סיכום שנה - ביטחון Featured

10 segal

חזרתה של מלחמת השחרור

ארנון סגל

משהו יסודי מאוד התערער השנה ערעור שכבר שניים-שלושה דורות לא ידענו כמותו. האמון שנתן האזרח היהודי במדינתו היחידה נפגע אנושות, וכמוהו נפגעה הידיעה הברורה שהמדינה תעמוד לימינו בשעת צרה. יהודים נרצחו או כמעט נרצחו בחוצות לוד, רמלה, יפו, עכו וירושלים רק כי הם יהודים, ולרגע היה נדמה שמעולם לא קמה כאן מדינה שנועדה למנוע מחזות כאלה. את הארץ שטפו פרעות כמו בתרפ"א, בתרפ"ט, בתרצ"ו–תרצ"ט ובתש"ח, ופתאום שמנו לב שהמשטרה לא שם כדי למנוע אותן.

האבסורד הוא שמדובר במדינה שבכל העולם מעריצים את כוחות הביון שלה, שידה הארוכה שמה את ידה על ארכיון הגרעין האיראני – וספק אם השאירה בכלל עותק ממנו לאיראנים – ומחסלת הרחק מגבולות הארץ מדעני גרעין חורשי רע בלי להשאיר טביעות אצבע, אבל ידה קצרה מלהושיע יהודים שנרגמים באבנים בביתם וברחובם, שהרכב שלהם מוצת בחוצות בירת ישראל; מדינה שמתקשה לבוא חשבון עם נערים ערבים שלועגים ליהודים ולריבונותם כאילו אנחנו עדיין ב-1933. ואף שהאש שככה בינתיים ונדמה שהעניינים חזרו למסלולם, שום דבר לא חזר למסלולו.

למה, למען ה'? מה קרה לנו? איך הידרדרנו למציאות שבה אפשר להיות בטוחים שכוחות הביטחון שלנו ינהלו מרדף חסר פשרות ויתאמצו ככל יכולתם לבוא חשבון עם הצד השני רק כשמדובר בנערי גבעות? האם חמאס הוא באמת אויב בלתי ניתן להכרעה, כפי שמשננים לנו בתקשורת?

 

בראל חדריה שמואלי, שוטר מג"ב האומלל שהתנדב לעמוד בחזית, לא הבין שמדינתו כבר אינה עושה הכול כדי לוודא שישוב בשלום. כעת דאגתה מוסבת מפעם לפעם מלבד לחייליה גם לשלום האויב, שרק לא נפריע לו להתקרב עד לגדר הרצועה ולהפוך את אחד הצבאות החזקים בעולם לבדיחה גרועה. וכשהתפרסמה הידיעה על לכתו של בראל לעולמו, הדיווחים מגבול הרצועה מספרים במקביל שאפילו כעת כוחותינו מכילים את עזות המצח של הצד השני, סופגים בדממה את היריקה ונושכים שפתיים. לא רק נושכים שפתיים, גם מספקים לעזתים חומרי בנייה לראשונה מאז שומר החומות.

למה, למען ה'? מה קרה לנו? איך הידרדרנו למציאות שבה אפשר להיות בטוחים שכוחות הביטחון שלנו ינהלו מרדף חסר פשרות ויתאמצו ככל יכולתם לבוא חשבון עם הצד השני רק כשמדובר בנערי גבעות? האם חמאס הוא באמת אויב בלתי ניתן להכרעה, כפי שמשננים לנו בתקשורת? האם נסראללה יוסיף לשגר לעברנו טילים בסתם יום של חול כי בא לו, בעודו זכאי לחסינות גורפת מפני העמדה במקום בידי ישראל? כיצד קרה שאנחנו הולכים ושוקעים בבוץ שבהיותנו קטנים וחלשים לאין שיעור ידענו לצאת ממנו בכוחות עצמנו? מבצע אנטבה נראה פתאום רחוק שנות אור.

האי-הכרעה, כלומר הבחירה שלא להכריע, ההתעקשות להוסיף ולהחיות מלאכותית את שונאינו ולהצר בהתנדבות עוד ועוד את צעדינו, משדרים בלבול ערכי ומבוכה גדולה, וביקום המזרח-תיכוני שדר כזה גורר בדרך כלל מלחמה קשה. הסכנה הגדולה היא בסירוב העיקש להכיר באויב כאויב, והוא כזה גם אם הוא חי בתוכנו, מחייך ונחמד לפעמים, ובהזיה שתשפ"א יצרה לנו יושב ליד שולחן הממשלה.

שנים של שטיפת מוח הביאו לידי כך שבעיני גורמים בלתי מבוטלים בכל מנעד השלטון וזרועותיו אחמד טיבי, מנסור עבאס, מחמוד עבאס וסעיד אלחרומי הם ידידים קרובים לליבנו, שותפים ובני ברית, ולעומתם בן גביר, הגרעין התורני בלוד ויהודים העולים להר הבית – יריב מר וגורם מסוכן למדינה.

השנה הבאה, כך מסתמן, תהיה השנה שבה נידרש לעמוד לנוכח המציאות ולהכיר בה. לא נוכל עוד לטמון את הראש בחול של חבל עזה. אולי זה יגרום לנו להעז ולומר סוף סוף מה אנחנו רוצים, מיהם הטובים ומי הרעים, מי נאמן ומי גיס חמישי, מי איתנו ומי נגדנו.

איש השנה בביטחון הוא ללא ספק הלוחם בראל שמואלי הי"ד, זה שספג את האש שכוונה אל כולנו בעוד כל ההנהגה הישראלית מסתתרת מאחורי גבו במבוכה וכבר אינה מסוגלת לעשות את הדבר הפשוט: להורות לו ולחבריו לנצח.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מסילות התשובה

  מאמר מאת הרב המקובל...

היתר פשוט

  מאמר מאת הרב אברהם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם