלב עזה, בלב תל אביב, בלב חיפה. וכולן בלב ירושלים.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם