איקס על האיקס Featured

 11 sivan

סיון רהב מאיר

  1. "שלום סיון, שמי אלינה. יהודייה כבר חודש. מדברים הרבה על המצוקה של בעלי עסקים בקורונה, על מצוקת הזמרים, על מצוקת התלמידים, אבל נדמה לי שעוד לא דיברו על מצוקת המתגיירים בקורונה. עברנו בשנה הזאת דחייה וביטול של קורסים ביהדות, תפילות בזום, וגם סגר בחגים בתקופה שכל כך רצינו לחוות כמו שצריך, בתפילות גדולות בציבור. בגלל סגרים ובידודים, פעם אחר פעם לא יכולתי ללכת למשפחה המארחת המקסימה שמלווה אותי בתהליך. הקשיים האלה רק גרמו לי לחוש יותר מסירות נפש ורצון להתגבר על כל המכשולים. ראיתי שהקורונה יכולה להפוך את העולם, אבל לא את ההחלטה שלי. התאמצתי, השקעתי, התייצבתי לבסוף בפני בית הדין, והצטרפתי לעם ישראל.

"אני מקיימת כעת את מצוות הדלקת נר חנוכה בפעם הראשונה כיהודייה אמיתית, וזה סמלי מאוד בעבורי. היהדות הכניסה אור גדול לחיים שלי. היא בעצם האירה מחדש כל מה שחשבתי על המציאות. הוסיפה אור לראייה השטחית שהייתה לי. בעבר, כישראלית, ראיתי את חנוכה כמשהו סתמי של פולקלור, שכולל סופגניות ולביבות בלבד. עכשיו הימים האלה מוארים במשמעות העמוקה שלהם – חג של תרבות יהודית, רוח, גבורה ונצחיות. אומרים שצריך לקחת מחנוכה את האור הזה לכל השנה. להסתכל על כל דבר ולהאיר אותו באופן עמוק ואמיתי יותר. חנוכה שמח".

תודה רבה, אלינה. ברוכה הבאה.

2. כל הורה יודע בתוכו את האמת המאתגרת הזאת: לא תמיד נהיה ליד ילדינו וניתן להם יד. לא תמיד נוכל לומר "מותר" או "אסור". חינוך אמיתי הוא לא בגערות של "נו נו נו", אלא בהשפעה שלנו על הילדים לאורך שנים. בסוף בסוף צריך להרפות, לתת אמון ולאפשר להם להתקדם לבד.

בפרשות שאנו קוראים כעת מתברר איזו עוצמה קיבל יוסף מהחינוך של הוריו. במפגש עם אשת פוטיפר היו ליוסף תירוצים רבים למה לחטוא – האחים שלו זרקו אותו לבור, הוא כבר חי בחברה המצרית, ומי יודע בכלל אם ישוב הביתה אי פעם. אז למה יוסף בוחר נכון? התשובה של חז"ל חזקה מאוד: "דמות דיוקנו של יעקב אביו נראתה לו". במקום אחר מוסיפים חכמינו: "גם דמותה של רחל אימו ראה". ברגעי משבר וספק, יוסף נזכר באבא ובאימא שלו, בערכים שלהם, בבית שלהם, והם היו לו למצפן. החינוך נבחן לא כשההורים באזור, מפקחים מלמעלה, אלא כשהם "דמות דיוקן" חיובית וחזקה שנזכרים בה.

הרב שמשון רפאל הירש כותב על כך, תחת הכותרת "דוגמה אישית": "הורים תקיפים לא יצליחו לחנך לסבלנות, הורים רגזנים לא יוכלו לחנך למתינות, הורים גסי רוח לא יוכלו לחנך לנימוסים, והורים ערמומיים לא יוכלו לחנך לתמימות ויושר. כל הדיבורים אינם עושים רושם על הילד – כמו הדוגמה החיה שהוא רואה אצל הוריו ומוריו".

3. המגזין "טיים" בחר בתמונת שער לקראת סוף השנה האזרחית: איקס אדום מופיע על שנת 2020, ולמטה כתוב: "השנה הגרועה ביותר אי פעם".

זו כמובן הגזמה פרועה. רק ארבע פעמים בעבר צייר המגזין איקס אדום כזה על השער – כשהיטלר מת, כשסדאם חוסיין נתלה, וגם כשחוסלו הטרוריסטים א-זרקאווי ובן-לאדן. רק לשם השוואה: בזמן מלחמת העולם השנייה נהרגו יותר מ-60 מיליון בני אדם, אבל אז לא סימנו במגזין הפופולרי איקס על השנה, אלא על היטלר, כי בעבר ידעו לסמן את האויב ולהיאבק נגדו יחד בסולידריות. היום מעדיפים לדכדך אותנו.

התפיסה בפרשת השבוע היא אחרת לגמרי: יוסף עולה השבוע על בימת ההיסטוריה, ויש לו שלל סיבות ותירוצים להתמרמר ולהתאכזב ולכעוס. מבן אהוב הוא הופך לאח שנוא, נזרק לבור, נמכר למצרים, נשלח לכלא. אבל יוסף מוצא שליחות ומשמעות בכל שלב, עוזר לזולת ומסייע לעצמו ולאחרים לכל אורך הדרך. בסיום המסע, כשהוא מתאחד עם האחים, הוא מכריז מה המוטו שלו: "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹוקִים". מול כל אתגר וקושי, הוא זוכר שאלוקים שלח אותו דווקא לכאן למחיה, כדי להוסיף טוב וחיים.

זו תפיסה שקוראת לנו לצייר איקס על האיקס הזה, כי זו לא שנה אבודה, זו שנת עבודה.

4. מזל טוב, בנר ראשון של חנוכה התבשרנו שגם מרוקו תכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל. בעודנו מציינים ליד החנוכייה את הניצחון העתיק שלנו על הרדיפות, הגזרות וההשפלות – מדינה מוסלמית נוספת הצטרפה לרשימה המתארכת של מדינות שרוצות לעשות איתנו שלום. כרבע מיליון יהודים עלו ממרוקו לאורך השנים, ולרבים מהם הבשורה הזאת הייתה מרגשת במיוחד.

הילדים שלנו גדלים לתוך מזרח תיכון עם מפה חדשה: עוד ועוד מדינות, מהמפרץ ועד המגרב, מכירות בישראל וגם מעריכות את ישראל. אפשר לצחוק על הנהירה הישראלית לדובאי, אבל ההתלהבות ההדדית והשמחה ההדדית, מזכירות לנו דבר חשוב:

מלחמות חנוכה אינן האידיאל שלנו. האידיאל הוא לא להיות מבודדים ולא להילחם, אלא להביא ברכה לעולם כולו, וגם לקבל וללמוד מאחרים. פרשת השבוע מציגה מודל כזה: יוסף מגיע למצרים והופך לבכיר בממשל. הוא לא שוכח מי הוא, ומתוך הביטחון שלו בערכיו הוא מציל את האזור כולו מרעב, וגורם גם לאחרים להעריך את אמונתו.

לא סתם קוראים להסכמים האלה, כן ירבו, "הסכמי אברהם". זו בדיוק ההבטחה שאברהם קיבל בזמנו, כשיצא למסע שלו במרחבים העצומים של האזור הזה: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם