יציאה מתמדת Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1. הכותרת אינה שפורים מאחורינו, אלא שפסח לפנינו. חז"ל קובעים ש-30 יום קודם החג – מתחילים ללמוד ולהתכונן אליו. אנחנו עוד לא בדיוק יודעים איך נוכל לחגוג השנה את פסח. הלוואי שנוכל לשבת בשולחן החג עם כל המשפחה המורחבת. אבל עובדה אחת הקורונה לא יכולה לשבש – בעוד פחות מחודש יוצאים לחירות. חכמינו קוראים לנו להתכונן לאירוע הזה. לא ליפול לתוכו מותשים מתוך ניקיונות ובישולים וסידורים, לא סתם לנחות משום מקום לשולחן הסדר, לא להשקיע את כל החודש הקרוב רק בבחירות המתקרבות, אלא להיערך ולהתכונן לי"ד בניסן, יום יציאת מצרים. ללמוד על החג, לעבור על ההגדה ובעיקר – לצאת לחירות בעצמנו.

יש בהגדה של פסח משפט מפורסם: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". בספר התניא, ספר יסוד בתנועת החסידות, יש תוספת משמעותית למשפט המפורסם: "בכל דור ודור, ובכל יום ויום, חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים". לא רק בכל דור ודור, אלא גם בכל יום ויום. אנחנו צריכים לצאת לחירות בכל יום קצת יותר. לבדוק לְמה אנחנו משועבדים, מה מגביל אותנו ומפריע לנו, ובכל יום לתת פייט לעבדות הזאת. בהצלחה.

2. היוצרת יובל דיין התארחה בסדנת "נפגשות". הנה כמה מהדברים שסיפרה למאות בנות מהארץ ומהעולם:

•           "כשהתחלתי לשמור שבת, הבנתי היטב למה לא להשתמש בסלולרי, אבל לא הבנתי למה לא לנגן בגיטרה בשבת. היום אני מבינה. במוצאי שבת, יש לי חשמל באצבעות כשאני חוזרת לגיטרה. שיר השבת האהוב עליי הוא 'י-ה אכסוף', הוא מדבר על כיסופים, על געגועים. לדעתי געגוע הוא הכוח המניע הכי חזק בעולם. במילה געגוע מופיעה פעמיים המילה 'גע', זה נוגע ולא נוגע, מתרחק ומתקרב. ככה אני והמוזיקה. הלחנים הכי יפים שלי, לדעתי, נכתבו במוצאי שבת. והלחנים האלה לא יכולים להגיע אם אתה רק מנגן ומנגן ומנגן, בלי הפסקה. הם יכולים לבוא רק אחרי הפסקה של 25 שעות שמולידה געגוע".

•           "במגילת אסתר, המן אומר לאחשוורוש: 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים'. ככה מתחילה גזרת ההשמדה, מהעובדה שאנחנו גם ככה חלשים, אנחנו ממילא כבר לא ביחד. במצב כזה המן יכול להשמיד, חלילה. אני מרגישה את זה לצערי גם היום, ובפרט בבחירות. אבל המצב בחוץ הוא רק מראה, רק שיקוף, של המצב בתוך הנפש שלי פנימה. זו עבודה אישית של כולנו. אם אני מחייכת לשכנה שתפסה לי את החניה – אני מתחילה מעגל קטן של אור, שימשיך ויעשה הדים החוצה. בסוף זה תלוי בכל אחד מאיתנו".

•           "היהדות מתקנת אותי, אני מרגישה שהתחלתי מסע אינסופי של דיוק ושיפור. נהוג להגיד על אנשים רוחניים שהם לא מבינים בביזנס, בתכלס, בעולם המעשה. אבל בשבת חשבתי שזה לא נכון. אנשים רוחניים עושים את ההשקעה הכי טובה, הם משקיעים במה שנצחי ולא במה שחולף".

3. מה אפשר לקחת הלאה מפורים? הרב יוני לביא מגיש מדריך מקוצר לזיהוי שמחה אמיתית:

"שמחה אמיתית לא זקוקה לאמצעים חיצוניים – מוזיקה רועשת או משקה אלכוהולי חריף – כדי 'לתדלק' אותה. היא גם לא קשורה לשאלה כמה כסף הרווחת ולכמה לייקים זכית היום. היא לא מבוססת על מה שיש לך, אלא בעיקר על מי שאתה.

שמחה מזויפת מגיעה מתוך בריחה מן המציאות הרגילה. חייבים 'לצאת' כדי 'לעשות חיים'. לחפש במחוזות רחוקים יותר מאשר במעגלי החיים הקרובים של המשפחה, העבודה והסביבה המוכרת.

שמחה מזויפת היא קצרת טווח. היא לא מחזיקה מעמד יותר מכמה דקות, מקסימום שעות. לא פעם אחרי שהיא הולכת היא מותירה אחריה טעם לוואי מר, ממש כאילו אכלת משהו מקולקל.

שמחה מזויפת גם באה הרבה פעמים על חשבון מישהו אחר. היא אחותה של הציניות, בת דודתן של האטימות וההתנשאות, ושם המשפחה שלה הוא אנוכיות.

שמחה אמיתית, לעומת זאת, אינה כרוכה בירידה על הזולת או בהגחכה שלו. היא לא שייכת רק לקבוצה סגורה ואליטיסטית, אלא מוכפלת דווקא כאשר אתה מתחלק בה עם אחרים. שמחה כזו נותנת לך כוח ומוטיבציה להמשיך הלאה, ותאריך התפוגה שלה אינו היום הבא.

שמחה אמיתית קשורה בקשר הדוק לאמונה ולעין טובה, לשמחה בחלקך ולחצי המלא של הכוס. היא לא מתעלמת מהחסרונות ומהקשיים שיש במציאות, אבל יודעת לשים אותם בפרופורציות הנכונות. שמחה אמיתית יודעת להתפעל ולהתרגש אפילו מדברים קטנים ויומיומיים, ולא מחכה ל'בום' גדול כדי להתעורר. היא מסרבת לקבל כמובן מאליו את ים המתנות האינסופי שאנחנו שוחים בתוכו, וזוכרת לומר תודה בכל בוקר, על כל היש.

מי שיסתפק במוצר המזויף, יחמיץ את ההזדמנות לחוות את הדבר האמיתי – שמחה כנה, עמוקה ופנימית, אחד הדברים הנפלאים ביותר בעולם. היזהרו מחיקויים".

4. לא צריך להתבייש להיות איטיים. בפרשת השבוע, פרשת "כי תשא", משה רבנו מאחר לרדת מהר סיני, לעם אין סבלנות לחכות, ובני ישראל בונים את עגל הזהב. הרב יעקב גלינסקי הסיק מכך מסקנות לימינו: פעמים רבות, הוא אמר, "משה רבנו מאחר". מי שמזוהה עם ערכי נצח עתיקים ועמוקים לא תמיד מתנהל בקצב האוטוסטרדה היומיומי, לא תמיד עומד בציפייה לקבל הכול כאן ועכשיו. משה רבנו לא תמיד הכי שנון ומעודכן, וגם לא מציע פתרונות קסם. אין לו שלום עכשיו או צדק עכשיו או ביטחון עכשיו או עגל עכשיו. והוא לא רק מבטיח הבטחות, אלא בעיקר דורש מהעם לעבור תהליך ממושך וארוך יותר.

ומה שהיה הוא שיהיה, מסביר הרב גלינסקי: מאז ועד היום העם היהודי יספוג ביקורת על כך שהוא לא מספיק מעודכן, לא עומד במבחן הזמן, ולכן כדאי לו לאמץ דברים מהירים יותר, נגישים יותר, זוהרים יותר. זה לא סיפור היסטורי אלא סכנה אקטואלית. עומקה של תורת משה וקדושתה לא תמיד נראות טוב כמו עגל הזהב.

5. איזה חטא חמור יותר מהחטא עצמו? אובדן הבושה. משה רבנו יורד מהר סיני, רואה לנגד עיניו את חגיגת עגל הזהב של העם, ופשוט מנפץ את לוחות הברית. יש הסברים רבים למעשה הזה, הנה הסבר מרתק של הרב ירוחם ליבוביץ'. לדבריו, משה רבנו שבר את הלוחות לא בגלל העגל, אלא בגלל המחולות והשמחה שראה סביב העגל. הרי רק לפני זמן קצר העם קיבל את התורה בהר סיני - והנה הוא פונה אל עבודה זרה נחותה ומתבלבל לגמרי. משה לא רק ראה שהעם במצב גרוע, הוא ראה גם שהעם שמח בעגל ולא חש בכלל בושה או סלידה מהחטא. החטא פשוט הפך לחלק מהם.

וכך הוא כותב: "בעבר, האדם עוד היה מרגיש איזו בושה בגלל עבירה. בושה מבני אדם או בושה מעצמו. היום, הלוא כבר אבדה כל בושה מבני האדם. היום – מרקדים בזה. וזה קשה עוד יותר מכל מעשה החטא". הרב ירוחם ליבוביץ' מתאר מציאות שבה האדם הופך לאטום ומנותק, לא מסתכל על תוצאות מעשיו, לא חושב ולא מתבייש, ומאבד את הרגישות והעדינות הטבעיות שיש לו. וזה – בעצם חמור עוד יותר מהמעשה עצמו. לא בושה להתבייש. שבת שלום.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם