אנשי שדרה Featured

 390 3 vered

הרב אייל ורד

משנכנס אדר מרבין בשמחה. זוהי מימרה ידועה, ויש צורך להעמיק בה: מה פירוש להרבות בשמחה? לעשות עוד מאותו דבר? לרקוד יותר? ובכלל, כיצד אפשר להרבות בשמחה, שהיא איכות ולא כמות? אם יש שמחה, היא נמצאת. ואם לא, אז לא.

מבואר בחסידות שפנימיות מידת הבינה היא השמחה. ובשפה ברורה יותר, מהלך עמוק של התבוננות יש בו כדי להביא לשמחה. אם כך, משנכנס אדר מעמיקים להתבונן ומגיעים לשמחה אחרת, עמוקה, שמחה של 'מרבין', של ריבוי והתפשטות. אפשר לקרוא לזה גם שמחה עמוקה.

שמחה רגילה לא צריכה הרבה כדי לפרוץ. ניגון טוב, קצת משקה, חברה נעימה, והנה יש לנו שמחה. אך באדר יש לנו שמחה אחרת. שמחה שמקורה בהתבוננות. גם בתוך החושך והסכנה הקב"ה איתנו. גם כאשר יש מכה, עוד טרם באה שתל הקב"ה את הרפואה שקדמה לה. מדבר שנראה כאסון גדול צמחה לנו ישועה מופלאה. זוהי שמחה הנולדת מהתבוננות עמוקה במציאות, ולכן היא בעלת איכות אחרת לחלוטין. זוהי שמחה של בניין שבונה באישיות קומה אחרת כי היא נולדת מהתבוננות עמוקה ומראיית האור המסתתר בתוך החושך. הזריחה הבוקעת מבעד לשחר השחור.

בחודש אדר אנחנו עסוקים בעיקר בשמחה כזאת. משנכנס אדר מרבין בהתבוננות על עומק ההשגחה הא‑לוהית. על סוד נהפוך הוא, איך מרעה צומחת טובה ואיך כל הפעולות כולן משרתות את המגמה הא‑לוהית.

חודש אדר קורא לנו לאמץ את תפיסת ההתבוננות. זו הכללית, ששמה לב שה' משגיח עליי תמיד וניצב על ימיני, וזו הפרטית, המנסה לראות את ההשגחה הא‑לוהית גם במעשים הפרטיים הבאים עליי. ותחושת הנוכחות הזאת, שבה הקב"ה ניצב עליי ומשגיח ומכוון את אורחותיי גם כיחיד וגם כאומה, כפי שבא לידי ביטוי קיצוני ביותר במגילת אסתר עת מתברר שלכל מאורע משונה והזוי היה חלק של ממש בישועת ישראל, ובכן, תחושת ההשגחה הזאת מולידה בלב שמחה עצומה. זוהי הבינה, ההתבוננות המביאה לידי שמחה.

והנה אפשרות להתבוננות: ראש חודש אדר השבת, והמעגל הולך ונשלם. שנה של קורונה, וכנראה גם פורים ייכנס תחת הכותרת הזאת. משפט דור המבול שנים עשר חודש. זה אומר שתהליך שלם של תיקון אורך שנה. עוברים את כל תחנות החיים אחרת. השמחות אחרות. החגים אחרים. כמה זה קשה, קל לנו לראות. אך יש שם גם ברכה מסתתרת, והיא מתמצית במילה אחת: בית. חזרנו הביתה. למקור העוצמה היסודי של האדם. ביתו ומשפחתו. רק חיבור עמוק לפנים מאפשר לצאת החוצה בלי להינזק. בלי לאבד את הפרופורציות. ואם אפשר לומר משהו על העולם הקודם, ההוא של לפני הקורונה, זה שהוא היה עולם שאיבד פרופורציות. בעיקר ביחס בין הפנים לחוץ.

כמו נח על שפת היציאה מן התיבה אנחנו רוצים לשוב ולשתול גפן ולשתות מן היין, שיש בו הרחבת החיים, שמחה וחברות. אך הפעם בלי להשתכר. בלי לפספס. להשתמש בכוחות הרחבת החיים של היין כדי לשמוח שמחה אמיתית וכדי להרחיב את כלי הנפש לקליטת עולם הסוד הפנימי. להכניס יין כדי להוציא את הסוד שקיים במציאות. את ממד החיים הפנימי. אנו צריכים להתבונן בכל מה שקרה כאן בשנה האחרונה ולשאול את עצמנו שאלה פשוטה: איזה עולם אנחנו רוצים שיהיה כאן אחרי שנצא מן התיבה? האם נחזור לשגרה או שבמקום שגרה תבנה כאן שדרה, שדרה חדשה של אנשי פנים המתבוננים במציאות ומנסים לחיות אותה מן הצד הפנימי שלה?

 צא מן התיבה ולך אל העולם. שתול שם גפן חדשה ופתח את הלב לסוד שיתגלה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נתפסנו ברשת

  מאמר מאת אסף פאסי

בני אור – ככה נראה החושך

  הטור של אבינועם הרש....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם