הקשישים בראש Featured

 15 sivan
 

סיון רהב מאיר

1. מירב סבר כתבה קטע מעורר מחשבה על הפרשה ועל חיינו:

"אם היו אומרים לנו בחודש אדר לפני שנה שכמעט 12 חודשים אחר כך עוד נהיה בסגר – היינו מתייאשים.

"אם הלקוחות שלי היו יודעים בסגר הראשון שיהיה גם שני ושלישי, הם היו שוקעים בדיכאון עמוק, לא מזמינים סחורה, סוגרים את העסק מראש, לא נלחמים, מרימים ידיים.

"אם האימהות היו יודעות באחד בספטמבר שעד התעודות הילדים שלהן לא ילמדו כמעט בכיתה, הן היו נשברות, כעוסות, מאבדות שליטה.

"אם אני הייתי יודעת בגיל 20 שעד עכשיו אישאר רווקה, לא הייתי מתפללת, לא מקווה, לא רוצה, לא עושה עבודה וככל הנראה נופלת.

"אם עם ישראל היה יודע שמאות שנים של שעבוד במצרים לפניו, עד ליציאת מצרים שמגיעה בפרשת השבוע, אולי היה מתבולל לחלוטין, מאבד זהות ותקווה.

"מה שמאפשר לנו מרווח נשימה, רצון, אמונה, סבלנות, אומץ, יזמות, חלימה – זה דווקא חוסר הידיעה. דווקא התקווה הזאת. אולי בעוד רגע תגיע הצעה. אולי מחר תהיה פריצת דרך. אולי בקרוב ניגאל.

"הגאולה האמיתית היא להסכים לא לשלוט בתהליך בכוחנות, לא לדעת הכול, להרפות. הגאולה האמיתית של הנפש היא ביכולת לא לרצות לשאול כל הזמן מתי אלא לחיות, להתפתח, לצעוק, לרצות, לעשות טוב ולהמתין. ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

2. מניין הנפטרים מקורונה בישראל עבר השבוע את ה-4,000. מה אנחנו הקטנים יכולים לעשות? הנה מה שכתבה תמר וייזר מתל אביב:

"אתמול היה יום קשה. אני יודעת, לכולם קשה. אבל איכשהו כשקשה לך הקושי של האחרים לא משנה לך. קשה וכואב לך וזהו. ואז, באמצע הבלגן של הילדים והזומים והעצבים, קיבלתי הודעה מחברה: 'אחותי ומשפחתה חולים בתל אביב. מכירה קייטרינג טוב?' תכף זיהיתי: זה חבל ההצלה שלי. מייד גייסתי את הילדים, יצאנו לסופר והתחלנו לקלף ירקות, לברור אורז ולהרתיח מים.

"בפרשה א‑לוהים אומר למשה רבנו: 'וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אֹתָם – וָאֶזְכֹּור אֶת בְּרִיתִי'. רגע, מה זה 'וגם אני'? מי עוד?

ישראל שמה בימים אלו את הקשישים בראש. פסוק מרגש ברוח הזאת מופיע גם בסיפור יציאת מצרים: "וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה". זה לא סתם פרט טכני. את יציאת מצרים מובילים מנהיגים מבוגרים. העולם שייך למנוסים

"בזמן שבישלנו ואפינו הבנתי. מי ששומע ראשון הם בני ישראל עצמם. הם שומעים אחד את הכאב של השני, ואז גם א‑לוהים שומע. מרים התייצבה בדאגה ליד היאור, המיילדות הצילו את התינוקות – ואלה רק דוגמאות קטנות מתוך אינספור חסדים שנעשו אז ונעשים היום. כשאנחנו שומעים אחד את הצער של השני גם א‑לוהים שומע וזוכר.

"הדרך היחידה שלנו לגאולה היא להיות ראויים לגאולה. להקשיב ולעזור. בסופו של יום הודיתי לחברה שהוציאה אותי מעצמי, שהזכירה לי במה אני צריכה להתעסק בימים האלה, שאיחדה את הילדים ואותי למצווה משותפת.

"שנזכה לעשות חסד, שנהיה ראויים לגאולה, שהשם ישמע את נאקתנו ויושיענו".

3. השבוע לפני 37 שנה נפטר הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא. הרב זאביק הראל כתב על הרב והמקובל המפורסם מזווית קצת אחרת:

"מדברים רבות על התורה והמופתים, אבל אני רוצה לדבר על מה שהבבא סאלי עבר בחייו. זה לא ייאמן. בן 18 התייתם מאביו, שהיה גם רבו. מאז הוא נקשר לאח הגדול של האב, רבי יצחק, אבל ארבע שנים אחר כך הדוד נרצח על ידי שודדים במרוקו. גם אחיו הגדול, רב העיר, נרצח על ידי השלטון המרוקאי, וההנהגה של הקהילה נפלה על כתפיו. אשתו הראשונה נפטרה בעת לידת בתם, והבת לא שרדה. הוא התחתן שוב, אך במשך עשור לא היו לזוג ילדים. שנים אחר כך אחיו הקטן והאהוב ביקר אצלו ונהרג בתאונת דרכים קטלנית בדרכו הביתה.

"זה לא סוף הרשימה. די באסון אחד כזה כדי להפוך את האדם למריר וקודר. אבל הבבא סאלי רק צמח והתעלה והזדכך מתוך הכאבים האלה. כנראה יש שתי אפשרויות: להישבר, או להפוך לרגיש יותר, למבין יותר בכאב. הבבא סאלי הרגיש הכול – מהצער של כל עני ומסכן שבא אליו ועד לצער השכינה.

"אולי מאות אלפי אנשים מצאו אצלו כתובת כי הוא הבין מה זה לאבד אבא, מה זה לאבד אישה, מה זה לחכות לילדים. התפילה והאהבה שלו לכולם יצאו מלב חם ורחב יותר. פעם בחנוכה הוא ראה שמחלקים לילדים דמי חנוכה בשטרות, ואמר שיחלקו את אותו סכום אבל במטבעות. שאלו אותו למה, והוא אמר שילד יותר מתלהב ממטבע נוצץ מאשר מדף נייר. הרגישות הגדולה הגיעה עד לליבם של ילדים".

לזכרו.

4. סבתא שלי קיבלה חיסון נגד קורונה לפני מלכת אנגלייה. כנראה גם סבתא שלכם. ישראל שמה בימים אלו את הקשישים בראש. פסוק מרגש ברוח הזאת מופיע גם בסיפור יציאת מצרים: "וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה". זה לא סתם פרט טכני. את יציאת מצרים מובילים מנהיגים מבוגרים. העולם שייך למנוסים.

שרה סהלו אלבז כתבה השבוע על היחס שלנו לזקנה שאולי התקלקל עם השנים: "גדלתי בחמולה אתיופית מדהימה שלימדה אותי להוקיר כל שלב בחיים. כילדה המקום שהכי קרץ לי היה מעגל הנשים המבוגרות. הן היו ממיינות ובוררות חומוס ועדשים ועל הדרך פותרות חלומות, דואגות לשידוכים, עוזרות בשלום בית לזוגות צעירים ולוחשות את רזי החיים לכולנו, כי הן כבר הרוויחו את כל הדרגות. אפילו הבורא אישר זאת על ידי הקמטים שעל פניהן. כל חריץ בעורן נראה לי כקישוט".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אור חדש בציון

  יסודות הציונות: תכירו את...

לייקר כל יממה

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם