עולם של אחרי מבול Featured

19 sivan

סיון רהב מאיר

1. האיחול הזה לא עוזב אותי כבר כמה ימים. זה קרה בירושלים. דודי וחני פרקש ובני המשפחה באו מארצות הברית לחגוג בת מצווה לבת הקטנה. הסבא, הרב אברהם פרידלנד מקריית מלאכי, בירך אותה בקצרה:

"יש בחיים הרבה כעסים, הרבה עצבים, הרבה מתח. בפרשת השבוע שבה את נולדת יש פסוק שיכול לעזור לך: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לוהים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ'. אנחנו יודעים את זה בעל פה, אבל לא זוכרים את זה, לא מפנימים. אני מציע לך, אם קצת קשה לך בעתיד ואם את מתעצבנת, להגיד לעצמך את הפסוק הזה. זה יזכיר לך שיש בורא לעולם, שאנחנו לא מנהלים את העסק לבד, שהיו פה אנשים לפנינו ואחרינו, שאנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול. אז למה לכעוס ולהתעצבן מכל דבר? בראשית ברא א-לוהים את השמיים ואת הארץ. מזל טוב".

2. הרב זאביק הראל כתב תפילה לימים האלה, של אחרי החגים:

"אבינו מלכנו, אסוף את כל הניצוצות:

קח את כל העייפות שזרקו הצידה צעירים וזקנים כשקמו במסירות נפש בחצות לילה לומר סליחות,

קח את מיליוני המטבעות שניתנו לצדקה בעבור עניים בכל רחבי העולם,

אסוף את מיליוני תקיעות השופר שנשמעו בבתי הכנסת, במנייני החצרות, בבתי מבודדים ובמחלקות סגורות, ואת כל המחשבות הטובות שעלו בעם ישראל עִם כל קולות השופר,

קבל את תעניות עם ישראל ביום הקדוש, יום הכיפורים, בערים, ביישובים ובקיבוצים,

קח את מיליוני הרצונות הטובים שהתגלו בשעת תפילת הנעילה,

קח את כל המאמצים להשגת ארבעת המינים ולבניית הסוכות,

קח את מעשי ידיהם של ילדים שהכינו בשמחה ובהתרגשות קישוטים לפאר את הסוכה,

קח את הניסיונות לשמוח אצל אלה המצפים – הרווקים והרווקות, הגרושים והגרושות, האלמנים והאלמנות – אלה שנותר להם כיסא ריק בסוכה או בלב, ובכל זאת שמחו בשמחת החג,

קח את כל הכנסת האורחים, הארת הפנים ואהבת ישראל במהלך החגים,

קח את מיליוני זוגות הנעליים שרקדו בשמחה עם התורה בהקפות של שמחת תורה,

קח את הצביטה בלב אצל כל משפחות אנשי כוחות הביטחון, כוחות הרפואה ושאר שליחי הציבור שלא חגגו עם המשפחה כדי שאנחנו כן נוכל לחגוג,

ותן לנו שנת בריאות, שלום, פרנסה, שמחה והצלחה".

3. מועדים לשגרה! לאן עכשיו? עכשיו אל הפרשה. אנחנו זוכים להתחיל לקרוא כעת את התורה, וזוהי הזדמנות להצטרף לדופק היהודי העולמי. הנה דברים שכתבה לי יהודית שלזינגר:

"אני חרדית מירושלים, ושקמה מלינובסקי היא חילונית מהצפון. הכרנו דרך עמותת קשר יהודי, שיוצרת חיבורים כאלה, וזמן רב חיפשנו מה ללמוד ביחד בטלפון ולא מצאנו.

"שתינו ברוך בשם חיות חיים מלאי משימות, ולא הצלחנו להתמיד בלימוד עד שעלה הרעיון ללמוד את פרשת השבוע. החלטנו ללמוד בכל יום שישי את הפרשה, והתחלנו מבראשית. שנה שלמה, שבוע אחרי שבוע, חומש אחרי חומש, בכל יום שישי, אפילו אם זה רק לכמה דקות, למדנו משהו על הפרשה. צלחנו את הסגרים, את העבודה מהבית, את הילדים ברקע, והמשכנו להתמקד בתורה גם בימים שבהם היחסים בין המגזרים סערו. ובכן, השבוע אנחנו מסיימות! לפני שמחת תורה שלחתי לחברותא שלי עוגה שהיא אוהבת, וכתבתי כך: 'שקמה יקרה, בחג שמחת תורה אנחנו זוכות לשמוח בסיום התורה עם כל עם ישראל. שנזכה להתחדש יחד מבראשית, שותפתך יהודית'".

4. מה עושים כשמבול משתולל מסביב? כשנראה לפעמים שהעולם כולו השתגע? כמו בפרשת השבוע, פרשת נח, לפעמים צריך להיכנס אל התיבה. מתכנסים פנימה, מתמקדים במשפחה ובקרובים, שומרים על הערכים הבסיסיים שלנו, לא מתבלבלים מכל מה שקורה בחוץ.

הספר 'נתיבות שלום' מציע לנו לחפש את תיבת נח הפרטית שלנו. בעת משבר עלינו למצוא את הנקודות הטובות והחיוביות שגנוזות בתוכנו ולהעצים אותן. וכך נכתב שם:

"אפילו במצבים שבהם משתולל מסביב מבול והכול נראה רע, ישנה תיבת נח שמצילה. כאשר האדם מרגיש שפל וירוד, העצה היא – 'עשה לך תיבה'. לכל אחד יש ניצוץ א-לוהי בתוכו, שממנו הוא מקבל כוחות עילאיים ויכול להתעלות, וזוהי תיבת נח שלו, שמצילה אותו מן המבול. לכל אחד יש עניין אחד שעליו הוא שומר, גם בכל המצבים הגרועים ביותר, וממנו אינו נסוג, והפרט הזה הוא תיבת נח שמצילה אותו בתקופות הקשות ביותר. ובדורנו יש שלוש תיבות נח: התורה, השבת והאחדות. אלה כוחות חזקים של טוב, שאיתם אפשר לגבור על הרע הסובב.

"פרשת נח לא שייכת רק לאותו הדור. היא לימוד עד סוף כל הדורות, שבכל מצב שבו נמצאים – יש לאן לברוח, וגם במצב הגרוע ביותר, אפשר לדבוק בטוב".

ובכן, מה התיבה שלכם?

5. מה יקרה בעולם שאחרי הקורונה? בשבת קראנו על נח שיוצא מהתיבה אחרי המבול. חז"ל מתארים זאת תיאור עוצמתי: נח ומשפחתו הם היחידים שראו עולם בנוי, עולם חרב ועולם בנוי. זה מטיל עליהם אחריות. כל מי שחי לפני כן נמחק. כל מי שנולד אחר כך לא חווה את המבול ורק שמע סיפורים.

הרב יהודה עמיטל נהג לומר שכניצול שואה, שראה את העולם היהודי המפואר, את ההשמדה ואז את התקומה, גם הוא מרגיש כך: "זקני טרם הלבין, וראיתי במשך חיי – כדברי חז"ל – עולם בנוי, עולם חרב, ועולם בנוי. קשה להאמין שאדם אחד תוך פרק זמן קצר בחייו עובר שינויים רבים כל כך. אנו חיים בתקופה לא רגילה. זה תובע מאתנו משהו. צריך לחיות את התקופה, לדעת מה חובתי בעולמי בשעה זו ומה ה' דורש ממני כאן ועכשיו. כל זה מהווה ייעוד גדול אשר אין מנוס ממנו".

מאז המבול לא היה אירוע שבו העולם כולו סבל יחדיו. לא יבשת אחת, לא אזור מסוים, אלא גלובוס שמתמודד כולו זה כשנתיים עם נגיף מסתורי וקטלני. גם אנחנו חיים בתקופה היסטורית. ראינו את העולם החי והתוסס שלפני הקורונה, אנחנו רואים כעת את העולם המשונה בימי הקורונה, וברוך השם מתחילים לראות העולם שאחריה. זה לא מבול אבל זו חתיכת טלטלה. אולי עלינו לשאול את עצמנו: מה ניקח איתנו? מה נלמד? מה ישתנה? איזה עולם נבנה ביחד ביום שאחרי?

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היהודי הראשון

  הטור של סיון רהב...

כל מנצח צריך תזמורת

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם