ההחלטה הדרמטית Featured

 3 maarechet
 

 

ההחלטה הדרמטית שכל אזרח בישראל עשה עם עצמו ושחשוב כל כך לזכור

 

ערב יום העצמאות אנחנו אמורים להרגיש ממש גאים במוסדות השלטון של מדינת ישראל, בממשלה, בכנסת. אבל אם נהיה אמיתיים, זו לא ממש התחושה ברחוב. מצד אחד המציאות היומיומית כאן לא פחות ממצוינת. אפילו במדד האושר העולמי זה אחד המקומות המאושרים בעולם (מקום 13 מתוך 156). אוכלים כאן מצוין. רמת החיים מהטובות בעולם. הכלכלה נוסקת. אפילו תחושת הביטחון שאיימה עלינו כל כך הרבה שנים הולכת ומתבססת, שלא לדבר על הקורונה, שנראה ברוך ה' שנחלצנו ממנה ראשונים.

 

אבל כל היופי הזה מתרחש על רקע משבר פוליטי עמוק ומתמשך. לא סתם משבר אלא משבר שמנוהל בכל כך הרבה חוסר כבוד, גידופים מהזן שמבייש טוקבקיסטים, בתוך משכן הכנסת. לא כיף.

 

ברשותכם, שתי נקודות שכדאי להזכיר לעצמנו בדיוק על רקע הפערים האלה. בתוך חברי הכנסת, ממש כמו ברחוב, יש טובים ויש פחות. למדנו לאורך השנים והמשברים הלא פשוטים שבמדינת ישראל הטובים מנצחים בסוף. הטובים במקרה הזה הם לא מי שמחזיקים בדעות ה'נכונות' אלא מי שמנהלים את המערכה הפוליטית בהגינות. בכבוד הדדי. בשפה נורמלית. נכון, הם לא בולטים, אבל יש כאלה גם בימין וגם בשמאל. אל תתייאשו ואל תוותרו. אתם תנצחו. בדיוק כמו שהטובים ינצחו גם ברחוב.

 

חלק מההבטחה הנבואית להצלחת מדינת ישראל כוללת שהטוב ינצח את הזוהמה. לא בנלי להזכיר את זה, כי לפעמים מה שגורם לנו ליפול אל הרע הוא האשליה שהרע מנצח ומשתלט, אך האמת היא שהוא תמיד מפסיד.

 

המוסדות האלה חייבים להחזיר לעצמם את הכבוד וההדר הראוי להם. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שמדינת ישראל, יסוד כיסא ה' בעולם, בעלת הייעודים הגדולים למען האנושות כולה, חייבת שמוסדותיה יתנהלו באופן מכובד וממלכתי. זה חייב להגיע. כי במדינה ששם ה' נקרא עליה אין אפשרות אחרת.

 

הדבר השני, שהוא אולי החשוב יותר, הוא הסיפור שמתרחש בינינו האזרחים. אנחנו מדברים הרבה על שנאת חינם שיש בינינו, אבל כשחושבים על זה המדינה הזאת היא התגלמות אהבת חינם עלי אדמות. יומיים אחרי תוצאות הבחירות, כשהלכה והתגלתה התמונה העגומה שאנחנו שוב בתסבוכת פוליטית ולא מצליחים להרכיב כאן ממשלה כי זה מחרים את זה וזה לא מסוגל לשבת עם זה, אמר איש שמאל חכם, אזרח פשוט, בשיחת חברים תמימה: "האנשים אצלי בקיבוץ הצביעו רובם מרצ והעבודה, ובמרחק עשר דקות נסיעה מכאן נמצאת עיר שרוב תושביה הצביעו נתניהו.

"אנחנו ברמה הפוליטית לא מסוגלים לשבת באותה ממשלה, אבל אם חלילה הבן שלי הקטן הולך לאיבוד ברחובות העיר ההיא, אני יודע בוודאות שהראשון שיפגוש את הבן שלי ירגיע אותו, ייתן לו משהו לאכול, יתקשר אליי ויגיד לי שהכול בסדר ושאני יכול לקחת את הזמן ולבוא לאסוף אותו.

"כמובן שכך היה אם היה מסתובב כאן אצלי בקיבוץ איזה ילד בן של ביביסט מושבע. וזה בכלל לא מובן מאליו, כי זה לא משהו שאפשר להגיד אותו על מחוזות שונים בארצות הברית או על ונצואלה המפולגת. ושם אין פערים רבים כמו שיש אצלנו. שם אין כל כך הרבה מדינות מוצא כפי שיש במדינת ישראל".

זו לא סתם אמירה רומנטית. זו החלטה דרמטית ויסודית שהכריע בתת-מודע שלו כל תושב במדינה הזאת. כל מי שנמצא כאן, כולם כולל כולם, הכריע לעצמו שלא משנה מה, הוא מקבל את ההכרעות שמתקבלות כאן במדינה, וזה מה שמאפשר ליצור כאן שגרת חיים אזרחית תקינה וסולידרית. זה נשמע פשוט, אבל ממש לא מובן מאליו. תזכרו שמיליונים של יהודים עדיין בוחרים להישאר מחוץ למדינה הזאת. ולא משנה אם הם אוהבים אותה או לא, הם בחרו לעשות את זה מבחוץ. למעשה, כל אזרח כאן במדינה יכול בכל רגע נתון לרדת מכאן, אבל רק מיעוט זניח עושה את זה.

מי שכאן נמצא כאן בסוף מבחירה. הוא יודע שבחו"ל הוא לא יצטרך להתעצבן כל כך מהאחים שלו, אבל בוחר להיות כאן כי הוא מבין שהמדינה הזאת היא משהו שהוא מעבר לבית. גם חרדים קיצוניים וגם שמאלנים קיצוניים, כל עוד הם כאן הם בעצם מצהירים בלי מילים: "אני מאמין שהמדינה הזאת על כל יושביה היא הדבר החשוב ביותר לעם היהודי ולעולם כולו".

כשאנחנו מסתובבים ברחוב ורואים כל כך הרבה פרצופים שונים אנחנו צריכים לזכור שלא משנה בכלל כמה הם צועקים וכמה יש רגעים שהם ממש נראים מכוערים, בסוף הם שמו על הגב שלהם שלט בכתב ענקי שמופנה אלינו: "אני אוהב אותך אחי. אתה אולי מעצבן אותי ויש רגעים שבא לי למעוך אותך, אבל מבחינתי אתה עצמי ובשרי. אני כאן איתך כי בחרתי בזה". ככה כתוב על השלט של כל מי שבמדינה הזאת, ולא משנה מה הוא יגיד. ממש חשוב לזכור שהשלט הזה תלוי על כל אחד ואחד מאיתנו.

 

וזה התיקון הדרמטי ביותר שעשינו כשהקמנו כאן יחד את המדינה הזאת. זה הסוד של השגשוג המטורף והא‑לוהי שלה.

 

Lead

 

"אנחנו ברמה הפוליטית לא מסוגלים לשבת באותה ממשלה, אבל אם חלילה הבן שלי הקטן הולך לאיבוד ברחובות העיר ההיא, אני יודע בוודאות שהראשון שיפגוש את הבן שלי ירגיע אותו, ייתן לו משהו לאכול, יתקשר אליי ויגיד לי שהכול בסדר ושאני יכול לקחת את הזמן ולבוא לאסוף אותו"

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אור חדש בציון

  יסודות הציונות: תכירו את...

לייקר כל יממה

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם