עוד לבנה אחת Featured

5 vered

 

הרב אייל ורד    

'הסעודה התנהלה למישרין. היו דברי תורה יפים, חילוקים נאים. כך הם הדברים כאשר המוזמנים הם מאנ"ש בלבד. צריך לדעת שיש הבדל בין מי שזכה להיות תלמיד חכם למי שלא. כל אחד צריך לדעת את מקומו. איך אומרים בתפילה הזו אחרי הלימוד, "שהם רצים ואנחנו רצים, שהם עמלים ואנחנו עמלים". ברוך ה' ששם חלקנו.

אומנם היה איזה קטע קטן שהשלווה קצת הופרה, מישהו הסתנן לסעודה. כל כך לא מתאים. הוא הרי רואה שהוא לא שייך. ניסו לרמוז לו, אך הוא לא נרמז, ניסה לשחד את בעל הסעודה בכסף. תבין, זה לא עניין של כסף. זה עניין עקרוני. אצלנו אנשי ירושלים לא מסיבים לסעודה עם כל אחד. יש בירורים לפני כן, ורק המתאימים לאווירה מוזמנים, מי שיודעים את צורת ההתנהלות בחברת תלמידי חכמים הם המוזמנים. גם היה כתוב במפורש "הכניסה על פי הזמנות בלבד". זה היה פשוט לא שייך, אז בסוף הוציאו אותו.

"נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה. אמר: הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה, שמע מינה קא ניחא להו. איכול בהו קורצא בי מלכא [תפסוהו בידו והוציאוהו, אמר: הואיל והיו שם חכמים ולא מיחו, סימן שנח להם בעניין. הלך והלשין למלך]".

ב.

יום ראשון. בשעה שתים עשרה וחצי יש לי חברותא קבועה עם אמיתי (שם בדוי). אמיתי הוא בעל תשובה רגיש ועדין. ביום ראשון הזה אמיתי אמר לי שהוא מאוד מחכה לפגישה שלנו כי יש משהו שמאוד מפריע לו וחשוב לו שנדבר על זה.

בשתים עשרה וחצי בדיוק הוא התיישב לידי, על הפנים שלו מרוח סימן שאלה גדול. "תראה, לפני כמה ימים שמתי לב לתפילה הזו שתלויה כאן בכניסה לבית המדרש. ואני חייב לומר שהתפילה בכניסתו לבית המדרש ממש ריגשה אותי. שישמחו בי חבריי, שלא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא, גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. זה מדהים.

בשתים עשרה וחצי בדיוק הוא התיישב לידי, על הפנים שלו מרוח סימן שאלה גדול. תראה, לפני כמה ימים שמתי לב לתפילה הזו שתלויה כאן בכניסה לבית המדרש. ואני חייב לומר שהתפילה בכניסתו לבית המדרש ממש ריגשה אותי. גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. זה מדהים. אבל עם התפילה ביציאתו מבית המדרש קשה לי. מאוד קשה לי

"אבל עם התפילה ביציאתו מבית המדרש קשה לי. מאוד קשה לי. סליחה על הבוטות, אבל זה נראה לי גאווה. מה זה שהם רצים ואנחנו רצים? זה נראה ממש כמו גאווה, אפילו התנשאות. מה אמור להרגיש האינסטלטור או הפועל שנכנס לבית המדרש ללמוד חצי שעה, וכשהוא יוצא מחכה לו על הקיר הודעה כזו שבעצם הוא רץ לבאר שחת וקוראים לו אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם? איך תולים דבר כזה על הקיר?"

אני מופתע מהשאלה. זה מסוג השאלות שרק מי שרואה משהו בפעם הראשונה יכול לשאול. אנחנו מתחילים לדבר על העניין, על המשמעות של האמירה החריפה של חז"ל שבאה לנסוך גאוות יחידה, שידע לומד התורה כמה אחריות מוטלת על כתפיו, "וכן, גם האיש שנכנס לחצי שעה ללמוד צריך לדעת שבלי חצי השעה הזו הוא עלול לרדוף כל חייו אחרי באר שחת. נכון, זו אמירה בוטה, אך נראה שמול האינטנסיביות של חיי העולם הזה, שגם הם אינם שוקטים על שמריהם, צריך להציב אמירה חדה", אני מסיים.

אני רואה שהדברים לאט לאט מתיישבים על הלב של אמיתי, אך רק כמעט. "אני מבין את זה, אבל אולי החשש של גאווה פסולה גובר. אני מסכים שכדאי שכל אחד יקרא את התפילה הזו מתוך הגמרא שלו, לעצמו, אבל אם תולים את זה על הקיר, מישהו עלול לטעות ולהיעלב או לבוא לכלל גאווה. אז אולי יותר מתאים להוריד את החלק הזה מהקיר?"

אני חושב מעט, ופתאום מנצנץ לי רעיון. "לא להוריד, להוסיף!"

"מה להוסיף?"

"להוסיף את תפילת רבנן דיבנה".

אנחנו פותחים יחד במסכת ברכות בדף יז: ''מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים".

"אם נוסיף את התפילה הזו ונתלה אותה על הקיר על יד תפילת בית המדרש, אנחנו מובטחים שאיש לא יבוא לכלל טעות".

עיניו של אמיתי מאירות. "זה רעיון מצוין. צריך לבקש רשות, כמובן", הוא אומר מייד בעדינותו, "אבל זה יכול להיות מצוין".

אנחנו קובעים לדבר על זה במשך השבוע, אך לא יוצא לנו. שבוע עבר. יום ראשון מגיע. בשתים עשרה וחצי אמיתי שוב יושב מולי מחזיק בידו שקית כחולה מגולגלת.

"אתה לא יודע איזו סייעתא דשמיא. מאז שדיברנו התחלתי לחשוב איך נעשה את זה, ודיברתי עם כמה חברים כאן. בלי שאדע איך הגעתי לסופר הסת"ם שכתב את תפילת בית המדרש שתלויה כאן. סיפרתי לו על השיחה בינינו, והוא עצמו הציע לכתוב את תפילת רבנן דיבנה. כל כך שמחתי, כי ככה זה יצא אותו כתב, והכי יפה. בחרנו גם גודל זהה של קלף שיצא סימטרי, והנה זה".

הוא שולף מהשקית קלף מגולגל. אנחנו פותחים אותו יחד, ובכתב סת"ם יפה וגדול על קלף בהיר כתובה תפילת רבנן דיבנה, ומעליו הפנים של אמיתי ממש זורחות. "עכשיו אני צריך למצוא מסגרת שתהיה באותו צבע". הוא אסתטי עד הסוף.

הימים ימי אב, ואני נזכר בחכמים ההם, שהיה נוח להם החילוק בין יושבי בית המדרש ליושבי קרנות, בירושלים שהעמידה דבריה על דין תורה ולכן נחרבה, בנוקשות הזו שהובילה לפירוד, והנה פתאום אמיתי כזה, בעל תשובה רגיש ועדין, שמתוך בית המדרש נזהר כל כך מה יהיה עלינו, שלא נחטא בגאווה, ומה יהיה על הנכנסים, שירגישו בבית, ועל השלום הזה שנעשה על הקיר בין תפילת בית המדרש בכניסתו ויציאתו לבין רבנן דיבנה, ואני יודע שגם כאן הגיעו ימים של תיקון, ועוד לבנה מן הלבנים שנחרבו שבה חזרה למקומה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נרקוד?

  מאמר מאת הרב ליאור...

עוד לבנה אחת

  מאמר מאת הרב אייל...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם